אני רוצה לשתף אתכם בתהליך ההתבוננות שעברתי.

קודם כל קרה משהו, הבנתי שני דברים סותרים כנכונים וזה גרם לי להבין שכל מה שאני מבין לא נכון ולא כפי שהוא באמת. מה שמכנים דבר והיפוכו.

עד אותו רגע, רציתי להבין מה קורה פה אבל לא בער לי מספיק.

מאותו רגע, באמת רציתי להבין. באמת - הכוונה שזה הדבר היחיד שרציתי.

בתוך יום מרגע ההחלטה ובמקרה (או שלא) נתקלתי באתר של אליעד כהן, ראיתי כמה הרצאות והתחלתי להתבונן בעצמי.

דבר ראשון שראיתי, זה שכל מה שאני עושה וכל מה שאני רוצה, זה בשביל ההרגשה שאני חושב שהדבר (כל דבר) יתן לי.

מה שאני באמת רוצה זה את ההרגשה ובכלל לא מעניין אותי הדבר עצמו. ובסך הכל, היו בי הגדרות מהחיים שגרמו לי לחשוב (במודע או בתת) שדבר כלשהו הוא טוב ואותו אני רוצה.. ואת ההוא לא כי הוא רע. אבל זה רק בראש שלי. רק התניות מהחיים.

בכל אדם סיפור שונה יחד עם זה שהוא זהה במהותו.

כמובן שגם ראיתי ששום דבר בעולם לא יספק אותי ולא משנה כמה אני אשיג ומה אעשה, אף פעם לא אקבל את זה תמידית ותמיד אשאר תלוי בדברים שיעשו לי טוב, אבל גם זה לא... כי כל דבר שאני אשיג ואמצה (מיצוי), לא אוכל ליהנות ממנו יותר ותמיד אחפש דבר חדש.

אז המשכתי לבדוק מה כן גורם לתחושה שמסתבר שאני כל כך רוצה. והבנתי שמה שגורם לזה זה מילוי הרצון. כשהרצון שלי מתמלא, אני מרגיש טוב, וכשהוא לא, אני מרגיש רע. פשוט מאוד.

ומי החליט מה אני ארצה עד לאותו רגע? המציאות + אני, שזה ההגדרות שהוגדרו בי ע"י המציאות.

מה שעוד הבנתי בשלב הזה זה שכל זמן שהאדם קיים, תמיד יהיה לו רצון כלשהו וזה בכלל לא תלוי בו.

משם התבוננתי במה זה רצון? ביטוי של האני, של הקיום שלי.

משם, מה זה אני? תוצאה או ביטוי של המציאות, תוצאה של כל מה שקרה עד אותו רגע.

ואז הבנתי שאני זה בכלל לא אני... ושאין הבדל בין אני ולא אני. זה דבר אחד. זה כמו סרט ש"אני" רק שחקן בו.

ואני, זה משהו אחר לגמרי ממה שתפסתי. פה הבנתי שההרגשה שלי בכלל לא תלויה בשום דבר!

אז מה זה "אני" בכלל????

אני חושב שנכון להוסיף שמאותו רגע, החיים שלי השתנו.. אבל זה אפילו לא יהיה בלשון המעטה. ואני מנצל את ההזדמנות להודות שוב לאליעד כהן, שאולי בלעדיו זה לא היה קורה.