שבוע טוב לכולם!

חשבתי על הנושא של הרצון ביסוד שלו מול הרצון שבפעולה הגשמית...

בואו ניקח למשל ת'תחום שאני הכי אוהב בעולם - אהבה (-:

נניח שאתם רוצים אישה מאוד... שונאים את העובדה שאין לכם אישה עדיין...

אז על פי דברי אליעד: האישה היא לא בהכרח מה שאתם צריכים אלא, אתם רוצים להרגיש טוב ואתם חושבים שאישה בחייכם תגרום לזה... וזה נקרא לרדת לעומקו של הרצון ולהבין מאיפה הוא נובע... עכשיו אני חשבתי על הנושא.. והבנתי שהכל יכול להיות נכון.. גם מה שאליעד טוען וגם מה שאני טוען... אני טוען, שכאשר יש תשוקה עזה לאישה.. שום היגיון בריא וניתוח של המצב לא יעזור לנו פה חחח אנחנו נישאר אומללים... ולכן חשבתי שעל מנת להשיג אישה, אנחנו לא צריכים לדמיין אותנו עם נערת חלומותינו... כי זה עדיין לא יביא לנו תוצאות... אם במקום לרדת לעומק הרצון, פשוט נתמקד בפעולה שאנחנו שונאים אך מבינים שבלעדיה, לא יקרה כלום.. זה לא יזוז, ואם זה כבר יזוז, זה מקביל לסיכוי לפגוש מישהי שאתה רוצה בדיוק באוטובוס שעלית עליו, גם היא עלתה... מן צירוף מקרים אכזרי כזה שאם נסמוך עליו, נשקע בדיכאון... אז הפעולה שאנחנו הכי שונאים זה להתקשר לבחורה, או לכתוב לה מכתב בפייסבוק... זה מרגיש לנו כמו עבודת ביוב שחורה.. ולמה אנחנו תמיד היוזמים? וזה מתסכל.. אז לפי דעתי עלינו להכריח ת'צמינו לאהוב את היוזמה... לאהוב ליצור קשר עם נשים.. לאהוב ת'עבודה המגעילה הזאת.. כי בגלל החוסר מוטיבציה הזאת, אדם לא עושה עשירית ממה שהוא יכול על מנת להתקדם בתחום הנשים אבל להתלונן שהחיים שלנו בזבל אנחנו עושים את זה נפלא (-: תחשבו על זה...