נראה, כי הולכת ומתבהרת התמונה.. וככל שנראה שהיא מתבהרת.. היא למעשה מסתבכת.. שום דבר אינו מוחלט.. מלבד המוחלט. אינסוף אפשרויות.. וכל זה אשליה.. במו עיני ראיתי, כי התסריט סגור.. הסרט כבר מוקרן על המסך.. וכל מה שנראה לי כמו בחירה.. החלטה.. כבר מוקרן על המסך.. ואין דבר שאני יכולה לעשות שאינו מוקרן כבר... ישבתי היום מול מטופלת.. ושאלתי את עצמי.. האם אני באמת יכולה לעזור לה.. ומה שעלה בי היה שהיא תקבל את כל העזרה שהיא אמורה לקבל עפ"י התסריט.. בין שזה יבוא דרכי ובין שזה יגיע בדרכים נוספות... לא נתתי לה עצות (אף שלא חסרות).. רק פתחתי את הלב ונתתי לזרם של אהבה לעטוף אותה ולחדור אליה... האם אני בובה על חוטים?. ומי המושך בהם.. אני.. !! בגירסה היותר מפותחת של עצמי... ולצד הראייה ששום דבר אינו מוחלט.. אני רואה שהכל לגמרי מוחלט..