קובי, מצד אחד כמו שהעין לא יכולה לראות את עצמה ישירות (ללא מכשיר חיצוני) גם המוח, כל מוח לא יכול להבין את עצמו בלי לקבל מידע נוסף מבחוץ. אך שמקלפים את כל הקליפות ומגיעים למוח הראשוני שאמור להיות הדבר האחרון שנותר - איכן נמצא מכשיר מבחוץ שיספק את המידע החיצוני? עד כאן לוגיקה רגילה. האם אין לוגיקה אחרת שמסבירה את הדברים? למה אנו מתיימרים כבני אדם לחשוב שאנו מבינים מספיק להתמודד עם בעיית הקיום בכללותו? עומד יצור שרק לפני כמה עשר אלפי שנים השתמש בחיצים מאבן וחושב שהוא כבר מסוגל להבין את הקיום בעזרת חשיבה ולוגיקה? יצור שהתהווה במקרה או כהשתלשלות אבולוציונית מקרית. מה ההסתברות שיש לו את מה שצריך? אם תולעת הייתה מדברת בבטחון שלנו היינו מיד מאשפזים אותה. לכל היותר הוא יכול לקוות (אמונה) שתאוריות שפיתח יתממשו. כל מה שנגיד בשפה או במחשבה מוגבל במהותו. יש לנו השליה שאנו כבר יודעים המון. ממש המון. ראיתי לא מעט תיאוריות וטכניקות, אמונות והבטחות של הארה, אך בסוף בסוף כל אחד נותר עם מה שבחר (לפעמים להמר) שזה מתאים לו.