ממצב אליעד!

רציתי לדעת מה אתה חושב ואם תוכל לשפוך קצת אור על משהו שכתבתי היום בלילה, מעניין אותי אם תוכל לחדד את הדברים.: ) תודה

מנקודת מבט של אינסוף אין סיבה לקיום היש סוף, סיבתיות היא מושג שמתקיים מתוך אשליית היש סוף, והוא מתגלה (מתקיים) באופן ישיר מתוך אשליית תחושת הזמן.

אדם חווה את היש סוף כנע על ציר זמן מתוך ההגבלה השכלית שחווה פירוד של הדברים, וכך הוא משוכנע שהזמן מפורד לעבר הווה ועתיד.

לא כמו האינסוף, הוא לא מצליח לחוות את אחדות הדברים ולתפוס שאין זמן, ושתחושת הזמן קיימת רק ממקום הנפרדות, לכן מחפש את הסיבה, ולכן קיימת השאלה.

השאלה מהיכן הכל הגיע או מתקיים, או מהו המקור של כל הדברים בעולם היא שאלה שנובעת מחוסר תפיסת האחדות. בעולם של הפרדות מחוייב שכל היש יגיע ממקור מסויים, שעוד פעם זו שאלה שמתייחסת לזמן כאילו הדברים מתהווים מעבר לעתיד, ככל שהאדם יעמיק בשאלה, יתפוס שהדברים רק מתהווים, או שלא מתהווים כלל ושאין שאלה כלל. (יהוה - היה, הוה, יהיה)

השאלה מתקיימת רק ממקום הנפרדות, ככל שידבוק בתפיסת האינסוף יבין שאין סיבה ואין שאלה ואז כבר לא יבין כלל.

אם כך כל הלבשה אפילו הבסיסית ביותר שאנו עושים, לדוגמא "אור אינסוף" או "אור אינסוף הוא טוב (או רע) "

הוא נסיון הבנה מתוך הצמצום ומתוך הבנה שכלית נפרדת מנקודת המבט ומאשליית היש סוף שלא מתקיימת בכלל מנקודת המבט של האינסוף, וככל שמתקדמים בהבנת האחדות, מחסומים (הפרדות) בתודעה הסופית נשברים וסופה של כל הלבשה כגון זו להיות מופרכת ולהיעלם לטובת תבנית חדשה.

ולכן גם תבנית חשיבה לדוגמא כמו "יש מאין" וכל תאוריה לדוגמא כמו "אינסוף שמכיל סוף" מוטלת בספק וסופה להיעלם לטובת תבנית חדשה

אם כך לא שייך להגיד שאדם צריך או חייב לעשות משהו או להתנהג בדרך כזו או אחרת כי כל מסקנה נובעת מתוך אשלייתו הסופית או מתוך אשלייתם של אחרים שמשוכנעים שהם יודעים מה נכון לעשות או איך להתנהג.

תודה!