איזה קשה זה לאהוב. בתאכלס זה קל. אבל גם לא קל בכלל. כי למדו אותנו לאהוב את המצליחים. את הסופרמנים. את מי שטוב בב"הס ומי שטוב בספורט. לימדו אותנו לקבל אדם רק אם הוא מין ייצור על שכזה ואם הוא לא עומד בסטנדרטים של אדם - על אנחנו לא מקבלים אותו ולא מסתכלים עליו. כשהצרה היא שגם את האדם על אנחנו לא אוהבים אלא לומדים לאהוב את העליונות שהוא מייצג. וכל עוד נלך אחרי עליונות לא נדע אהבה פשוטה מה היא. כי הרצון להיות עליון היא אהבה שנפגעה ורוצה להרים את ראשה. אהבה שנחבטה ע"י חברה עם דרישות שאינן הגיוניות. חברה שהורגת נשמות תמימות ע"י שאינה נותנת להם להעריך את עצמם סתם כך ולדעת שהם שווים בין שווים. אלא נותנת לכל ילד שנולד לחשוב שאם הוא לא יהיה טוב כמו האחרים ואפילו יותר טוב הוא לא שווה ולא מוערך. הכי קל זה לאהוב. אבל גם הכי קשה. קל כי זה הטבע הראשוני שלך. וקשה כי אתה צריך להיות אף אחד. חסר אגו. ללא הגנה. מי שרוצה להיות מישהו לעולם לא יאהב.. ומי שיכול להיות לא כלום. אפס. מגלה שהוא הפסיד את עצמו והרוויח עולם שלם. כך שאו שאתה קים ואין אהבה. כי אתה תחסום אותה ע"י האגו שלך. או שאתה תתאייד ואז האהבה תוכל לזרום באין מפריע. להיות או לא להיות. זאת היא השאלה. מה שנותר לכם כעת הוא - להחליט.