רבי נחמן כותב "אינו בחשיבות כל כך" ולא באופן שלילי כמו שאתה מזכיר, כי מתוך שלא לשמה בא ללמוד בסופו של דבר לשמה. ולכן חייבים ללמוד גם בלי ההבנה של ה"שכל של האחדות" כלשונך... וכותב: "גמרא" ולא סודות התורה. ולא עוד אלא ע"י לימוד תורה בלילה. מגן עליו החוט של החסד שזה אברהם, וחסד הוא בחינת צדקה והיה מעשה הצדקה חסד והוא הבדלה לכן כתוב אל תקרא בהבראם אלא באברהם שמידת החסד בראה את העולם וחסד זה לא כמו שבני האםד חושבים "חיבור ואהבה" אלא ההיפך חסד הוא בחינת הבדלה כמו מעשה הצדקה שמחסר ממנו כדי להטיב עם אחר. לכן גם כל ההנהגות של אברהם היו בבחינת מלחמה... הוא בעבר אחד של העולם ושאר העולם בעבר השני. הוא מסלק את ישמעל לטובת יצחק הוא נלחם ב4 המלכים. "ברית המילה" דהיינו להבדל מה"רע" לכן כתוב באברהם והוא אותו ה"עץ" המוזכר בתורה הזו. ואם לדבר כלשונך.. הרי היתה תכלית לבריאת העולם נקח למשל "מצוה" או רצון של אדם שהוא קורה לו "תכלית" מבחינתו... אחרי הכל האדם בחר ברצון זה ולא אחר. או התורה בחרה במצוו זו ולא אחרת... ולא בכדי... המשמעות של זה היא שהיתה חשיבות לעניין זה דווקא גם בעולם של האחדות או בעולם שלפני הבריאה ולכן בא דווקא דבר זה בגילוי ולא דבר אחר. ולכן לימוד של גמרא בלילה עוזר... הוא מחזיר אותך לאותן נקודות שהיו בדעת של האחדות שזה רצון האחדות שכך יראה הפירוד דייקא עם הרצונות האלה ולא אחרים.. ופה יש בעיה גדולה מאוד עם התורה שלך.. חוסר ההבנה של הניגון האמיתי של העולם התורה המצוות והלימוד שלא לשמה.. כי יש כוח גדול במצוות והאלוקים שברא את העולם הוא אותו האלוקים בדיוק שהיה לפני בריאת העולם על זה אומרים עם ישראל "ה' אחד ושמו אחד" דהיינו הרצון הפשוט המאוחד הוא אחד לגמרי עם הרצונות הנפרדים וכולם נובעים ממנו. לכן קודשא בריך הוא ישראל ואורייתא חד. או כמו שכותב בכוזרי... "כוונתך רצויה אך מעשך אינו רצוי" וזה כמו להבדיל יהודי שבא על גויה שהוולד אינו יהודי... ולחילופין... גוי שבא על יהודיה... דהיינו מחשבה של פירוד בתוך מצווה הוולד יהודי... כי אחרי הכל אחרי המעשים נמשכים הלבבות. ואדם שלבוש בחליפה מכובדת לא יתפלש בבוץ.. ויש עוד אין סוף לבאר בזה.