עשיה לשמה. והאדם שעושה לשמה הוא אמלך אמיתי ולמה?

כי מלך אמיתי לא כפוף לשום חוק, הוא בעצם המחוקק. והעבד צריך סיבה בכדי לעשות דבר, לא לשמה. ואת הסיבה של העבד המלך חוקק. והמלך עצמו עושה כרצונו, ואם עושה אינו מחוייב לסיבה או אי סיבה, שהוא כופה על העבד. ובעצם לא כפוף לדבר, לא כפוף לכלום. והעבד שחיי בעבדות, שואל איך, איך? איך זה שהמלך לא כפוף לחוקים? והוא מעצם עבדותו שוכח, שהמלך הוא המחוקק בפני עצמו. והוא כל כך עבד, עד שהוא שוכח שהוא עבד, אך לא רק. שאם היה שוכח שהוא עבד לגמרי, אז לא היה מבדיל בין עבד למלך. ומיכיוון שהעבד מודה שהוא עבד, אך בו בזמן מתנהג גם כמלך, ובכך הוא סובל. בכך שאינו שלם, לא בזה ולא בזה. ובכך מתוסכל ולא החלטי עצוב וכו' בכך שהוא רואה את ההפרש. והפרש קיים במקום בו יש זוג. ואולי אם היה שלם בעבדותו היה שלם במלכותו, וכך היה מזווג את הזוג, וגם לא הייתה לו שאלה כלל. ברוך המזווג זיווגים.

וזה היופי שבזיווג, שכן הזיווג הוא ביטוי של השלם,