אני עם השכל הנבוב שלי, מבטיח לכל אחד, שאחרי שאני צמוד לאליעד, אני מבין את ליקוטי מוהר"ן יותר מכל ברסלב מצוי. ואני מוכן להעמיד את הדבר למבחן. מה הקטע הזה של הסגידה לרב כזה או אחר, מספיק עם עבודת האלילים. אני איני סוגד לאף אחד כולל לא לאליעד, אבל במקרה או שלא, אליעד היחידי שדבר וקידם אותי. איך אפשר לראות את הכל שווה, כשההלכה כל כך מבדילה דבר באחר איך? הייתי אצל רבנים הייתי אצל לייטמן והייתי גם עם כאלה שטענו שגילו, מוכן לבדוק כל אחד ללא פחד, שהיכן שהפחד יש שקר. היהדות היא עבודת אלילים, לא פלא שמצ'פחים אותנו ככה. יש בה גם שכל, אבל הוא לא בולט לעומת הכסילות הבוקעת. להיות אמיתי מה כל כך מסובך? למה להיות תלוי במשהו או במישהו. היחיד שמלמד לשחרר אחיזה (ממה שאני מכיר) ואף לא להאמין לדבריו הוא אליעד. בלי קישוטים, בלי אלילים, רק אמת בכל רגע ורגע.