הקטע שהכי התחברתי אליו, היה מסיבת האין יום הולדת, בקטע זה המציאות נראית, לא אמיתית, משעשעת, מצחיקה, ללא כל מטרה, מציאות שהכול בה אפשרי, ובכול זאת עליסה מנסה להיות רצינית. ראיתי את עצמי בעליסה, ואני אומרת לעצמי, די תתעוררי, אין שום דבר ממשי, הכול משחק, שום דבר רציני, סתם צחוק וצחוק וצחוק
אליעד סיפר על אדם שנמצא ליד עזריאלי, ולא מכיר את האזור, וצריך להגיע לעזריאלי. והוא שואל עוברי אורח שאומרים לו שפה זה עזריאלי, אבל הוא לא מאמין, בסוף הוא שואל נהג מונית, והנהג אומר לו שיקח אותו לעזריאלי, ואז הוא עושה לו סיבוב בחצי תל אביב, ומגיע איתו לעזריאלי. רק אחרי שהוא התאמץ ושלם, הוא הבין שהוא בעזריאלי, - כשאני חושבת על זה, נראה שהאשליה כל כך חזקה, שהיא אפשר לדעת מהיכן היא תוקפת אותי
ומוסר ההשכל מזה, שאין מקום מוגדר, הכול זה פה, וגם לא פה
עוד דמות שאהבתי בעליסה בארץ הפלאות, היא החתלתול. הוא מזכיר לי את אליעד, הכול אפשרי אצלו, משעשע, מיסתורי, מסקרן, מצד אחד מושך לכיוון מסויים ואחר מתנער ומרפה. ושוב מסקרן במשהו אחר, ושוב מרפה, ואפילו מראה לעליסה את הדרך הקצרה למלכה, גורם לפרובוקציות ונעלם.