בוקר טוב אליעד (-:

בוקר טוב ענבל (-:

ואני כבר חשבתי שאוכל להסכים עם כל מה שאת כותבת (-:

אפילו קיויתי לזה...

אין סיכוי (-:

לעולם לא יהיה שיוויון בין הרגש לבין ההיגיון, למרות שהם אותו אחד, כי לא לשכוח. מה שלא תכתבי או תאמרי, עדיין יש את ויש לא את.

תמיד יהיה (-:

איך אמר אליעד באחת ההרצאות?

"אף אחד לא יכול להתחייב שהעולם יתקיים בעוד רגע".

אם על זה אי אפשר להתחייב, איך בכלל אפשר להתחייב על משהו?

אז יקרה לך משהו שקשור לרגש, ואת תפעילי את ההיגיון ואז מה?

כלום. תידפקי בכל מצב (-:

לראות בעיניים אחרות? תמיד תוכלי להשלות את עצמך, אז מה?

מה לעשות, כך החליטה ה"אמת", לא (-: ?

לאזן בין רגש להיגיון?

תמיד, ובכל מצב, את תפעלי מצד הנפרדות ולא מצד האחדות.

למה? כי את נמצאת בנפרדות, וזה לא משנה עד כמה "תרגישי" או "תדעי" שאת "באחדות", או את "אחד".

ותכניסי טוב טוב לראש...

כל אדם יכול לומר "אני אלוהים". כל אדם יכול "לחוות" את "אני אלוהים".

אבל לא קיים אדם אחד, שיכול לחוות בו זמנית, בכל רמת מציאות, את אלוהים עצמו ועדיין להתקיים.

הסיבה?

סיבה מאוד פשוטה.

כי אין שניים.

אם את אלוהים, אין אלוהים אחר.

אם יש אלוהים אחר, אין את.

והנה את כותבת כאן, באתר... ואת "אלוהים".

אז כמו אסיר שכותב לעצמו בכלא? זה האלוהים שלך (-: ?

כל עוד יש "את", ויש אותי, שאת מגיבה לי, או למישהו, את תמיד תגיבי ממקום של נפרדות.

ותמיד יהיה "את", גם כשאת לא תתקיימי.

מה לעשות?

זו הדרך היפה והמרתקת שבה ברא אלוהים את הכול (-: