אביבה אהובה, מנסיוני והבנתי הבנת הלב אינה מניבה את הבנת השכל. הלב בחוויות שונות באופן מתמיד, ו"בתחושות לב" עמוקות ביותר, והקול הפנימי שלנו אומר, בטח שהלב יודע, כי אם לא הלב אז מי?? וכך פועלים גם חיים שלמים לפי תחושת והבנת הלב בלבד, ובהרבה מאד מקרים, אוכלים חצץ (-: אז ככה: הלב בהרבה מקרים לא יודע, כמו גם שהשכל לא תמיד יודע או מבין, גם בתנ"ך רשום במס מקומות לא לסמוך על הלב בהכרח. כך שצריך הבנה בלב והבנה בשכל בהשתוות, כל עוד יש לך ספק במשהו, אין הבנה וצריך להמשיך לשאול בשכל עם כל כמה שזה קשה, ולראות שההבנה השכלית משתווה למה שיושב בלב, כי אם יש ניגוד אז סימן שאין באמת הבנה.

לדוגמא: מישהו חושב שמאוהבים בו, והלב שלו מרגיש, והוא בונה עם הלב סיפורי אלף לילה ולילה וארמונות בחול על המיוחל חחח, אבל... המיוחל בכלל לא בעניין, זה סיפור ידוע אצל אנשים רבים, כך שמי שמפנטז בלב ובונה תאוריות שלמות, לא באמת יודע, ואם היה בודק באופן מודע שכלי והיה מבין שאין לצד השני עניין כלל וכלל, לאט לאט, היה שיוויון שכל עם לב. כך שחייב להיות איזון וידיעה שלמה גם של לב וגם של שכל, למרות שאצל רבים, הלב דומיננטי וקשה להרפות מהתחושה של הלב ולפעול גם לפי ההיגיון הפשוט והחכם.

כך שיש עבודת לב ועבודת שכל, עד שמבינים שהמציאות מושלמת ממש, כפי מה שהיא עכשיו.