שלום אליעד

קראתי קראתי לאחרונה מספר מאמרים שלך ועוד מאמרים של קואוצ'ינג ומודעות. לאור מצב שקרה לי שבו התנגדתי למאורע שבמציאות, וניסיתי מספר פעמים עד שקיבלתי תשובה שלילית לגבי אותו מצב, זה העלה אצלי שאלה.

היכן עובר הגבול בין לקבל את המציאות, כמו שכתבת במאמר, להוציא עצמך מכללי המשחק בכך שאתה מבין מאיפה נובע הרצון וגם לרצות את זהשאתה לא רוצה את המציאות, לרצות את הטוב כמו את הרע, כמו שאתה צופה בסרט כצופה חיצוני כך לצפות בעצמך, ועוד דבר חשוב לחיות את ההוויה יחד עם זאת. וכאן נכנסת השאלה, הרי בהרבה מצבים בחיים אדם נמדד בכח הרצון שלו ובהגדרת היעדים שלו, כמו שהוא רוצה להתקבל לסיירת, או להשיג משהו אחר, ואז יש את האימרה, שהמכשולים באים לראות עד כמה הוא מוכן להתאמץ ואם אכן יתאמץ סימן שזה חשוב לו מאוד ובעזרת כוח רצון עז יוכל להשיג מבוקשו, ואם לא ירצה מספיק, לא ישיג. בין שני המצבים שציינתי, יש חפיפה שגובלת בסתירה.

כי אם אני רוצה משהו מאוד מאוד ואינני משיג את הדבר, האם צריך לקבל את המציאות, או להתאמץ ולהשתדל ולא לקבל את המצב.

אין זה מסוג שאלות של כלל אצבע, וברור שכל מקרה לגופו, אבל עדיין ברמה העקרונית איך מתיישבים שני המצבים הללו.

אשמח לתשובה, או להפנייה למאמר שמתייחס בצורה ברורה ובהירה לסוגייה הזו

תודה ויישר כוח על פועלך

נועם