בוקר טוב אליעד (-:

ומה קורה אם האמת טיפשית (-: ?

אתה כל הזמן נוהג לומר אמת = חוכמה

ואולי האמת היא טיפשית?

איפה בכלל הוחלט שהאמת היא "חוכמה"?

הרי רואים בפועל שכל מי שפועל "בשם האמת" חושב שהוא פועל בשם החוכמה.

והתוצאות? שכל החוכמה לא מניבה תוצאות לכלום, כי החוכמה עצמה היא טיפשית.

צא לרחוב, תראה למשל כיכר דשא. תהנה ממנה או לא תהנה ממנה, היא פשוט שם.

אתה מבין שזו כיכר דשא. אתה מבין למה אתה נהנה או לא נהנה ממנה (-: ?

ולא משנה מאיזה כיוון תסתכל עליה, מאחדות או מהנפרדות שבאחדות, תבין למה?

אז אתה בא וצועק "המלך עירום המלך עירום".

השאלה הפשוטה היא... אז מה אם המלך עירום (-: ?

דבר נוסף.

בוא נניח שכל מה שאתה אומר, הוא נכון (-:

יתרה מזאת.

רק לצורך העניין, בוא נניח שאתה הוא בורא הכול, אבל הכול, הדבר הראשוני.

מה זה נותן (-: ?

לחיות "טוב" יותר? לחיות פחות טוב? להבין שהכול טוב?

הרי אם אתה הראשון, לא תבחין בין טוב ללא טוב.

למעשה, אולי בכלל האמת מרמה את עצמה (-: ?

השאלה הראשונית היא אחרת לגמריי, והיא לא "למה".

"למה" זה טוב רק לשכל, לא יותר מזה.

למה "אלוהים " ברא את העולם? זו שאלה מטומטמת.

למה ולמה ולמה... למעשה כל שאלות ה"למה" הן שאלות פסיכיות (-:

למה יש אלוהים?

זו שאלה עוד יותר פסיכית.

יש מצב שתענה לי על שאלה של "איך"?

ולא, לא "איך אלוהים ברא את העולם", או "איך קורה מה שקורה".

על כל אלה יש לי תשובות (-:

אני סקרן לדעת איך קרה שהאחדות והנפרדות אחד הן.

איך קרה שיש "ישות" ראשונית.

איך קרה שיש רק אמת.

מוזר, לא?

למשל, אם אקח כד חרס ואזרוק אותו לרצפה, הוא יתנפץ. אם אחבר אותו, הוא יהיה שלם, נכון?

אבל למעשה הוא לעולם לא יהיה שלם, כי הוא כבר עשוי מחלקים שחוברו יחד.

המציאות האמיתית לעומת זאת, האחת, היא לא מחולקת לשום חלק.

לומר "הכול יחד מרכיב את המציאות", זה שטויות, כי גם הכול בנפרד מרכיב את המציאות.

זה משהו שאני לפחות, לא חושב שיש אפשרות לדעת.

שוב

כל שאלה של למה, יש עליה תשובה. זה נכון. השאלה והתשובה הן באמת אותו דבר.

לגבי האיך?

גם אם תדע מתוך ידיעה מוחלטת ש"יש" ישות ראשונית ללא שום צורך או רצון, השאלה היא איך קרה דבר כזה?

כל תשובה לוגית לא יכולה להתקבל כאן, כי זה חורג מעבר לגבול השכל, לא השכל הפרטני ולא השכל האחד.

גם אם תתחכם ותאמר "ההוויה שמהווה הכול" לא תוכל "לדעת" איך קרה דבר כזה שנקרא "הוויה שמהווה את הכל".

אם תאמר: "אולי זה לא קרה", זו תשובה טיפשית, כי אולי זו השערה בלבד.

אם תאמר: תמיד זה "היווה", זו גם תשובה טיפשית, כי אז אפשר לשאול "איך זה תמיד היווה? "

למעשה

כל תשובה לשאלה כזאת, היא תשובה פסיכית.

ראיתי שבאחד המקומות כתבת, "אפילו אלוהים לא יודע מה יקרה ברגע הבא".

ברור ש"הוא" לא יודע.

גם על "למה" אלוהים בכבודו ובעצמו לא יודע, קל לענות.

איך זה ש"הוא" לא יודע (-: ?

ואם אתה "יודע את האמת"?

האם האמת יודעת שהיא האמת?

ברור שכן.

אז איך קרה שהאמת היא אמת?

זה בכלל "קרה" או שזה "לא קרה"?

אם זה "קרה", אז אפשר לשאול "למה זה קרה" ולדעת את התשובה.

אם זה "לא קרה", ממילא, אין מה לשאול.

בוא נלך רגע למשהו אחר.

נניח לרגע, שאתה האדם החכם ביותר בעולם.

אני מדבר ברצינות, לא בציניות.

מה זה נותן לך לדעת שאתה האדם החכם ביותר בעולם, ועם זאת, מרובד עמוק יותר, לדעת שאתה גם האדם היחיד בעולם?

האם לא היית מעדיף להיות האדם הטיפש בעולם, אם היית היחיד בעולם?

או אחרת, האם היה משנה לך אם אתה חכם או טיפש? האם בכלל היית יודע אם אתה חכם או טיפש? היה בכלל מושג כזה "חכם או טיפש"?

"ההוויה שמהווה הכול" היא הנפרדות שבאחדות ולהיפך.

איך זה קרה?

אין לי מושג.

אל תטרח לענות על כלום. אין צורך. אני לא מחפש תשובות. כתבתי כאן כי כיף לי לכתוב.

"למה כתבתי דווקא כאן ולא שם? ".

מה זה משנה?

יום טוב לכולם (-: