יפה אליעד (-:

לדעתי אנחנו נמצאים באותה הבנה, שוב, לצורך העניין, זו דעתי מתוך ידיעה שלי (-:

אגב, לכתוב תמיד מותר, אחרת היית יושב בשקט, מסתגף בביתך, לא מוציא מילה מהפה, פשוט מביט באדם כלשהו מולך והוא יודע אותך מתוך ידיעה, כמו שאתה יודע אותו. ללא מילים, ללא כלום. ברגע שאדם שואל שאלה ואתה נותן תשובה, האחד מבטל את השני והשאלה נעלמת כי אין בה צורך. מה משתמע מכך?

כל עוד יש שאלות, יש תשובות.

רק למציאות האובייקטיבית אין שאלות. היא פשוט היא.

אז מין הסתם, אם אתה נשאל שאלה, זה בסדר. וכשאתה נותן תשובה, גם זה בסדר.

אבל האחד מבטל את השני מבחינת המציאות. ובאינטראקציה הזאת, זה שווה ערך ללא לשאול, כדי לא לקבל תשובה (-:

אלא מה?

לצורך העניין, כולנו בני אדם. טיפשים או לא, אנחנו בני אדם. עם זה ראיתי שאתה מסכים. ובני אדם יש תקשורת ביניהם, לא משנה אם היא "טובה" או לא. היא תקשורת. נקודה.

יש את אלוהים היהודי, הדתי, שמקובל עליך שהוא קיים. נאמר, קיים לפחות במודעות של האנשים שמאמינים בו, גם אם הם מדמיינים אותו. אבל לצורך סגירת ה"פתח", נאמר שאני מאמין שקיים אלוהים יהודי, אוקי (-: ?

ויש את אלוהים האמיתי, האחד, הכוח המניע, הבורא, או כל שם אחר, שהוא זה שברא את הכול, או בעצם, הוא זה שמהווה הכול. הוויה יחידה.

אבל...

ה"הוויה" הזאת, מעצם המילה, מתעוררת שוב שאלה. אצלי.

אלוהים "היהודי", אכן לא יכול היה לברוא את עצמו, מכיוון שהוא לא "יכול" ליצור את הרצון של עצמו.

אז ה"הוויה" שמעבר לרצון, היא בעצם משהו מוחלט. "המשהו" המוחלט הזה, מכיל בתוכו רצון וחוסר רצון, מעצם היותו מוחלט. כי הרצון וחוסר הרצון הם לא שניים.

כי הכול אחד.

בהוויה שמכילה הכול, הוויה אחת, שהיא גם הכול, שבה רצון וחוסר רצון הם אותו דבר, מכיוון שאתה יכול לומר "הקיום מתקיים מרצון". יש אפשרות לומר "הקיום מתקיים מחוסר רצון? ".

אם הקיום היה מתקיים מחוסר רצון, וחוסר רצון הוא גם הרצון, מין הסתם הקיום היה גם הוא מתבטל.

דבר והיפוכו.

ואז ממילא לא היינו כאן כדי לחפור על זה (-:

אבל המציאות קיימת. מה שמוכיח שהיה רצון לקיום.

מהו הדבר הזה שנוצר בו הרצון..?

האם זהו "הכוח המניע את העולם", לצורך העניין, זה שאין לו רצון כלשהו?

כי הרצון שלו מתקיים. כמו שנאמר "הוויה שמהווה הכול".

בחיי, מי אמר שהעולם משעמם (-: ?

שיהיה יום טוב (-: