לאור שמאיר:

היה והיית מתייאש לחלוטין, אבל לחלוטין!!!! ויודע בוודאות שאין ספק אחריה שהכל חרא!!! אז בבת אחת היית מפסיק לחפש, והיית נרגע לפחות מעצם הידיעה שהכל מחורבן אבל על אמת ושאין כל אפשרות לשינוי ההבנה או הנושא או הרע שמתעללים בנו, אך כיוון שיש בתוכך עוד ספק ולו הקטן ביותר שיתכן שיכול להיות שתמצא שהכל טוב, או שמשהו לפחות טוב, אז זה עדיין ימשיך לאכול מבפנים ולא ירפה. ואכן יתכן שהשל רע מוחלט, אך כשזה מוחלט, זה מושלם, כי אין יותר ציפייה, או תקווה וכו'... יש שקט של מה שיש זה מה שיש, ואכן יש פרספקטיבה של הסתכלות שתוכל לראות שזה טוב הרע הזה לכשעצמו.

גם אדם שהגיע לייאוש ומתאבד - עצם המעשה, זה ממחשבה שהיה או יכול להיות טוב יותר במקום אחר, בצורה אחרת, במצב צבירה שונה, כי אם היה יודע במוחלטות זה שחשב להתאבד שממילא כלום לא ישנה ואין בכלל טוב, כבר לא הי מתאבד וממשיך עם מה שיש.

בכל מקרה, כזה או אחר - אני בעדך, תבורך (: