אליעד.

טענת באחת התגובות שהצבא הישראלי לא מצליח להשיג את מטרתו שהיא להגן על חיי האזרחים הישראלים. לראייה, במבצע האחרון אף אזרח ישראלי לא נהרג. רק חיילים, דבר שכמעט מחוייב שיקרה בשדה קרב. כך שצה"ל די משיג את המטרה שלו להגן על אזרחים.

ושאלה לי אליך - מדוע שחייל ישראלי יקריב את חייו למען ילדים שהוא אינו מכיר כלל? האם הקשר בינו לבין אותו ילד שהוא מגן עליו אינו אלא שטיפת מוח ודמיון שאכן יש ביניהם איזשהו קשר? (לאום / עם לא משנה איזה הם המצאה ופרי הדמיון, אין בהם שום היגיון או אמת מאחר ומרבית חברי הלאום לא מכירים זה את זה, אין ביניהם קשר או היכרות מינימלית. הערכים שעל פיהם צריך להגן דווקא על ילד ישראלי ולא על ילד פלסטיני או הפוך הם מבוססים שטיפת מוח ולא מעבר לזה) הם הרי לא מכירים, וגם אם הילד הישראלי היה מת החייל לא היה נעצב מזה בכל מקרה, כי הוא לא יודע מי הוא ומה הוא ואין ביניהם באמת שום קשר או רגש, בדיוק כמו שאף חייל ישראלי לא באמת נפגע אישית או לוקח ברצינות מקרה של ילד ישראלי שמת בתאונת דרכים למשל. אז למה חשוב לך כל כך להגן על כל אותם אזרחים "שלנו"? מה הכוונה במילה "שלנו"?