גארי יורובסקי אומר: כל אשה שלובשת מעיל פרווה צריך לרצוח / לאנוס כדי שתבין את הסבל שהיא גורמת לבעל חיים חף מפשע. מהבחינה הזאת זה דווקא דומה לנוהל חניבעל. צורת חשיבה די דומה: להשמיד את הרשעים או אלו שגורמים לרוע גם אם זה במחיר להשמיד מישהו / משהוא טוב על מנת לצמצם כל מוטיבציה לפגוע או להזיק בעתיד. זה מתאים גם למשפט: המרחם על אכזרים סופו להתאכזר לרחמנים.

והסיבה לכך היא שלגארי יורופסקי כואב על כל חיה שמתה באכזריות כמו שלהרבה מאיתנו כואב כשחייל נפגע ומאחר והוא לא יודע איך לשים לזה קץ באופן אחר, בייאושו הוא מגיע לפיתרון הקיצוני הנ"ל.

אני יכולה להבין אותו למרות שאני לא שותפה למסקנה שזה מה שצריך לעשות לאנשים שאטומים לסבלם של בעלי חיים. אני יכולה לגם הבין את נוהל חניבעל, למרות שלא הייתי רוצה להיות החייל החטוף שנהרג מהנוהל, או בני המשפחה שלו ולמרות שעקרונית עד כמה שניתן הייתי מעדיפה לא להרוג חפים מפשע. אבל כנראה לא במחיר התאבדות שלי ובני משפחתי וכו,.

ברגע שמניחים כמו יורובסקי שחיה היא בעלת יכולת סבל כמו של אדם + שיש לעשות צדק ושצדק אידיאלי מתבטא בעיקרון שן תחת שן ועין תחת עין - אין ברירה אלא להגיע למסקנה הזו. הדרך היחידה לשנות ליורובסקי ושכמותו את המחשבה הזו, היא להפריך אצלם את הנחת היסוד שחיה ואדם סובלים באותה רמה. או את ההנחה השנייה בדבר הצדק הראוי.

נוהל חניבעל המקורי הוא ההיתר לסכן את חיי החטוף כדי למנוע את בריחת החוטפים בכל מחיר