לא רואה את התגובה שלי הקודמת אבל עוד משהו: יש הרבה הורים, במיוחד לילדים קטנים שסובלים ממחסור רציני בשינה בגלל הטיפול בילדים הקטנים שלפעמים קמים הבה פעמים במהלך הלילה ואז הריכוז של ההורים נפגע מאד. זה מניסיון. אומנם, כמו שאמרתי, אף פעם לא שכחתי את הילדים במכונית או בשום מקום אחר, אבל כן קרה לי שכשנסעתי לבד אחרי חצי שנה ללא לילה אחד שלם של שינה רצופה, פתאום שמתי לב שאני נוהגת בנתיב ההפוך. פשוט משום מה חשבתי שהכביש הקטן הוא חד סטרי ובאתי לפנות שמאלה מהנתיב השמאלי... מאחר שאני נהגת די טובה וללא שום עבר של תאונות ואחרי נהיגה במדינות שונות, כולל כאלו שנוהגים בהן בצד שמאל, אני בטוחה שכל זה קרה רק בגלל עייפות מצטברת לאורך זמן רב

אליעד נראה לי שאתה סתם מיתמם. אם מישהו היה בטוח ב - 100% שהולכים להוציא אותו להורג והיו נותנים לו אפשרות לבחור בין מוות איטי בטיגון בשמן עמוק לבין מוות יותר מהיר ופחות כואב, לדעתי היה בוחר באופציה שהכי פחות כואבת. לפחות רוב האנשים היו מעדיפים שיהרגו אותם באופציה הפחות מכאיבה. נכון, יש כאלו שיחשבו על האפשרות היותר מכובדת וכו' אבל בהנחה שכל האפשרויות זהות והמוות וודאי ומדובר ברמת סבל כזו שכבר לא מאפשרת לך להתייחס אל שום דבר אחר מלבד נסיונות נואשים להפסיק את הסבל ויש אפשרות למות מיד עם פחות סבל והאפשרות השניה היא למות בוודאות אך עם סבל עצום בעוד חצי שעה. לא נראה לי שרוב האנשים היו מעוניינים להאריך את החיים בסבל עצום רק כדי לסבול עוד רבע שעה או חצי שעה. אף נידון למוות לא יבחר בכך למעט אולי מזוכיסטים אבל הם כנראה לא ינסו לברוח ועבורם ה"סבל" הוא הנאה. לגבי חולה סופני, ברוב המקרים נותנים לו תרופות נגד כאבים ולפעמים קיים גם הסיכוי התאורטי שהם יחלימו.

מבחינת השחיטה היהודית, יש גם חילוקי דעות אם היא יותר אכזרית או פחות. יש כאלו שטוענים שבשחיטה המקובלת באירופה שבה קודם מחשמלים ורק אח"כ שוחטים, רק מוסיפים לחיות עוד סבל מכיוון שהרבה פעמים החיה רק מתחשמלת אבל לא מתה ואח"כ סובלת בנוסף את השחיטה.

להרבה אנשים מפריע לגרום סבל לבעל חיים אם כי ברמות שונות. יש אנשים שלא אכפת להם בכלל והם אפילו נהנים ויש לצערי הרב מאד מסעדות בעולם שמגישות קופים חיים המרותקים לכיסא באופן שלא יוכלו לזוז והסועדים המאושרים אוכלים את מוחותיהם. בטח כבר שמעת על זה. מהצד השני יש כאלו שלא אוכלים בכלל בשר. הכל תלוי ברמת האטימות / הזדהות עם הסבל של בעל החיים. יש יותר רגישים ויש יותר אטומים בדיוק כמו שיש יותר גאונים ויש יותר מפגרים.

לגבי שכיחת ילדים במכונית: אף פעם לא קרה לי, אפילו לרגע. מצד שני החיים שלי גם לא כ"כ לחוצים ואין לי שום בעיות קיומיות שמטרידות אותי אז קשה לי להבין אבל קשה לי גם לשפוט. כן קרה לי ששכחתי את הפלאפון עם כל הדואר האלקטרוני שבו למרות שהיה חשוב לי לא לשכוח. כתוצאה מכך, לאחר מעשה, הוספתי סיסמא.

השערה אחת שלי היא שההורים השוכחים היו תחת השפעת לוואי כל שהיא של תרופות. יש לא מעט תרופות שמשפיעות בכל מני צורות על המוח. אם קצת מתעניינים בעלונים עם התופעות לוואי, רואים את זה. במיוחד תרופות פסיכיאטריות שהן לא פעם הסיבה להתאבדויות או למקרי רצח מוזרים (כמו הנער שנכנס לכיתה וירה למוות בכולם). תרופות כאלו (שמלכתחילה נוצרו ככה שכן יעברו את מחסום המוח וכן ישפיעו עליו) יכולות לגרום כתופעת לוואי לכל מיני התנהגויות מוזרות כנ"ל ולפעמים הגמילה מהן גם יכולה להשפיע באותו האופן.

זה מה שקורה כשמשחקים עם המוח בכימיקלים. מאחר ויש חסיון רפואי על השימוש בהן ואינטרס לחברות התרופות לא לפרסם יותר מדי את הנושא, זה לרוב לא מתפרסם.

במקרה של אבות ששוכחים את הילדים שלהם, הייתי בודקת בתור התחלה עם הסיבה היא שימוש או גמילה מאיזה סם / תרופה פסיכיאטרית.