הבנתי את הדוגמאות הראשונות, שהשפה והרצון מבוססים על כלום (או במילים אחרות לא מבוססים), כאשר הדימוי הראשון הוא ההבדל בין יש לאין (שזה כאמור לא מבוסס, כי אף אחד לא יכול לדעת שיש הבדל בין יש לאין).
אבל לא הבנתי את הדוגמא של החומרים (מתחיל לדבר עליהם מדקה 6:24). נניח שכל החומרים מורכבים מחומר היסוד שנקרא לו X, איך הגענו מהקיום של X לזה הוא מורכב מכלום? למה לא פשוט להגיד שהוא חומר שלא מתפרק ליחידות קטנות יותר? מה פשר השאלה "ממה עשויות האפשרויות של החומר"? הרי החומר לא עשוי מהאפשרויות, אלא להפך, האפשרויות עשויות מהחומר.
ואם כן, לא ניתן להפוך יש לאין ע"י שימוש בתובנה הזו, כי התובנה הזו לא נכונה. או שהיא כן נכונה?