תודה על ההארה המקסימה והנכונה.

העולם הוא גשר צר עבור מי שחי בחלום. מי שמתעורר - יודע שהוא תמיד בטוח ומחובר לאל.

כתוב מאוד יפה. ובלי להתווכח עם הפרשנות שכאן שהיא אמת לאמיתה רק לא ממש קשורה למקור עליה הסתמכה. כי רבינו אמר "דע שהאדם צריך לעבור". האדם בעולם הזה באמת עובד על גשר צר מאוד!! גם אם הוא מרגיש כך וגם אם לא (דמיון). ואם הוא צריך לעבור, כלומר, הצורך הזה בא יחד עם החיים בעולם, איך שלא יפחד? וזה מה שרבינו אומר, שלא יתפחד, שזה הכלל והעיקר. מה ז"א? הכלל שצריך ללכת על פיו הוא העיקר שלא יתפחד. המילים של רבינו זה "יתפחד", כלומר= יפחיד את עצמו. (בעברית בניין התפעל= עושה לעצמו). כי אפילו שאני על גשר באמת באמת צר!!! אין כל שורש אמיתי לפחד כאן. וזה העיקר וזו העבודה שלנו בעולם, כי אמת הוא שהעולם הזה הוא גשר צר מאוד, ואת זה צריך לדעת ("דע"). והיישום של דברי רבינו הקדוש - לא להתפחד, על זה אפשר לכתוב אלפי עצות ודרכים שכולם שורשם באמונה בה' יתברך. כי לא ברור איך לא לפחד אם אני באמת על גשר צר?! ולכן זו עבודה, זה לא טבעי לנו. אך בהחלט אפשרי והרווח מהעבודה הזו כל כך כל כך מתוק (-:

שנזכה ליישם דברי רבינו הקדוש, שכל מילה שלו גבוהה לאין ערוך. ואשרינו שזכינו למה שזכינו עד כה.

אורי ופולי, ברגע זה הסברתם לי, למה אנשים לא מהופנטים על בן - זוגם באופן בלעדי. הם מזגזגים בגלל מרכז הכובד הוירטואלי. שהוא מאד כבד - משקל, מרכז הכובד הוירטואלי, כי מה הוא יעשה שיש לו עיניים ויש מסות אחרות מהשמש ביקום.

פולי, מרכז הכובד השני הוא מרכז כובד וירטואלי (כך קוראים לנקודת איזון לצורכי חישוב) פועל יוצא של כל המסות האחרות ביקום. התנועה מושפעת מהאינרציה הלינארית ש "מכופפת" ע"י המסות האחרות.

פולי, מזל טוב, גילית את מחוייב המציאות.

אורי, ברגע זה הסברת לי למה כדור הארץ סובב סביב השמש בצורה של אליפסה ולא כדור.. ישנם שני מרכזי כובד האחד הוא השמש והשני הוא חור שחור (בלתי ניתן לתצפית ישירה אך מהתנועה האליפטית ניתן להסיק על קיומו).

מימון שלמה האם התנאי בלבד מחייב את המצוי?

ודרך אגב כוכב שנמצא בתהליך הקריסה שלו לא נקרא, חור בלונדיני,, אלא ננס לבן, זה בגלל האור שהוא מפיץ - האנרגיה הנפלטת כתוצאה מתהליך קריסתו.

האם השמש בגלקסיה שלנו היא בעצם ננס לבן?

"האם" זה כבר פחות בטוח, אבל נו שיהיה, אם הבנת אותי הבנת, לא לא, גם ככה, אני סותר את דברי בעצם כתיבתם חחחחחחחחחחח

אני בטוח במה שהם אומרים ואם ישנו דעתם אהיה בטוח במשהו אחר

אתה בטוח במה שהם אומרים? אולי אתה מבין מה שאתה רוצה להבין? אני משיחות שלי עם מדענים, הם עצמם לא בטוחים במה שהם אומרים (אנשי רפואה, כמיה, ביולוגיה, ועוד ועוד), תמיד יש סיוג, תמיד יש סטיות תקן, תופעות לוואי.

המדע, לא מבין משהו ברפואה, פתאום משהו לא הגיוני קורה והם קוראים לזה נס רפואי.

לשמחתנו או שלא, הקוסמולוגיה עדיין לא נבחנת בשיא הרצינות כמו רפואה וכדומה.

שלומי, אני בטוח במה שאומרים המדענים. תעשה לי טובה ותזכור שבמוחלט זה לא כך. לא אציין זאת בכל משפט.

מצחיק אתה

זה יפה לראות את שניכם בטוחים במשהו שהוא כל כך רחוק ממכם, שאפילו בספרים יש עליו חילוקי דעות. אורי, אתה יותר מידי בטוח בידע שרחוק רחוק אתה ממנו. לפחות תוסיף אני מניח למען השם חחחחחחחחחחחחחח

פולי, הרעיון יפה אך למען הדיוק - כוכב שקורס נשאר עם אותה המסה המקורית ולכן לא הופך מיד לחור שחור (הוא נשאר חור בלונדיני) אך ברדיוס מצומצם. זה קורה שהאנרגיה הגרעינית מתכלה ואין מה ש "ינפח" אותו. כעת במשך מליוני שנים הוא שואב חומר כפי שכל שמש שואבת עד שהוא מגיע למסה קריטית (פי מליונים רבים משל שמש רגילה) שבולעת את האור ואז הופך לחור שחור. למעשה כל מרכז גלקסיה זה חור שחור.

וגם הכבידה - ביחס הפוך לריבוע המרחק

"העצמי אינו נגלה באמצעות כתבי הקודש או באמצעות הנחיות מורה, וכן אין הוא נגלה ללא הנחיות המורה וללא עזרת כתבי - הקודש. הוא נגלה כאשר כל אלה באים יחדיו. רק כאשר ידע כתבי - הקודש, הנחיות המורה ורוח - תלמידות אמיתית באות יחדיו, או אז מושגת ידיעה - עצמית". (יוגה ושיסטהא)

עפ"י המאמר של אליעד, הגשר הצר מאד מאד, כמו הגיהנום לא קיים באמת אלא רק דמיון. כמובן שזה נכון מבחינת תפיסת האחדות.

יחד עם זאת, המעבר בגשר הצר מאד מאד הוא חלק בלתי נפרד מתהליך השגת האחדות

הרי כל העולם כולו גשר צר מאד מאד, ז"א, כל ההסתרה שלנו מלהיות באחדות היא כל העולם (העלמה) כולו.

לא מזמן צפיתי בהרצאה על כיצד מתקיימים חיים, אותו פרופסור הסביר כי החיים עצמם הם המתח שבין פנים התא בגוף לחוץ התא, כלומר, החיים נוצרים בגבול, במגע שבין הפנים לחוץ. החיים שהם אחד הם פועל יוצא של נפרדות התאים. גם למידה והתפתחות יכולים להתקיים רק בתוך הגבול (הגשר הצר מאד) שבין עולם הדימיון (פנים התא) לבין המציאות (חוץ התא).

גשר צר מאד: צירי לידה, עוזב את הרחם (מה שמסומן כעיגול הקטן) ויוצא / נולד לעולם / לרחם גדול יותר. עד שהאדם כולל בתוכו את המיכל / הרחם של האלוהים.

כמו בלידה או בנשימה יש כאן תהליך של התכווצות (צמצום) והתרחבות. שני תהליכים בכיוונים מנוגדים היוצרים את השלם: מצד אחד צמצום והתכווצות לנקודה סינגולרית (התעמקות), ומצד שני התרחבות יכולת ההכלה של העולם האינסופי.

חור שחור: כוח המשיכה בין שני עצמים נפרדים נמצא ביחס ישר למסה וביחס הפוך לרדיוס. חור שחור הוא כוכב שנמצא בסוף התהליך של הקריסה לתוך עצמו, כלומר, המסה שלו גדולה מאד ואילו הרדיוס קרוב לאפס (צמצום), ולכן כוח המשיכה של כוכב כזה הוא כה עצום עד שאפילו קרני האור נבלעות בתוכו (ומכאן השם). בהקבלה לתהליך הנפשי, הרדיוס של הכוכב הוא האגו של האדם, ככל שמצטמצם כך יכול להכיל יותר.