מודה לך אליעד על שהסברת לי בצורה ברורה, והצלחתי להבין את מה שהסברת על 2 הצרכים המנוגדים: 1:הצורך בחופש, ולאהוב את כולם 2: הצורך להרגיש ייחודי ושאוהבים רק אותי. הבנתי את המקום בו אני נמצאת ואת ההיפוך.

מאמר חדש שכתבתי, תהנו:

זוגיות ובכלל, להיות או לא להיות.

להסכים להיות בזוגיות טובה עם עצמך, עם בן / בת זוג דורש ממך להכיר בכך שיש בך חסרונות, וכן! יש חסרונות גם בכל אדם אחר בעולם, כל החסרונות כולם ביחד זה דבר מושלם (אך לא בזה מדובר כעת).

מה שקורה זה שהאדם רוצה לחוות גם את החופש, וגם את השלמות בלעשות את מה שהוא רוצה מתי שהוא רוצה ואיך שהוא רוצה, אבל הוא גם רוצה בו בזמן זוגיות! שמישהו אחר יאהב אותו יותר ממה שהוא אוהב אדם אחר, והוא גם רוצה בעצמו לאהוב משהו אחד יותר ממשהו אחר, ויש קונפליקט, כלומר כפי שאמר מי שאמר, אני רוצה זוגיות ולהרגיש בלי, זה כמו קפה ללא קפאין (-:

מה שגורם מצב כזה, שנשארים קרחים מכאן ומכאן, כיוון שהנה הגיע הרגע המיוחל, ומתאהבים או "נדלקים" על מישהו, ובוחרים את אותו אדם - כבן / בת זוג פוטנציאלים שיכולים להתאים, ואז אופס! איזו הפתעה.. נכנסים למלחמה הידועה, למקום שהחופש צועק: מה איתי? מה איתי? רוצה חופש!! ואז הקול שרצה ושיווע כל כך הרבה זמן לזוגיות, מתחיל להיעלם (וזה יכול לקרות מהר מאד כפי שהרבה מכירים את הסיטואציה), כיוון שהקול המחפש ורוצה תמיד חופש, מוצא מהר מאד את החסרונות שיש בזולת - הווה אומר בבן / בת הזוג הקיים או הפוטנציאלי, והופך כל חסרון לדבר מחוייב ומוחלט ולמפלצת אחת גדולה, במקום לבדוק האם יש כאן באמת חסרון.

מה גם, שאם אדם החליט שהוא כן בעניין זוגיות, אכן עליו לקחת בחשבון שכפי שהוא לא כזה מושלם, ומן הסתם יש בו "באגים" למיניהם.. אז גם בן הזוג לא יכול להיות כל כך מושלם (ואם את / ה כן מושלם, אז אולי יש עוד מושלמים כמוך? הממממ)... כי אם תישאר המושלם והמיוחד היחיד עלי אדמות, אז קח / י בחשבון, שסביר להניח שזוגיות זה לא ממש הקטע שלך

לאהוב אדם מסויים או דבר מסויים, הווה אומר שאתה מוכן לסבול עבורו, לוותר על חלק מהחופש שלך עבורו ועבור שניכם, על חלק מהרצונות והשיגעונות שלך, וכשקשה לך, לא לברוח אלא להישאר ולחבק דווקא במקום שקשה כל כך, כי ככה אתה רוצה, וככה בחרת! לאהוב ולהיות בקשר. וככל שתאיר אור על יותר קונפליקטים, כל הבנה והסכמה ופתרון מול בן / בת הזוג, רק תחזק את הקשר ואת האהבה.

לוותר על החופש ולחיות בזוגיות, יכול להיות גם משל למשהו כמו קורבנות בבית המקדש לאלוהים, כל "קורבן" מביא איתו טיהור והעמקת הקשר. ועכשיו עולה לי ההקבלה: להקריב, מלשון להתקרב!

בזוגיות, או מול עצמך או בכל מערכת יחסים במציאות, יש כמה אופציות להתמודד עם חסרונות של בן / בת הזוג, או של כל אחד / דבר אחר, בעצם סה"כ 3 אפשרויות:

1. אני רואה את החיסרון בבן / בת הזוג, לוקח / ת צעד או כמה צעדים אחורנית למקום של לא משנה לי מהחיסרון, לא חשוב אם פגעו בי או לא, כי הכל שווה, או הכל טוב ומושלם ממילא, או נהפוכו, הכל ממילא לא טוב בפרט ובכלל וממילא אוספים אותנו מכאן עוד זמן מה.. ואז לא עושים עניין.

(מן הסתם מי שבחר באופציה הראשונה, לא באמת בוחר בזוגיות, אלא בלזגזג בין זוגיות למה שטוב לי כאן ועכשיו, ואז זה ללא התחייבות לזוגיות, אלא יותר התחייבות לנוחיות שלי בלבד תמיד, שזו בהחלט אופציה, רק אל תבכו למה לא מצליח לכם העמקתו או השארות בקשר זוגי)..

2.את / ה רואה את החיסרון, ואפילו פגעו בך, ומכאן להפוך את זה, ולראות את זה כשבח, כמשהו טוב שיכול לרומם אותך. לדוגמא: צעקו עליך וכעסו והעליבו אותך, הווה אומר שכל כך אכפת ממך, וכל כך אוהבים אותך, עד כדי כך שיוצאים בגללך מהדעת. כי אם לא היו באמת כל כך אוהבים אותך, זה לא היה כל כך מדגדג ומרגיז את בת / בן זוגך או כל אחד אחר.

3. לראות את החיסרון אכן כחיסרון, כי אנו מבינים שבכל אחד אחת יש חיסרון, ועכשיו מוכנים להכיל "לבלוע" את החיסרון הזה, כיוון שאנו רוצים את הטוב שכן ישנו והיה במערכת היחסים, ושרצוי לנו שיהיה בהמשך, מה שנאמר, שמים דגש על הדברים הטובים.

יש ששואלים, למה לי זוגיות בכלל אם אני רואה מסביבי כל כך הרבה זוגות שסובלים ולא ממש מרוצים מהזוגיות שלהם בלשון המעטה. התשובה לשאלה הזו היא שעל האדם להבין, שבמנגנון שלו מראש, יש בתוכו גם את הרצון לזוגיות תמיד! למרות שהוא יכול לחשוב או לראות שזוגיות זה לא הדבר שהוא מייחל לו - לפחות לא כפי מה שהוא ראה וחווה עד כה, למרות זאת במנגנון של כל אחד / ת יש גם את הרצון / צורך בזוגיות, ולכן תהיה תמיד גם התשוקה לזוגיות, מה גם שמי שיתבונן היטב, יוכל להבין שאם יש כזו השתוקקות, אז יתכן מאד שזה יכול להיות גם מאד טוב, רק שמעטים יודעים איך לעשות את זה טוב ושיישאר טוב.

כמו כן, מי שיתבונן, יבין שהתשוקה וההתעסקות והרצון לזוגיות באופן כל כך אובססיבי אצל רוב בני האדם, הוא רצון וצורך המשקף את הרצון הכי קרוב להתמזג עם ה"אלוהי" לאהוב את המציאות כפי מה שהיא ללא תנאי, כאחד איתה, ובעולם של הנפרדות, של הצמצומים, זה מתלבש הכי טוב והכי קרוב לאדם שכביכול משלים אותך.

כמו כן, הרצון לזוגיות הוא מעצם הידיעה הפנימית שאפשר להגיע לעוצמות ולרמות גבוהות ברמה הרגשית וברמת החוויתית, כל אחד לפי מה שהוא מוכן לפתח ולתת מעצמו בלי לפחד לאבד את עצמו.

בסיכומו של דבר, זוגיות זו עבודה של בנייה, אם זה עם עצמך או עם שותף / ה לחיים, או "זוגיות" עם המציאות שאת / ה חי בתוכה.

את / ה יכול / ה לבנות, ואת / ה יכול / ה להרוס את מערכת היחסים, כזו או אחרת, מהמקום שכן יש לך בחירה.

אם תרצה / י לרדת מהגדר, הווה אומר לנחות מהמקום שרוצה רק חופש ורוצה לחיות את הרגע ולאהוב את כולם ואת הכל באותה המידה, ובו זמנית רוצה בן / בת זוג שיאהב רק אותך ושאת / ה תאהב רק אותו / ה, זה אומר לרדת מהגדר למקום שבוחר או בשווה, כולם שווים, הכל שווה, אהבה אחת לכל, וללכת עם זה עד הסוף!

או לרדת מהגדר למקום של, אני מבין / ה שהכל שווה והכל אחד, ולמרות זאת ואף בגלל זה, אני בוחר / ת לצמצם את עצמי ולברא עם עוד מישהו עולם חדש, וזה אומר עכשיו שאני מוכן / ה להיפגע, כן כן!

להיות פגיע! וגם כשרע וקשה לא בורחים כי האדם שחיים איתו מספיק אהוב ואוהב כדי ש"תסבול" ותוותרו למענו / ה.

ועכשיו תבחרו, יש לכם בחירה חופשית!

רגע? מה אמרת? שאין בחירה חופשית? אז על מה כל המהומה, ומה בכלל השאלה?

מידע נוסף באתר: apmind.co.il/2011/11/18/זוגיות-מערכות-יחסים-קשר-זוגי-אהבה-ובכ/