והבעיה היא חמורה אף יותר.. כי גם אם לא תשאר לך שום שאלה, זה עדיין לא בהכרח אומר שהגעת לאמת..

אבל אחרי שלא תישאר לך שאלה אתה תהיה במעיין שקט שלילי. לא יהיה לך כלום. וכאן אתה כמעט בחצי הדרך. כי ישארו לך הרגשות שבלב. אחרי שלא ישארו לך הרגשות וכל ההדחקות שבלב אתה תגיע מעבר למחשות ומעבר ללב. אל עצמך. בהתחלה לא יהיהו מחשבות. יהיה שקט. אבל שלילי. ריק. אתה לא תמצא את עצמך. ולכן אתה תחזור לשאול שאלות. אבל תיהיה אמיץ ותפנה גב למחשבות. אם הם באות תגיד להן שלום. והן כבר ילכו. אתה היתרגלת לראות את העולם דרך המוח והמוח יוצר רק שאלות אין לו דברים אחרים. כשהוא ישקוט לאט לאט תעלה בך האנרגיה של הנשמה שלך. זה לוקח זמן!. סבלנות עצומה נדרשת.. ולאט לאט השקט השלילי שנהיה אחריי שריקנת את עצמך יתמלא באנרגייה לא נודעת.. והיא תיקח אותך לאמת. אבל אתה צריך להקשיב למישהו שעבר את זה ולא לפחד כי זה מפחיד. זה מפחיד! אתה מתפורר.. ואחריי ההיתפוררות מתחיל להיתהוות לו משהו חדש. אל תבנה מחדש שאלות אחריי שפיררת את השאלות שהיו כי אתה לו נותן לעצמך לצמוח. כמו שצמח צריך מקום כדיי לגדול.. פשוט נקה את עצמך מתהיות ושאלות ואתה כבר תיגדל לבד. והכי חשוב שתירצה את זה עד מוות. שתיהיה מוכן למות. טיפה פחות מזה לא יספיק.