יש שתי אפשרויות: - או שאי אפשר ואז אין בכלל משמעות לאף שאלה שתשאל, כי כל אחד יענה לך מהמחשבה שלו ויזבל אותך בשטויות. או שאפשר, ואז ניתן להסיק מכך, שאפשר להבין את שורש השכל דרך השכל ולצאת מהשכל דרך השכל, גם כשמישהו יגיד לך שכדי לצאת מהשכל צריך לצאת מהשכל, זה רק לצורך ההגדרה, כי מה זה לצאת מהשכל? גם כאן תבוא הגדרה. הכוונה שצריך לחשוב ההפך ממה שהשכל רגיל - שזו הדואליות של הטוב והרע

התבלבלתי "גם אם מישהו יגיד לך שכדי להבין את השכל צריך לצאת מהשכל"

הטוב והרע=היש והאין..

אז האם אפשר עם מחשבה לגלות מהי מחשבה?

תחקור עם עצמך, כל תשובה שלא אתן, אפשר להפוך אותה ולהוסיף עליה, מחשבה באופן הכללי ביותר, היא תהליך בציר הזמן, כי אי אפשר לחשוב רק על דבר אחד, גם כשאתה חושב על שולחן אתה חושב על כמה דברים ועל הפונקציה שלו, ואז מתחילים לשאול על הזמן על המקום, מתחילים להבין שהידיעה שלך לגבי הדבר נמצאת מחוצה לו, וכו'...

וכשאתה חושב על משהו, אתה בעצם מסוגל לחשוב עליו, רק כי אתה יודע שיש דברים שהוא לא, ושיש לו הפך, ואז שוב חוזרים האם דבר והיפוכו הם אחד, או גם וגם וכו'.

אז מהי מחשבה?

הגעתי לאן? כשאני כותב אני תמיד מציין שזה רק ע"פ הבנתי, אני לא הנציג של האמת הואבייקטיבית בשום צורה. אני שואל בידיוק כמוך, ומשיב לאחרים בידיוק כמוך. אתה אומר - יש ואין הם גם מחשבות, אבל כשאתה אומר את זה אתה עדיין יוצר הפרדה בין יש לאין, להגיד שיש ואין הם אחד זה לומר שגם דבר נכון וגם ההפך שלו נכון, ובדיון הזה - לחשוב=לא לחשוב, אז כשאתה שואל מאיפה באה מחשבה אתה שואל מאיפה באה האין מחשבה. אם אתה לא מסכים איתי, תענה באופן ענייני למה שכתבתי.

לכן בהתחלה אמרתי לך, שבמקום לחקור מאיפה באה המחשבה, תשאל מהי מחשבה, והאם בכלל יש כזה דבר מחשבה וכו'. זה כמו לשאול למה אני קיים ומאיפה באתי, במקום לשאול האם בכלל אני קיים. כשיש אמונה יש שאלה לא נכונה - זו ההבנה שלי

אתה הגעת?

כשאני אומר שיש ואין הם אחד, אני מתכוון שלחשוב ולא לחשוב הם אחד, ואם לחשוב זה בידיוק כמו לא לחשוב, אז מה שייך לשאול מאיפה באות המחשבות? זה כמו לשאול מאיפה באות האין מחשבות, ואם אתה מצפה לתשובה ברורה ומוגדרות, אז תמיד תהיה לך שאלה על גבי שאלה, כי כל הגדרה יוצרת הפרדה בין היש לאין.

ואין שום משמעות ללחקור דווקא את המחשבה, אפשר באותה מידה לחקור את הרצון, והראתי לך שם, על קצה המזלג, איך מגיעים בסוף לכלום ולשום דבר

יש ואין הם גם מחשבות, לא כך? אם לא היינו יכולים לחשוב, לא הייתה לנו יכולת

להגיד יש ואין. אז כשאתה אומר שצריך לחקור את היש והאין, כדי ללכת עמוק יותר

צריך לחקור את המחשבה.

איך אתה אמור לראות שהמחשבה היא כלום? קודם כל תקרא את הספר להיות אלוהים. ועכשיו ברצינות - לפי ההבנה שלי, להבין שאתה חושב על כלום, זה לקחת מחשבה אחת שלך, נגיד על שולחן, ולחשוב מה זה בעצם שולחן, אם תפרק את הידיעות שלך על הפונקציה של השולחן, ועל האובייקט שנקרא שולחן, תגלה שבעצם אתה חושב על כלום, כי הכל בסוף מתנקז לשאלה האם היש והאין הם אחד או לא, והאם משהו קיים בכלל, אם תגיע לשורש כאן, לא תשאל מאיפה באות המחשבות

וכמו שאפשר לומר משפט סותר כמו "כ - ל המקומות נמצאים באותו מקום" אפשר לחקור מחשבה באמצעות מחשבה, או שאי אפשר, ואז אין תשובה, או שיש רק תשובות מוגדרות שעל כל אחת מהן תהיה לך עוד שאלה עד אינסוף

זה בידיוק כמו שהאדם חוקר למה הוא רוצה משהו מסוים, עד שבסוף כשמגיעים לפנימי ביותר, ושואלים עליו למה אתה רוצה, מגיעים ללא יודע, לכלום, לשום דבר..

איך אני בידיוק אמור לראות בעין שמחשבה זה כלום? אפשר באמצעות מחשבה לחקור

מחשבה? תהיה קצת יותר פרקטי

זה לא משנה את העובדה, שאם לא היו לך ידיעות כלשהן על שום דבר, לא היית חושב, עצם המילה "מחשבה" היא הגדרה, אז לא משנה אם זה בא לפני אחרי או ביחד, אוסף ידיעות מוביל לאוסף מחשבות (או להפך) ופירוק מחשבה אחת עד הסוף תוביל אותך להבנה שאתה בעצם חושב על שום דבר, ושוב רק לפי הבנתי

בעצם זה שגוי לומר לא היית חושב, היית חושב על כלום, אבל גם ככה אתה חושב על כלום, מה שמוביל לשאלה האם יש בכלל הבדל בין לחשוב ללא לחשב

כדי להגדיר משהו, צריך לחשוב. המחשבה באה לפני או ביחד עם ההגדרה.

קודם תשאל מהי מחשבה, האם בכלל יש הבדל אמתי בין לחשוב ל - לא לחשוב, אחרי שתברר את זה באופן מוחלט, תשאל מאיפה זה בא, למה זה בא, האם אפשר לנטרל את זה, והאם בכלל צריך לנטרל את זה כדי להגיע לשלמות.

והמחשבה באה, לדעתי, מהידיעות המוגדרות שלך, אתה תמיד חושב על משהו מוגדר, ואם תפרק את הידיעות המוגדרות שלך, תגלה שבעצם אתה חושב על כלום, כך לפחות ע"פ הבנתי..

אם אתה לא מודע לעצמך, זה לא שונה מלא להיות קיים. עדיין זה לא מה ששאלתי.

מאיפה באות המחשבות?

אני חושב משמע אני מודע לעצמי. אם אני לא חושב אני קיים ובעל דחפים אבל לא מודע אליהם, לעצמי. כמו החיות למשל

אז מאיפה באות המחשבות

אילייה, זה יכול להיות מפורש בהרבה דרכים...

אני רואה את כך: אני= אגו, וכל עוד אני חושבת.. אני (האגו, השקרי וכיו"ב) קיים...

תבטל את המחשבה - תהפוך להוויה - ואז, אתה יפסיק להיות קיים..

דקרט אמר "אני חושב משמע אני קיים". אם להפסיק לחשוב, אפשר להתאבד כך?

ניסיתי לא לחשוב על כלום אבל תמיד הייתה צצה לי מחשבה מאיפשהו. מאיפה זה בא?