בכל מה שאדם עושה יש לו גם לבדוק האם יש לו בחירה חופשית!

כגון אם אני יושב עכשיו על המחשב האם באמת אני בוחר את זה? האם אני יכול להיתנגד למחשבה שאומרת לי שהמצב שהכי טוב לי להיות בו זה כרגע על המחשב?

ועליו גם להמשיך ולברר את האמת הזאת עד שיבין שהוא לא הראשון בשרשרת ואז יוכל להיעלם (ביטול עצמי) הרי הוא רק מגלה את רצון האלוהים ואזי כל דבר שהוא יעשה כגון ליילך יגיד אלוהים רוצה ללכת עכשיו עד שבסוף שהוא יגיד אלוהים רוצה ליילך הוא יתכוון לעצמו שהוא יחווה את עצמיות האלוהים כאני ממש

הפרדוקס אורן, שמצד הצמצום שלנו אנו לא בוחרים כלום, רק נדמה לנו שכן, תבדוק את זה, תוך תקופה, או מהר מאד תוכל לגלות שאתה לא בוחר במה שאתה עושה או נעשה.

מצד השלם, שאתה לא נפרד ממנו, אז אז הכל הוא רצונך בחירתך, רק שבשלם הבחירה והרצון והעשיה והמחשבה וכולי וכולי, הכל כולל הכל נעשה בו זמנית, כך שאין בשלם / אחד עניין לאם בחרת או לא בחרת, זה אתה בכל מקרה.

וזה משאיר את ההבנה שהבוחר והנבחר, הם אותו הדבר ממש, ושאין באמת בחירה כישות עצמאית. ומצד שני, אתה בוחר את הכל, זאת אומרת את כל מה שקורה עכשיו בעולם ובכלל.

שנזכה לבחירות חכמות, מהנות ומחיות..

חחח כן אני בבירורים להבין עד הסוף שאני קודם כל לא בוחר כלום ואז אני יבין שאני הראשון בשרשרת ואני בוחר הכל =]

בחירה חופשית

קמתי היום עם הרגשה חוויה של אין בחירה, שהכל נעשה מעצמו או מאלוהים בקיצור הרגשה של אין בחירה.

עלתה לי המחשבה שאומרת שכשיש הרגשה טובה והכל הולך כמו שאתה רוצה, אז זה גורם להרגשה של אין בחירה, וכאילו נוחתים עליך כל הזמן הכל בצורה טובה, ואילו כאשר דברים לא נעימים קורים לך ואתה סובל אתה פתאום רוצה לשנות! את המציאות וכאן מתחילה להיעלם הרגשת האין בחירה

לאחר מכן קרה שמישהו אמר לי משהו שהכעיס אותי עניתי לו עד שהעניין נסגר, לאחר מכן חשבתי על זה, שמעניין שהייתי יכול לכעוס כבר מהתחלה על עצם העניין שמישהו כועס עלי וזה נגד הרצון שלי לרוחניות שיהיה לי מציאות שבה הכל טוב, וכאן נחשף שוב השקר של כל מחפשי ההארה שרוצים רק משהו מסוים לחוות וכולי

במקום זה הייתה לי הרגשה של הכל נעשה מלמעלה ומן השלמה פנימית עם המצב שקשה להסביר.

כל הבעיה היא שאנחנו רוצים לשנות את המציאות

כל הסבל הוא בגלל שאנחנו חושבים שאנחנו אחראים למציאות ולמה שקורה, אני מתכוון לאני המצומצם שחושב שאו במעשים שלו הוא הביא אירוע לא נעים או במחשבות שלו בכך שהוא מאמין שהוא יוצר את המצאיות כמו בסוד וכולי דרך המחשבות של האגו המצומצם

לכן האדם סובל בגלל שהוא מאמין שהוא אחראי למציאות

אם הוא היה מבין בודאות שהיא נוצרת על ידי דרגה עליונה הוא היה מפסיק להילחם איתה ולרצות לשנות אותה

תחשבו אם הייתי יודעים שמעכשיו כל השבוע הבא יהיה לכם ימים קשים בודאות מוחלטת בסופו של דבר לא היה סבל אלא קבלה, הסבל נובע מהרצון ומהמחשבה שאני יכול לשנות בעצמי מהדרגה שלי את המצב

אני באירוע 'שלילי' כי אני חושב שאני הבאתי אותו, ולכן אני כועס שעשיתי טעות והיה אפשר לשנות את המצב, או וגם אני כועס באותו הרגע במאמצים שלי לשנות את האירוע ולא להשלים איתו.

טוב בדקתי את זה נילחמתי במחשבה מסוימת עד שלבסוף היא נעלמה אבל למה עשיתי את המלחמה זו כבר תעלומה חדשה

כן, יש אותך ויש רצונות מחשבות רעיונות וכו' ומפעילים את הכל דרכך, אבל בהמשך, כבר אין אתה שמפעילים דרכו, נגמר אתה.

הקיום שלך עכשיו לא שונה מהמחשבה רצון בחירה וכו, אין אני ומחשבה, יש הבנה של קיום אבל לא כנפרד, זה קיום אחד.

אבל עדיין זה נפרד, כי יש משהו שיודע את קיומו.

תובנה שעלתה לי בקשר לאשליה של הבחירה החופשית. למשל עולה בי תחושה של קור, ואז עולה הרצון ללבוש סוודר, ואז אני לובשת סוודר. ולמעשה התחושה של הבחירה היא בללבוש את הסוודר. אבל זאת אשליה, כי למעשה בכלל לא אני החלטתי ללבוש את הסוודר, אלא תחושה הקור היא הראשונה שגרמה שאלבש את הסוודר, ולמרות זאת יש תחושה שאני היא זאת שבוחרת אם ללבוש את הסוודר או לא.

תחושת הקור היא שגרמה לך להחליט. אבל זה לא מחייב עדיין שתלבשי את הבגד. ולכן תבדקי למה למרות שהקור לא מחייב אותך ללבוש סוודר, למה בכל זאת בחרת ללבוש אותו?

לפי מה שאני חווה עכשיו, שיש משהו שמניע אותי וגורם לי לפעול, אין מה לשאול למה, כי זה לא אני מחליטה. הדברים נעשים, דבר גורר דבר. למרות זאת יש תחושה שכאילו אני כן מחליטה, אבל זה בחיצוני, יש הרגשה אשליתית שאני החלטתי ללבוש את הסוודר.

כשאני מבררת בתוכי את ה"סוגיה" למה בחרתי, כך או אחרת.. ומי בעצם מחליט על הבחירות, הרצונות.. אני מבינה שישנן אינסוף צורות המנהלות "יחסים" בינן לבין עצמן, בעצם מגיעה למבוי סתום פלספני... כשלקראת הסוף צצה לה השאלה: למה נוצר השינוי הראשון שהיה במציאות, כיצד למה... נוצר הראשון? וצורה פתאום צועקת ואומר: קבלי אותנו תאהבי אותנו את כולנו...

מי זה" אני מבררת"? "מי זו בתוכי"? מי "מבינה"? מה ההבדל בין קבלת כל הצורות לאי קבלתן?

אביבה, בחוויה שלי, הברורים והכרת הצורה שנקראת "שכל" היא חידוש והארה שיש צורה כזו, מאליעד אני לומדת להשתמש בצורה הזו וזה ממש כיף... כשלאחר השימוש בצורה: שכל, נמצאת שם גם צורה ששתינו יודעות להשתמש בה כתוצאת לואי של חיפושים אחרים, צורה שהגדרתה בתוכי: שיחרור, קבלה, אהבה... הנאה בסקלות מגוונות, אין מילים...

ענבל: המחויב הראשון. וגם אין שינוי, אין תשובה, אין שאלה. וגם יש הבדל יש אני יש מקבל...

הי משי, נכון גם מבחינתי זה חידוש להשתמש בשכל, זה נראה לי מוזר שכול השנים למדתי, איך להרגיע את השכל ולא להשתמש בו, ופתאום בא אליעד ואומר, שאין טעם במה שתרגלתי בעבר, עדיין קשה לי לקבל את זה. אתמול קראתי משהו מעניין שתלמיד זן שאל את המורה שלו איך להשתמש בקואן, (קואן זה שאלה שכול הזמן שואלים אותה, כמו מי אני?) והמורה אמר לו שאפילו במדיטציה צריך לשאול את השאלה ולא להרפות ממנה. זאת אומרת שכול הזמן להיות בחקירה. כנראה שאין ברירה אלא לחקור, ואין מי שיעשה את זה מלבדי

ועוד משהו שאני מבינה בנושא, בגלל שהקור בעצם לא מחייב ללבוש סוודר, כי היית הרי יכולה שלא לעשות כלום, או בכלל להתפשט או כל דבר, אז זה שזה לא מחייב ב, זה בכלל מבלבל ונותן לחשוב שהיתה לך כאן בחירה חופשית. אם קור למשל היה מחייב ללא עוררין כל אדם להתלבש מייד, אז לא היתה שאלה אם יש לך בחירה או לא, כי אוטומטית היית לובשת סוודר. אבל זה לא כך, אז נכנסת מחשבה שכן אולי היית יכולה לבחור אחרת...

ואז אפשר לשאול האם יש משהו מחוייב בכלל? ואם אין, אז אני מבינה שלא משנה מה אבחר.

כרגע נראה לי שבעולם של היש והאין, אין משהו מחוייב, ולכן לא משנה מה עושים, אם לובשים סוודר או לא, אבל העניין הוא האם יש תחושה שאני בוחרת? כי כלפי חוץ, יש תחושה שאני זאת שבוחרת ללבוש סוודר או לא ללבוש, אבל כאשר בודקים לעומק רואים שממש אין בחירה. זאת אומרת שכלפי חוץ יש את האשליה שאנחנו בוחרים, למרות שלמעשה אני בכלל לא בוחרת אלא הדברים נעשים, וזה אפילו מרגיש כמו אוטומט.

עצם החוויה - התחושה הספציפית שאת בוחרת, היא סה"כ ביטוי נוסף של המציאות שלא קשור לכלום, תחושת הבחירה היא תחושה בפני עצמה, זה לא קשור אם אח"כ עשית מה שחשבת שבחרת. חווית בחירה כי חווית בחירה, ולבשת סוודר, כי לבשת סוודר וכן הלאה.

והנ"ל מחדד את זה, שתחושת הבחירה, היא לא אשלייתית יותר או פחות מהסוודר עצמו, או כל דבר אחר.

תחושת הבחירה או כל תחושה אחרת או כל פעולה "מעשית" כל עולם המחשבות.. רגשות... פעולות... הם ביטוי כלשהו של המציאות וכל קשר בין הביטויים הללו בגשמיות הוא אקראי ולא מחוייב.

עצם הידיעה בודאות והחוויה של העיקרון הזה, "מקטינה את הסבל" ומאפשרת חיים פחות מטורפים. ולחוצים. לאנשים הרוצים להיות אלוהים ממש יש עוד מה להבין אני מניחה.

או קי, הבנתי לפי מה שכתבת, שכול דבר הוא ביטוי של המציאות, זה אומר שתחושת הבחירה האשליתית היא לא יותר אשליתית מלבישת סוודר. זה אומר שהכל אחד. או קי זה הסוף. האם לא נראה לך שכדי להגיע לסוף אנו צריכים לעבור כל מיני תחנות? ואחת התחנות היא לדעת שאנו לא באמת בוחרים? ואולי לא צריך את התחנות, אלא אפשר להבין שהכל זה צורות של המציאות והכל אחד?

עוברים תחנות, מי יותר ומי פחות. אלו שלבים של הבנה. כל עוד אדם יחשוב אפילו בקטנה שיש לו עוד אפשרות בחירה, הוא ימשיך לחפש ולשאול.

שיבין שהוא לא בוחר יחווה את זה בלי ספק שאולי הוא בכבודו ובעצמו משהו משהו ויכול לשנות את העולם וההתרחשויות. עם ההבנה הזו הוא עדיין משנה, אבל זה בהכלה מלאה שזה לא באמת משנה גם אם "אתה משנה".