התבוננות, לכל דבר זמן ומקום. חווית מה שאני חושב שהוא הדבר מצריכה ז"מוצ (זמן, מקום וצורה).

כאשר עצם זז ממקום למקום, אני חווה שינוי, השינוי יכול להתבטאות, בשנוי צורה, המקום והזמן, לחוד או יחדיו.

לדוגמא, אני מזיז ארון, אני חווה שאני מזיז צורה שלא משתנית לזמן ומקום אחר.

השאלה שאני שואל את עצמי, הרי בכל רגע, נניח והצורה שאני תופס אותה כלא משתנית, אך מצד מסויים, היא צורה אחרת בכל רגע ורגע גם אם אינה זזה, מיכיוון שיש כל רגע צורה שאולי לא זזה, אך נמצאת בזמן ומקום שונה, שבעצם כל רגע יש צורה אחרת, ולא משנה אם היא נעה או משתנה, מצד מסויים היא תמיד משתנית, במקום שתמיד נמצא בזמן מסויים. היא רק נראית אותה אחת בחוייה, אך היא בעצם אינסוף של רגעים, של אינסוף צורות, שנראות דומות לה, אך לא באמת, מצד הזמן והמקום.

אם כך, הכל משתנה כל הזמן, גם אם אין אני חווה אותו כמשתנה.

בנוסף, חווית השינוי מחייבת שני זמו"צים לפחות.

מה שאני חושב שהוא רגע אחד, הוא לא באמת רגע אחד, הוא לפחות שני זמו"צים.

מצד שני, אם הכל משתנה בכל רגע ורגע ובכל מקום ומקום, אז בעצם, אין מקום וזמן שאין בו שינוי, ורק במקום שאין זמן ומקום, או בעצם בשום מקום, אין שינוי.

אם כך, זה לא באמת משתנה, אעפ"כ שזה לפעמים נראה כך.

מאטבוחה (-:

חחח זה מזכיר לי את הפרק האחרון של "המרוץ למליון", היתה להם משימה לתפוס חזיר בתוך הדיר חזירים, ולהחזיק אותו.

יש שם בין המשתתפים זוג דתיים (חמודים), הם לקחו כל כך קשה את המשימה, ועשו מה זה דרמה שחבל"ז, הם לקחו את זה ממש קשה ונגעלו בטרוף עוד הרבה יותר מהאחרים, רק בגלל שהמשמעות עבורם לחזיר, זה טומאה...

סה"כ, אין משמעות לשום דבר, על כן, כל דבר, הוא הכי משמעותי בעולם, כי הוא המשמעות היחידה של עצמו..