בשני המקרים האדם שואף להיות מאושר. נכון. רק התפיסות והחוויות והפעולות יהיו שונות במקצת.

היי גלית, בשני המקרים האדם יעשה את מה שעושה אותו שמח. יעשה אותו שמח לפחד, להענש וכו...

טל, זה משנה, כי האדם פועל עפ"י המשמעות שהוא מייחס לחיים. אם המשמעות היא למשל להגיע לגן - עדן, אז האדם יחיה עם המטרה הזו, מעשים, פחדים, עונשים וכו'. אם המשמעות היא שאין גן - עדן, זה ישפיע על התפיסה וההתנהלות של האדם בעולם אחרת.

עימנואל, החיים עצמם זה פשט.

ואם לחיים אין משמעות, במה זה ישנה את ההחלטות שלכם? לדעתי זה לא אמור לשנות כלום אם יש לחיים משמעות או לא

קובי אבל אז נשאלת השאלה מה זה החיים עצמם?

בהמשך לשלמה - אתה כאילו מחפש מה המשמעות של העובדה שהחיים הם המשמעות של עצמם? אבל אם החיים הם משמעות עצמם ברגע זה נעצר חיפוש אחר המשמעות.

"ההסבר הכי הגיוני הוא שהמשמעות של החיים זה הם עצמם. אם כך, מה זה אומר? " למה זה חייב לומר משהו, אולי זה פשוט ככה?

גלית, אפשר להרחיב זאת לעבודה על אזורים שונים בגוף - צ'אקרות מרכזיות או כל אזור שמתחשק, לאזן את התחושה האנרגטית הפנימית שזה בעצם שינוי מצב תודעה, אפשר גם לבצע "הנעות" פנימיות או חיצוניות - לדוגמה אני מלמד בצ'יקונג / יוגה להגיע מעבר לגוף לכל מיני מטרות.

בהמשך לנאמר - המשמעות של החיים, היא בחוויה. תבדוק מה אתה חווה. מלמדים אותנו להתרחק מהחוויה (כי היא מתעתעת) ולדבוק בהיגיון {אני חושב - משמע אני קיים. דהיינו: המחשבה היא הדבר היחידי בו לא ניתן להטיל ספק}. בעוד זה בדיוק הפוך - עלינו להתקרב לעצמנו בחווייתנו!!! אפשר דרך ההיגיון. אבל יש דברים שהרבה יותר פשוט דרך הלב. מה אני חווה עכשיו? עצמתי עיניים והייתי עדה לתחושה מסוימת שהייתה לי כרגע באיזור הלב. אין היגיון שיכול היה לתת לי את התשובה.

אני חווה שמשמעות החיים היא לעשות לי טוב. תמיד תמיד אני רוצה שיהיה לי טוב. אז זה המשמעות מבחינתי, אני לא מתווכחת עם זה.

אפשר לתרגל לשבת עם עצמך, ולשאול: מה אני חווה עכשיו? אני עושה זאת און - ליין: נשימה, תחושה בלב, נעים, מחשבה, שיפוט, נשימה, שמיעה... היה מעניין אותך לתרגל דבר כזה?

המטרה, לתת איזה כלי להתבוננות - עצמית לא דרך משקפי - ההיגיון, אלא עדות שמתבוננת על התופעות.

תגדיר - משמעות, ואז נגיד לך בקלות, האם יש משמעות לחיים או אין. אם לא הגדרת לעצמך בחוויה, מהי "משמעות", שום תשובה לא תספק אותך.

יש בך מנגנונים פנימיים שלא מאפשרים לך לסבול את העובדה שאתה חי "חיי רגע נצחיים" - בהם יש משמעות "לכל דבר שיש בו משמעות" - תתגבר על המנגנונים ותוכל לחוות את שני המשפטים "הלא הגיוניים" שאמרתי. זה בדיוק מה שצריך לזוז אצלך.

האם האמת כפופה להיגיון?

ואם היא לא הגיונית, האם אתה מוכן לקבל אותה?

האם זה חייב להיות עבורך הגיוני?

מה זה היגיון עבורך?

שמתי לב למשהו מעניין: אם לא היינו חושבים שלחיים יש משמעות, לא היה איכפאת לנו איך נחיה, אם תהיה לנו אהבה, וכו'.

אבל, אנחנו לא יודעים מה המשמעות של החיים (אלו שכן יודעים, לא יודעים את המשמעות של המשמעות). אז למה אנחנו מתנהגים כאלו שיש להם משמעות? מה קורה כאן? אנחנו מנחשים שאולי יש?

ההסבר הכי הגיוני הוא שהמשמעות של החיים זה הם עצמם. אם כך, מה זה אומר? כשמשהו הוא המשמעות של עצמו, זה בכלל הגיוני?