סתיו תודה על התשובה.

אני באמת צריכה להתבונן. כי בסוף אני מבינה שכל התשובות נמצאות בתוכי. רק צריך סבלנות לחפור. ולחפור...

שלום שושי

את שואלת שאלה שנובעת מהרצון שלך להפסיק לסבול.

אצל הרבה אנשים מתעורר הרצון לגלות משהו חבוי, משהו שהם יודעים שקיים אך לא יכולים לתפוס אותו, שהוא ה"אמת" \ ה"חופש" \ ה"שחרור".

העניין הוא שלרוב אנחנו לא רוצים את האמת באמת, אנחנו רוצים את "האמת" מתוך ביטוי של הזדהות עם מה שאנחנו כבר מכירים.

כלומר, ה"אמת" שאנחנו מחפשים היא למעשה חיפוש אחר אישור של תפיסה שיש לנו בשכל בנוגע לטבע המציאות ולטבע שלנו.

חיפוש מהסוג הזה הוא עדיין חיפוש מותנה שמטלטל את האדם וגורם לו להרגיש חוסר מתמשך ויאוש.

כשלאדם נמאס באמת והוא מוכן לוותר על הכל, הוא מתרוקן מכל מה שהוא כבר מאמין בו, ואז הוא מגיע להסתכלות אחרת של הדברים, שמאפשרת לו לאפשר (עד כמה שהניסוח נשמע מוזר) לטבע המציאות להתגלות דרכו.

לכן, העצה שלי אליך, היא לברר מי את. מיהי אותה ישות שמחפשת את השחרור.

אם תתבונני ותשארי עם השאלה (מי אני?) - בלי לנסות לענות עם הדברים שאת כבר יודעת - את תוכלי לאפשר לעצמך ללמוד \ לחוות משהו חדש, אשר בו החיפוש הזה יסתיים, או יקבל תפנית חדשה.

תסתכלי על זה כמעין חקירה כנה ואמיתית שלך, שאת לשם שינוי מאפשרת לעצמך לעשות בלי הנחות יסוד ובלי אמונות.

תודה

סתו

(-:

טיפ חשוב: אם עולות לך שאלות נוספות בנוגע לדברים שכתבתי - תעצרי! המטרה היא לא לתת תשובות לשאלות, אלא שתאפשרי לעצמך להתבונן בכל מה שמתרחש בתוכך, לדוגמא, שעולות בתוכך שאלות ושאת מסוגלת לראות שעולות בתוכך שאלות. אז אם עולות בתוכך שאלות, אז בטח ובטח שאת לא זו ששואלת אותם, כי הם מגיעות מאיפשהו ואת פתאום מרגישה צורך לבטא אותם. אז מי את באמת?

מתוך מצב הכרתי זה שאינו נצמד ל"אני" שאת חושבת שאת, מתאפשר לגלות ולחוות משהו חדש.

המשיכי עם החקירה, ובדקי מה עולה בתוכך ממש עכשיו, ברגע שאת מפסיקה לקרוא מילים אלה! וברגע הבא.. והבא...

אליעד שלום

אתה טוען שאם נמצא את האמת האמיתית יגמר הסבל. מהי אותה אמת שאנחנו אמורים למצוא? האם יש אמת אחת שמתאימה לכולם, וכולנו כבני אדם אמורים לגלות אותה? או שלכל בן אדם יש את האמת שלו כמו בפרומו שרץ עכשיו בערוץ 2 על אדם שחי עם 6 נשים. מבחינתו הוא גילה את האור, והוא חי את האמת שלו. מבחינתי הוא חי בשקר וניצול נשים.

השאלה שלי היא האם היקום הוא מקום מסודר עם מעשים הגיוניים, וכולנו צריכים לחיות את הסדר הזה? או שנמשיך לחפש את ההיגיון בסרטים מצוירים?

תודה על ההרצאות ועל השכל החדש שנכנס לעולם שלי.

ישנו אז גילוי של פנימיות שאינה נפרדת מהחיצוני, אין יותר הגדרה של משהו שפנימי לך ומשהו אחר שחיצוני לך, אלא זה ממש אותו הדבר ואתה יודע את זה וחווה את זה, למרות שגם יש חוויות של שינויים אינסופיים

שוב התחלתי להסתכל על שורש הרצונות שלי, ודברים שוב זזים לכיוון הנכון, כנראה יש משהו מיוחד בהסתכלות הפנימית הזו על הרצון, בהתבוננות קיים המתבונן האמיתי שחושף את האמת, שמאיר על כל השקרים (רצונות)

כמה שיותר נתבונן פנימה וננסה להבין את עצמנו, כך נגלה את פנימיותינו האמיתית

אולי לא חווית שאת שואלת משהו, אך בתגובתך הבהרת את מה שעובר עליך, ולבסוף רשמת "האם יש לי בכלל החלטה?" גם אם לא שאלת אותנו או לא חווית את השאלה, תגובתי היתה מהמקום של ההבנות שלי לתגובתך את, לרעיונות שלך, שקיימים בכל אחד בצורות זהות שמתבטאות באופן שונה.

נכון, זאת היתה התנוצצות, וכמובן שאני לא חווה שאני גזר כל הזמן. למרות שנראה שאני שואלת, אני ממש לא שאלתי, ולכן היה לי מוזר לקבל תשובה.

אהבתי גם את ההסבר של הנפילות של אדם, הנפילה היא לשם טיפוס ועליה, בנפילה אדם חווה ייאוש ותיסכול, אבל בעצם כל נפילה מפילה את מה שהוא טפל, שאין בו באמת אפשרות לאחיזה, מה שנשאר לאחר כל נפילה זה הדבר החזק יותר שכן אפשר לאחוז בו, האמת, באמת אין כבר צורך באחיזה, זה המחויב, חבל אחד ויחיד.

אבל שימי לב, מצד אחד באותה התגובה כאן ממש את טוענת אולי שאדם שמרגיש כמו גזר, האם נשארת לו שאלה? אז את שואלת שאלה: " האם נשארת לו שאלה? " אז כן, עדיין את שואלת ולא ממש מרגישה שאת גם גזר, אולי קצת... כי אחרת באמת לא היתה שאלה, אם היית בחוויה אמיתית ושלמה שאת מהמלפפון או הגזר... לא שונה (-:

הי ענבל ומשי, זה ממש מוזר שחשבתם שיש לי שאלה, האם אדם שמרגיש שהוא כמו גזר, האם נשארת לו שאלה?

התמדה, התבוננות והבנה שאינה מתפשרת להבין מי אתה, מי המציאות, מה זה? האם יש צורך להגיע למקום כלשהו, ההתרוממות בשמים היא ביטוי של האחד, והנחיתה על כדור ארץ בלי שכל, היא ביטוי הרצון של ה"אחד" באותה מידה זה טוב מאד וזה טוב מאד, או רע, זה אותו המקור, ככל שמבינים את זה בפשיטות באמיתות, הזעזועים בין שמים וארץ מתמתנים ואחר כך משתווים. חקירה פנימית ודבקות באמת הפשוטה, מקרב למה שכבר נמצא ממש עכשיו בתוכך, אצלך, ולא מחוצה לך בשמים או בארץ.

זה לא בדיחה בכלל, השאלה איך מגיעים לזה? היו לי כמה ימים של התרוממות ממש בשמיים שוב הכל נפל ואין לי יותר שכל...

בשורש אביבה, יש לך זכות בחירה על הכל, את הבוחרת והמחליטה על הכל כולל הכל, זה לא ברור ולא נתפש בשכל המצומצם, שאת בחרת לצמצם אותו מצד האמת. נכון שהגזר הוא נפרד ואת מטפלת בו, ונכון שמישהו מטפל בך ואת בחוויה אולי של אין אפשרות החלטה פרטית וזהו שלב בתהליך של ההבנה את האחדות, בסופו של דבר את המטפלת והמטופלת, הגזר והמלפפון (-: זה אמיתי, למרות שזה נשמע כמו בדיחה טובה

היום כשבשלתי, לקחתי גזר, ניקיתי אותו, קילפתי אותו, חתכתי אותו, ושמתי אותו לבישול. ואז עלתה בי הבנה שלמעשה כמו שאני מטפלת בגזר, כך מישהו אחר מטפל בי. מעלה לי רצונות מחשבות, נותן לי הרגשת קיום. ואז חשבתי, אני רוצה כל מיני דברים, חושבת שזה צריך להיות כך ולא אחרת, אבל האם באמת יש לי זכות החלטה?

נהנתי להקשיב לכם, בסרט כבר צפיתי קודם, מתה על הורטון פילפילוני, פיל הצדק והאמת (-:

- כפי שאמרת בהתחלה, לקחת דבר אחד ולהבין אותו עד הסוף, ואז נגמרו השאלות והעצבים על זה או אחר. להבין דבר אחד זה להבין "אחד" שאינו מוגבל ואינו מוגדר, ואם הבנת את זה האחד, הבנת את הכל כולל הכל כולל כל הפרטים הקטנים המופרדים!!!

הורטון הפיל יכל לשמוע את הקול מגרגר האבק, כי היו לו אוזניים גדולות. מה זה אוזניים גדולות? לעצור לרגע ולהתמקד, ולא לשמוע את כל הסיפורים שהמוח מספר. המוח הוא אלוף הסיפרים, אם רק אשמע את ההרצאה הזאת אבין. אם רק אלך למורה הזה, אבין. המוח כל הזמן לוקח אותנו למליון מקומות, אבל אם לרגע היינו עוצרים, מנסים להתמקד ולשמוע, בהצלחה.

הרעיון של הבנת התמונות החיצוניות כחלק מהפנימיות שמנוהלת אצלנו פנימה הוא, גאוני מבורך ומקדם. בשבילי זה ללמוד להסתכל על החוץ באמת, אחרת, ולהפנים שזאת אני גם שם וגם כאן. תודה לך. לי. לכולנו.

אני גם מרגישה שהמפגשים שוטפים את השכל שלי בשכל גבוה וחד יותר אשר מקדם אותי פנימה.

אנשים רואים סרטים ופועלים עליהם מהלכים פנימיים, בגינם הם נהנים או לא נהנים אבל בכלל לא מבינים מה קורה שם. מדהים איך הנוכנות לחוות תבנית חשיבה שונה יכולה לספק הבנה עמוקה מרגשת על עצמך והחיים במציאות עד הבנת האחדות. כל צפיה והבנה מקרבת את מי שבאמת רוצה הבנה והתמסרות. לאמת.