אליעד שלום

המציאות מורכבת מכל מה שישנו, אם זה חפצים, אנשים, רצונות אוויר הכל.

אבל בנוסף המציאות מכילה גם את הריק, ואת החללים הריקים שקיימים בחלל. וכל המציאות נמצאת בתוך מקום וזמן. אז אם עכשיו המציאות מפסיקה להתקיים, נמחקת לגמרי כולל הכל אז לא נשאר כלום... אז אם המציאות נמצאת בתוך מקום וזמן ורגע מחקנו את המציאות לגמרי, מה נשאר בתוך המקום והזמן, האם אותו הכלום שאתה מדבר עליו? כי בהרצאות דובר על זה שהמקום והזמן עשויים מכלום, אז האם יכול להיות שהכלום גם נמצא בתוך מקום וזמן? אשמח אם תעשה לי סדר בדברים.

@דני:

גם הפעם אני אהיה צודק, ואומר לך, שאם אתה רוצה תשובה מפורט, תדבר איתי בעל פה...

תשמע בדרך כלל אתה צודק ורוב הדברים ששמעתי ממך נכונים וחכמים. אבל הפעם זה בכלל לא בכיוון, זה בכלל לא מה שהתכוונתי.

אולי אני אני נמצא בנפרדות אבל הייתי שמח שתצטט אותי ותראה לי איפה בדיוק הבנת דבר כזה?

@דני:

אתה מזדהה עם השכל של הבחור שאיתו דיברתי - ואתה רוצה שאצדיק את זה שאתה נמצא בנפרדות - ולא, לא אעשה זאת

רק תחשוב על זה, שאולי אין דבר כזה אחדות בכלל...

מה??!

אני מנסה לקבל הצדקה ממך?

איפה בדיוק ראית את זה, איפה הבנת את זה? ואיך זה קשור למה שרשמתי?

ואם כן איזה ספקות? מה?

אני התכוונתי בחלק ממה שאמרתי שבן אדם יכול לבוא ולהגיד לך שהוא אוהב לאכול ואתה תבוא ותגיד לו שהוא סובל כי הוא תלוי, או עושה הפרדה או משהו כזה... וזה שטויות כי גם מי שבאחדות לפי דבריך עדיין אוכל...

או כמו שאמרת לי פעם באחת ההרצאות שאם הייתי מבין שאין בחירה לא הייתי שואל אותך שאלות שזה גם שטויות כי הייתי יכול להגיד לך שמישהו גרם לי לשאול אותך שאלות.

@דני:

אתה בעצם מנסה לקבל ממני הצדקה, לספקות שנמצאים בתוכך... ולא תקבל את זה ממני...

זה נשמע כאילו אתה לא מוכן לקבל את זה שהבחור מאושר או טוב... ואני לא אומר שהוא מאושר או שהוא חי בשלמות

אבל אתה אומר ש"הקשקושים" שלו שהכל אחד, ולא משנה לי וכדומה לא עונים ללמה הוא משנה דברים.

אז איזו מין תשובה אתה רוצה, הרי ככה אתה ענית בהרצאות קודמות לגבי עצמך... לדוגמא שהכל אחד, או שאתה משנה דברים אבל לא אכפת לך שאתה משנה אותם ועוד כאלה תשובות... איזה תשובה צריכה להיות למישהו כדי שהוא באמת בפנים יהיה מאושר... אני מניח שאם הוא יהיה מאושר הוא בעצמו ידע את זה... זאת אומרת אתה, אליעד, רק רואה את החיצוני של הבן אדם גם אם הוא אומר לך דברים פנימיים שלו...

ואני יחזור על זה, שאלת אותו למה אם הוא רעב הוא משנה את זה ואוכל... אז התשובה שאני חושב שתראה את זה שהוא באחדות (נקרא לזה ככה) | היא שהיה לו פשוט רצון לאכול, והוא אכל, ואם היה לו רצון להתלבט אז הוא התלבט... כי הוא היה "בסדר" עם כל דבר שקורה...

מחכה לתגובתך

@דני:

התשובה, נמצאת בסוף ההרצאה הנוכחית + ראה גם כאן:

* חיים לאחר המוות, האם יש חיים אחרי המוות? חיים לאחר החיים?.

אליעד שלום...

ניסיתי להסביר לחבר למה אחרי ה"מוות" התודעה עדיין קיימת...

ולקחתי דוגמא כזאת: אם לבן אדם חותכים יד הוא לא פחות חי. אם חותכים לו את כל הגפיים, הוא עדיין חי. אם מוציאים לו את כל האיברים שאפשר ומחברים אותו למכונת שמשאירה אותו בחיים, הוא עדיין חי. אם מוציאים לו את הלב ומשתילים לו חדש זה סימן שלא הלב הוא זה שמשאיר אותו בחיים וזה סימן ש"הוא"!!! זה לא הלב. ואז נתקעתי עם המוח ולא מצאתי דרך להראות איך זה שאם המוח יתרסק אנחנו עדיין נהיה קיימים...

לפי ההבנה שלי שום דבר לא נוצר מכלום הכל נוצר ממשהו (גם אם נוצר מהכלום אבל אולי זה לא העניין כרגע) ושום דבר לא יכול להיעלם, לדוגמא עשן אחרי כמה זמן לא רואים אותו אבל אף אחד לא יכול להוכיח שהוא לא עבר לצורה שאנחנו פשוט לא רואים... אז אם תוכל לעזור לי לגבי המוח, תודה!

כן, נכון, תמיד האדם נמצא במקום הנכון לו, גם אם עוברות בו מחשבות באותו רגע, שהוא לא במקום הנכון והכי טוב... שנזכה תמיד להבין שאנו במקום הנכון והטוב ביותר עבורינו, ולחוות זאת ועל כן להיות בהודיה פנימית אמיתית.

רציתי לספר על חוויה שהייתה לי אחרי ההרצאה, בדרך כלל אחרי ההרצאות אני ממש הולכת מהר כדי להגיע הביתה, השעה מתקרבת ל - 12 בלילה וזה טבעי עבורי שאמהר, והפעם ההליכה הייתה שונה, בכלל לא מהרתי, ולא הייתי בכלל מודעת לשעה, והרגשתי שאיפה שאני נמצאת זה ממש המקום הכי טוב שאני יכולה להיות

אם בהרצאות הקודמות, עוד חשבתי שהבנתי משהו, בהרצאה הזאת היה ממש עירפול. ובכול זאת אני יושבת בהרצאה ומרגישה, שאני שומעת את הדברים הכי אמיתיים והכי קרובים ללב שלי.

בכול זאת עלתה לי הבנה, שכול הספרים הרוחניים שקראתי, וכול המורים שהייתי אצלם, וכול הדעות והרעיונות שהאכלתי את עצמי במשך עשרות שנים, זה ממש לא וודאי, אפשר להגיד שפשוט רימיתי את עצמי. חשבתי בזמנו שאני אוחזת בחבל אמיתי, בדעות אמיתיות, אבל עכשיו אני מבינה שכול עוד יש דעות ורעיונות, זה לא זה, זה פשוט בלוף. אבל אפילו שאני כותבת זאת, עדיין יש הרגשה שנשארו עדיין שרידים של כל מיני שטויות.