יש רק דרך אחת לבטל את הרצון האינדיבידואלי. פשוט לבטל את "זה שרוצה". זה שרוצה הוא לא אמיתי. הרצון הוא חלום, במציאות אין רצון אינדיבידואלי, במציאות יש רק את מה שקורה בכל רגע. יש פשוט חיים. הרצון "נוצר" בדמיון של האדם שמרגיש נפרד מהאחדות. כי הוא עומד מול העולם והוא צריך משהו מהעולם, מבחוץ. ברגע שהאדם נעלם כישות נפרדת, הוא כבר לא צריך דבר מבחוץ כי כבר אין בחוץ ובפנים, הכל אחדות. הוא ממשיך לתפקד רגיל אבל אין לו יותר סבל, הסבל נוצר בהפרדה, באחדות אין סבל כי אין מי שיסבול.

@יוסף:

באחדות אין סבל אבל גם אין אושר. באחדות אין סבל, מסיבה אחרת, שאין טוב ורע.

+ השאלה היא, איך לבטל את הישות עצמה? באמצעות הישות עצמה?

לגבי האחדות, נכון

לגבי: "איך לבטל את הישות עצמה? באמצעות הישות עצמה? " זה מאד פשוט להבין אבל קשה לביצוע, כיוון שהישות עצמה לא קיימת מלכתחילה, אין פה מה לבטל, לבטל זאת פעולה, ופעולה זו עשיה, ועשיה לא נעשית על ידי הישות (שלא קיימת מלכתחילה). כדי שהאדם יתעורר, הוא צריך לוותר על כל מה שיש לו. פשוט "למות" (אכן, במוות הפיזי מתעוררים: >). אבל כמובן לא צריך למות פיזית כדי להגיע לגן עדן. פשוט לוותר על כל הדעת. ולך זה מאד קשה.

"אני" למשל, לא יודע כלום. וכל מה שנכתב כאן פשוט יצא בלי לחשוב. כמו כל דבר אחר שקורה לגוף / נפש הזה.. אתה מוכר ידע שאמור לשחרר, אבל ידע לא משחרר אלא רק חוסר ידע, תאר לעצמך שתצטרך לוותר על כל המאמרים האלה? והכי קשה, לוותר על המילה "אמת", כי הילה אמת מייד מובילה למילה שקר. והמשחק בין שניהם אמור לשחרר אותנו משניהם.

ולסיום, זה כמו חדר מבולגן ומלוכלך שרוצים לנקות אותו, שיטה אחת, לנקות קצת ולסדר את האזור שניקינו, זה מאד קשה. שיטה שניה זה לנקות את כל החדר ואחר כך להכניס בו דברים נקיים, זה יותר אפקטיבי אבל גם קשה, ויש דרך נוספת, לחיות בתוך הבלגן בלי לשנות אותו כלל.

אומרים, לכל אחד והבלגן הטבעי שלו. זה דורש אומץ והבנה שלא היה שם בלגן מהתחלה.. הבלגן הפריע כי היה חושך בחדר, אבל ברגע שהגיע האור, נעלם הבלגן ופשוט הגוף נע ולא נתקל בדבר.

@יוסף:

ידידי המלומד, לי זה לא מאוד קשה, ולו רק משום שאני לא מחפש לבטל את עצמי בשום דרך שהיא. זה קשה רק למי שמאמין לטעויות שהצגת כאן.

1 - הישות בהחלט כן קיימת גם מלכתחילה וגם בדיעבד.

2 - אי אפשר לבטל את מה שקיים, גם אם ממש תרצה לעשות זאת.

3 - לא ענית לשאלה איך לוותר על הדעת של האדם. כי אתה יודע שהוויתור הוא באמצעות הדעת עצמה. והדעת לא יכולה לבטל את עצמה.

4 - התודעה של האדם לא מתעוררת כאשר הגוף מת - מה שכתבת, זו טעות לוגית פשוטה - תתבונן ותבין אותה.

5 - אי אפשר לוותר על הדעת, כי כל ההתנהלות בעולם שלנו היא עם הדעת.

6 - רק תראה איזה ליצן לא חכם אתה. כתבת שאתה לא יודע כלום והכל נכתב ללא ידיעה. אז למה אתה מניח שאני לא נמצא במצב הזה? ולא, אני לא נמצא במצב הזה. ואולי דווקא כן, והטקסט שאני כותב עכשיו הוא מתוך המצב הזה?

7 - חוסר ידע משחרר את האדם לבית המשוגעים + גם המשוגע הוא לא באמת חסר ידע. הידע שלי לעומת זאת, הוא נותן חווית מציאות מלאה ב full hd, עם כל השכל והחושים והרגשות וכולי...

ואם באמת היית חי בתוך הבלאגן בלי רצון לשנות אותו, הרי שלא היית עושה כל פעולה, ובכלל זה לא היית קורא את השורות האלו.

אז... אל תעבוד על עצמך!