כדי לשפוט דבר באמת, ללא נטייה לצד זה או אחר, "צריך" לצאת מהסיטואציה, ואז לבחון.

שופט בעולם אידאלי אמור לשפוט ממקום נקי מדעות קדומות, הנחות וכו'.

ושאלה היא סוג של שפיטה, כי היא מבוססת הנחות. ולכן מצד ה"צדק" כל שאלה היא פסולה. וכדי לשאול באמת, כשופט אמת, מי אני, מה אני? וכו', וכדי לקבל תשובה עליה נניח, על האדם לצאת מהמקום והזמן ומשם לשאול: )

אך כדי להגיע לדבר אמת באמת, יש לסדר את ה"צורות" בצורה שווה, שהשאלה תבוא ממקום אמיתי.

לדוגמא": שני אנשים רבים, ובניהם שופט, אם אין לו שום נגיעה לשניהם היינו שניהם שווים כחוט השערה מבחינתו, אז השפיטה שלו תיהיה אמיתית.

ונניח, שאחד מהם יהודי, והשופט יהודי גם, נגמר משפט הצדק, כי השניים אינם שווים כחוט השערה, ומשפט זה אינו משפט צדק.

משפט אמת, משפט צדק, נעשה רק כששני ה"כוחות" שווים במאת האחוזים.

וכדי שהאדם יגיע למקום של משפט צדק, לשאלת אמת, עליו להסיר כל רב וכל הנחה שהיא בחינת שקר, וזאת ע"י שנאת האמונה, השקר וההנחה. או לחילופין, אהבת הידע האמיתי, וכו' וכו'. והכל כדי להגיע למקום שווה ומשם לשפוט את הדבר.

@בצלאל:

אני עדיין טוען שכל אמונה זה רע. ואם לא היתה לך שום אמונה, לא היית שומע את ההרצאות שלי, כי הן לא היו מעניינות אותך כלל. משום שלא היית סובל כלל.

אני חושב שאמונה היא כלי רוחני חשוב מאוד של האדם. אני לא חולק עליך שאל לאדם להאמין בשקרים וכו' ואולם אם לדוגמה אני החלטתי בליבי שדברך הוא דבר אמת וצריך להגשימו, אזי אין לי דרך מלבד אמונה עד להגשמה החוויתית של האמת.

לסיכום: לולא אמונה, לא הייתי יוזם וספק אם היתה לי סבלנות לשמוע את ההרצאה וכל שכן להתייחס אליה באמונה כאמור.

תודה