המשפט "בן אדם אחראי על מה שהוא מרגיש ביחס למציאות" אינו מדוייק בעיניי, אלא המשפט "בן אדם יכול להיות אחראי על מה שהוא מרגיש ביחס למציאות".

ואיך הוא יכול? יש 2 אפשרויות: או שמראש לא אכפת לו ממה שעשו לו, והוא לא צריך לעשות שום מאמץ בשביל "לא לקחת ללב", או שכן אכפת לו, והוא צריך לעשות שימוש בתובנה הזו (שהאחריות היא עליו) ואז צריכים להתקיים 2 דברים: הוא צריך לדעת את התובנה הזו (באופן מודע או לא), והוא צריך להיות מסוגל להשתמש בה (כי לפעמים גם שיודעים משהו בשכל לא עוזר, מכל מיני סיבות).

לגבי ילדים, אפשר לומר בוודאות מוחלטת של 99.9999% שהמשפט הראשון לא נכון (ביחס לאוכלוסייה וביחס למקרה חמור כמו אונס, בהנחה שהילד מספיק מבין ושאכפת לו), כי איזה ילדים מתקיימים בהם 2 התנאים האלה? ואם יש יוצאי דופן אז הם מעידים על הכלל.

ולגבי מבוגרים המשפט הראשון לא נכון באחוז גבוה מהמקרים, כאשר האחוז תלוי בחומרת המעשה, לדוגמא עבור אונס האחוז יהיה יותר גבוה, ועבור קללה האחוז יהיה נמוך משמעותית.

אבל כנראה שאם כל אחד היה יודע את התובנה הזו, האחוז היה יותר נמוך.