קודם כל לפחות הבנת מה אמרתי שונה מבודהה. מנקודת המבט שלך יתכן שאני טועה. אך אם אני צודק, אז בודהה טועה.

והסיבה שקשה לך להבין את השיטת מחשבה שלי, היא משום שיש בה עמקות מאוד גדול. עמקות כ"כ גדולה, עד שגם בודהה לא חשב עליה בדעתו.

ועכשיו נחדד: אמרתי שעל האדם להיות מסוגל להיות דבר והיפוכו בו זמנית ורק זה האושר.

איך עושים את זה? זאת שאלה אחרת.

אבל המסר של המאמר הוא, שרק אם עושים את זה, רק אז אפשר להנות מהחיים.

כי בודהה נוקט עמדה של צד אחד, שהוא אל תיאחז. ואני אומר שצריך להיות בו זמנית גם וגם. ורק זה האושר.

איך זה אפשרי? זה נושא לדיון אחר.

העיקר שכיוון המחשבה הובן, גם אם הוא נראה כבלתי אפשרי לישום בשטח.

מצו"ב קישור

* הפכים / להיות גם וגם - איך להכיל בתוכך הפכים? איך להיות גם וגם?.

ובדיוק על זה אני אומר שבודהה היה בור. כי בודהה בעצם הציע לבני האדם להיות חכמים ולהבין שהכל משתנה. וכפועל יוצא ממילא לא להיאחז בשום דבר (רגשי או פיזי), כדי לא לסבול.

ואני אומר שבודהה עצמו לא התעורר, אלא הוא ישן בשינה מאוד עמוקה. כי אדרבה, ההיאחזות של האדם בדברים שמשתנים בעולם כל הזמן, היא דווקא המפתח אל האושר.

נכון, צריך לדעת איך לעשות את זה בחוכמה. אבל לבחור לא להיאחז בתופעות המשתנות, זה מעיד רק על בורותו של האדם, שלא יודע איך הוא יכול מצד אחד גם כן להיאחז בדברים המשתנים. וגם מהצד השני ליהנות מהמשחק.

ולכן בודהה ישן בשינה מאוד עמוקה. כי את הדרך של איך להנות מהמשחק, את זה הוא לא ידע.

לאודי:

זאת בדיוק היתה תפישתו של בודהה, שאמר שחוסר ההבנה של האדם שהכל משתנה כל הזמן, זה שורש הסבל.

ואני אומר בדיוק את ההפך. שזה שהכל משתנה כל הזמן, זה שורש האושר.

כעקרון, קח את מה שבודהה אמר. פרש את זה כרצונך, ואני אוכיח לך את ההפך, בלי קשר למהו הפירוש.

ואילו בודהה היה משוחרר גם מהפוטנציאל האנושי שלו לחוות סבל, הרי שהוא לא היה מפחד ממנו כ"כ.

ומכך שהוא מפחד / לא רוצה לחוות סבל, זה אומר שהוא עוד לא יודע להנות גם מהסבל עצמו. דהיינו הוא עדיין בבורות שלא מבינה את הטוב שיש בעולם שלנו.

לאודי:

ובדיוק משום זה אני אומר שבודהה בעצמו הוא בור והוא מלמד את הבורות.

כי כל הרעיון של הבודהיזם, הוא בדיוק כפי שאתה ציינת. להבין שכל התופעות משתנות ובנות חלוף. ואם האדם מבין את זה, אז הוא לא מזדהה רגשית עם שום דבר, וממילא הוא לא סובל.

ואני אומר שתפישת החיים הזאת היא עצמה בורות.

כי יש דבר טוב גם בלהזדהות רגשית עם תופעות חולפות, וגם בלסבול כאשר התופעה חולפת והאדם סובל משום שהוא מחובר אליה רגשית.

האם הבנת את ההבדל הרעיוני בין מה שאני אומר, לבין תפישת הבודהיזם?

אני בעצם אומר, שיש דרך להנות גם כאשר האדם סובל מכך שהוא תלוי רגשית בתופעות משתנות. ואת זה בודהה לא ידע.



הבורות של בודהה היא, שהוא חושב שהתופעות המשתנות זה דבר שגורם לאדם לסבל. ואני אומר שזה גורם לאדם לאושר.

לאודי:

זה כל הקטע. שמי שטוען שצריך בכלל כמטרה להשתחרר מהסבל, הרי שהוא טיפש, בדיוק כמו בודהה.

כי הסבל הוא חלק מהמציאות והוא טוב בדיוק כמו כל דבר אחר.

ומאחר שבודהה חרט על דגלו שהוא ישחרר את האנשים מהסבל, הרי שבעצם הוא חרט על דיגלו שהוא טיפש.

כי אין שום צורך להשתחרר מהסבל, משום שגם בו יש משהו טוב.

ואילו בודהה הבין את המציאות, אז במקום לשחרר את האנשים מהסבל, הוא היה מתחיל להנות מהחיים ומלמד אנשים איך להנות.



ודבר נוסף, במקום להתבונן על עולם המושגים הטקסטואלים, תנסה להתבונן על הרעיון שעומד מאחוריהם.

יש רעיון בודהיסטי מאוד פשוט. שהוא אם לא תהיה תלוי רגשית בתופעות חולפות, לא תסבול.

ואני מסביר מדוע מי שאומר את זה, הוא בעצם טיפש ולא מאושר.

לידען:

על שאלה לעניין אפשר להשיב לעניין.

אני מסביר שכל מי שאומר כמו בודהה שאמר, שהעולם שלנו הוא מקום של סבל, הרי שהוא טיפש.

ואם תתבונן תראה, שהרבה יותר חמור זה שבודהה אמר שהמציאות טיפשית, מאשר זה שאני מראה שהוא טיפש.

כי לומר שהמציאות היא סבל / אשליה וכיו"ב, זה בעצם לומר שהמציאות היא לא טובה, דהיינו לא מספיק "חכמה" כמו "חוכמתו של בודהה שאולי היה עושה עולם אחר, או לא עושה שום עולם כלל.

וברגע שבודהה / מישהו אומר שהעולם הוא רע, באותו רגע הוא מצהיר שהוא עצמו טיפש. כי המציאות היא טובה. ורק הטיפש לא מבין אותה.

האם 7 מליארד אנשים בעולם יכולים לומר שהם מאושרים בשלמות? ומאחר שאושר בשלמות הוא פונקציה של שכל והבנת המציאות, ממילא המשמעות של חוסר האושר בעולם ברורה.

לגבי משנתו של הבודהה, אילו העמקת את לימודיך על הפילוסופיה העמוקה של הבודהיזם, היית מבין את גודל השקר שיש גם שם.

עם כל הכבוד, אתה מוזמן להשיב לגופם של דברים במקום להשתמש בסיסמאות.

יופי