9:14הארה רוחנית - עד כמה אתה קרוב אליה?
מה זו הארה רוחנית ומה הקשר שלה לאושר המוחלט?
הארה רוחנית לפי אליעד כהן, היא מצב של אושר מוחלט, הבנה מלאה של המציאות ושלמות פנימית. אליעד מסביר שהארה היא בעצם הנקודה שבה האדם כבר אינו מחפש אושר כי הוא מצא אותו באופן מושלם. הוא מדגים זאת באדם רעב, כל עוד הוא רעב, הוא יחפש אוכל, אבל כשהוא אוכל ושבע, הוא מפסיק לחפש אוכל. באופן דומה, האדם שמגיע להארה רוחנית מפסיק לחפש אושר, כי הוא כבר מאושר באופן מלא, מוחלט וקבוע.
מדוע אדם סובל ואיך זה קשור לחיפוש אחר האושר?
אליעד מסביר שהסבל של האדם אינו נובע מכך שרע לו או שחסר לו דבר מה, אלא מכך שהוא לא מצליח להכיל את המציאות כפי שהיא, בעיקר את החלקים שהוא אינו רוצה. גם אדם מאושר חווה לפעמים חוסר שביעות רצון, אך ההבדל הוא שהוא מסוגל לקבל ולהכיל גם את התחושות הפחות נעימות כחלק מהמציאות. מי שלא מאושר, תמיד ירצה לברוח מהמציאות הזו, פעם ירצה ופעם לא ירצה, וזה גורם לסבל בגלל תנודות במצב הרגשי ובחוויית החיים.
מה המשמעות של חוויית אחדות בהקשר של הארה?
אליעד מתאר שחוויית אחדות אינה משמעותה שאדם מאושר אינו חש הבדל בין טוב לרע או שאין לו רצונות שונים. המשמעות של אחדות היא שהאדם המאושר מסוגל לחוות את הכל באותה צורה - גם הנאה וגם סבל. מבחינתו, כל חוויה היא חוויה שלמה ומלאה, ולכן הוא אינו סובל מהנפרדות. הוא לא מנסה לברוח מהמציאות כי הוא חווה אותה באופן מושלם, ללא התנגדות פנימית.
כיצד האדם יכול לדעת עד כמה הוא קרוב להארה רוחנית?
אליעד מסביר שהדרך לדעת עד כמה האדם קרוב להארה היא על ידי בדיקה פנימית עד כמה הוא רואה את האחדות שבין הדברים השונים במציאות. בעולם קיימים דברים רבים ושונים, רעיונות רבים ושיטות שונות, והאדם ככל שהוא מתקרב להארה, יתחיל לראות קווי דמיון בין כל הדברים האלו, כי בשורש הכל הוא אחד. האדם שמסוגל לזהות את הדמיון, את הקשר ואת האחדות שבין כל התופעות, הוא האדם שמתקרב להארה רוחנית.
איך בפועל מגיעים להבנת האחדות ולהארה?
אליעד מתאר שיטה פשוטה להגיע לאחדות: לשאול שאלות רבות ועמוקות לגבי הסיבות לדברים. לדוגמה, כשיש שתי דעות שונות, יש לחקור לעומק מדוע דעה אחת אומרת משהו מסוים והשנייה אחרת. כשאדם יעשה זאת מספיק פעמים, הוא יגיע להבנה ששתי הדעות האלו מגיעות בסופו של דבר לאותה נקודת מוצא, וכך גם לגבי הרצונות השונים שלו. אם יחקור מדוע הוא רוצה פעם כך ופעם אחרת, יגלה שהרצונות הללו דומים ואפילו זהים בשורשם.
האם אפשר למצוא את האחדות גם בחומר ובממד הזמן?
אליעד נותן דוגמה נוספת ואומר שהאחדות קיימת אפילו בחומר עצמו, בזמן ובמרחב. אם האדם יחפש לעומק ויחקור את ממד הזמן והמרחב, הוא יגלה שכל המקומות קיימים באותו מקום ושכל הזמנים מתקיימים באותו זמן. זו דוגמה לאופן שבו גם דברים שנראים נפרדים לחלוטין יכולים להתאחד בתודעתו של האדם ולהביא אותו לחוויית הארה.
מה הקשר בין שאלות עמוקות לבין הארה רוחנית?
הקשר בין שאלות להארה רוחנית הוא שעל האדם לשאול את עצמו תמיד "האם זה באמת משנה?", "מה הסיבה שזה כך ולא אחרת?" ו"למה בעצם אני חושב שזה נפרד מדבר אחר?". החקירה הפנימית והמתמשכת מובילה בהכרח לחשיפת האחדות שבכל הדברים. כאשר האדם שואל מספיק שאלות, הוא מתחיל לראות איך הכל דומה וזהה, ולבסוף הוא מגיע לתפיסה שבה הנפרדות והאחדות מתמזגות בתודעה שלו, והוא חי באופן מושלם בתוך הנפרדות תוך כדי שהוא חווה אותה כאחדות.
איך יודעים שחווים אחדות מוחלטת באמת?
האדם מגיע לאחדות מוחלטת כאשר הוא כבר אינו מרגיש הבדל בין להיות במצב של אחדות לבין להיות במצב של נפרדות. עבורו, החיים בתוך הנפרדות הם חוויה מלאה ושלמה בדיוק כמו האחדות, ולכן הוא אינו סובל יותר. אדם כזה אינו זקוק עוד לברוח מהמציאות, כי הוא חווה כל רגע ורגע בצורה מלאה לחלוטין. זו ההארה האמיתית שאליה שואף האדם - היכולת לחוות את החיים באופן מוחלט, ללא תלות במה שקורה בפועל.
הארה רוחנית לפי אליעד כהן, היא מצב של אושר מוחלט, הבנה מלאה של המציאות ושלמות פנימית. אליעד מסביר שהארה היא בעצם הנקודה שבה האדם כבר אינו מחפש אושר כי הוא מצא אותו באופן מושלם. הוא מדגים זאת באדם רעב, כל עוד הוא רעב, הוא יחפש אוכל, אבל כשהוא אוכל ושבע, הוא מפסיק לחפש אוכל. באופן דומה, האדם שמגיע להארה רוחנית מפסיק לחפש אושר, כי הוא כבר מאושר באופן מלא, מוחלט וקבוע.
מדוע אדם סובל ואיך זה קשור לחיפוש אחר האושר?
אליעד מסביר שהסבל של האדם אינו נובע מכך שרע לו או שחסר לו דבר מה, אלא מכך שהוא לא מצליח להכיל את המציאות כפי שהיא, בעיקר את החלקים שהוא אינו רוצה. גם אדם מאושר חווה לפעמים חוסר שביעות רצון, אך ההבדל הוא שהוא מסוגל לקבל ולהכיל גם את התחושות הפחות נעימות כחלק מהמציאות. מי שלא מאושר, תמיד ירצה לברוח מהמציאות הזו, פעם ירצה ופעם לא ירצה, וזה גורם לסבל בגלל תנודות במצב הרגשי ובחוויית החיים.
מה המשמעות של חוויית אחדות בהקשר של הארה?
אליעד מתאר שחוויית אחדות אינה משמעותה שאדם מאושר אינו חש הבדל בין טוב לרע או שאין לו רצונות שונים. המשמעות של אחדות היא שהאדם המאושר מסוגל לחוות את הכל באותה צורה - גם הנאה וגם סבל. מבחינתו, כל חוויה היא חוויה שלמה ומלאה, ולכן הוא אינו סובל מהנפרדות. הוא לא מנסה לברוח מהמציאות כי הוא חווה אותה באופן מושלם, ללא התנגדות פנימית.
כיצד האדם יכול לדעת עד כמה הוא קרוב להארה רוחנית?
אליעד מסביר שהדרך לדעת עד כמה האדם קרוב להארה היא על ידי בדיקה פנימית עד כמה הוא רואה את האחדות שבין הדברים השונים במציאות. בעולם קיימים דברים רבים ושונים, רעיונות רבים ושיטות שונות, והאדם ככל שהוא מתקרב להארה, יתחיל לראות קווי דמיון בין כל הדברים האלו, כי בשורש הכל הוא אחד. האדם שמסוגל לזהות את הדמיון, את הקשר ואת האחדות שבין כל התופעות, הוא האדם שמתקרב להארה רוחנית.
איך בפועל מגיעים להבנת האחדות ולהארה?
אליעד מתאר שיטה פשוטה להגיע לאחדות: לשאול שאלות רבות ועמוקות לגבי הסיבות לדברים. לדוגמה, כשיש שתי דעות שונות, יש לחקור לעומק מדוע דעה אחת אומרת משהו מסוים והשנייה אחרת. כשאדם יעשה זאת מספיק פעמים, הוא יגיע להבנה ששתי הדעות האלו מגיעות בסופו של דבר לאותה נקודת מוצא, וכך גם לגבי הרצונות השונים שלו. אם יחקור מדוע הוא רוצה פעם כך ופעם אחרת, יגלה שהרצונות הללו דומים ואפילו זהים בשורשם.
האם אפשר למצוא את האחדות גם בחומר ובממד הזמן?
אליעד נותן דוגמה נוספת ואומר שהאחדות קיימת אפילו בחומר עצמו, בזמן ובמרחב. אם האדם יחפש לעומק ויחקור את ממד הזמן והמרחב, הוא יגלה שכל המקומות קיימים באותו מקום ושכל הזמנים מתקיימים באותו זמן. זו דוגמה לאופן שבו גם דברים שנראים נפרדים לחלוטין יכולים להתאחד בתודעתו של האדם ולהביא אותו לחוויית הארה.
מה הקשר בין שאלות עמוקות לבין הארה רוחנית?
הקשר בין שאלות להארה רוחנית הוא שעל האדם לשאול את עצמו תמיד "האם זה באמת משנה?", "מה הסיבה שזה כך ולא אחרת?" ו"למה בעצם אני חושב שזה נפרד מדבר אחר?". החקירה הפנימית והמתמשכת מובילה בהכרח לחשיפת האחדות שבכל הדברים. כאשר האדם שואל מספיק שאלות, הוא מתחיל לראות איך הכל דומה וזהה, ולבסוף הוא מגיע לתפיסה שבה הנפרדות והאחדות מתמזגות בתודעה שלו, והוא חי באופן מושלם בתוך הנפרדות תוך כדי שהוא חווה אותה כאחדות.
איך יודעים שחווים אחדות מוחלטת באמת?
האדם מגיע לאחדות מוחלטת כאשר הוא כבר אינו מרגיש הבדל בין להיות במצב של אחדות לבין להיות במצב של נפרדות. עבורו, החיים בתוך הנפרדות הם חוויה מלאה ושלמה בדיוק כמו האחדות, ולכן הוא אינו סובל יותר. אדם כזה אינו זקוק עוד לברוח מהמציאות, כי הוא חווה כל רגע ורגע בצורה מלאה לחלוטין. זו ההארה האמיתית שאליה שואף האדם - היכולת לחוות את החיים באופן מוחלט, ללא תלות במה שקורה בפועל.
- איך יודעים שאני קרוב להארה?
- מהי הארה רוחנית?
- איך להגיע לאחדות מוחלטת?
- מהי הדרך להפסיק לסבול?
- מהו אושר מוחלט?
- איך לחקור לעומק את המציאות?
- מה הקשר בין נפרדות ואחדות?
כיצד תדע עד כמה אתה קרוב להארה רוחנית? ועוד. כיצד יכול האדם לדעת עד כמה הוא קרוב להארה רוחנית, ומה זו הארה רוחנית?
האושר המיוחל, להפסיק את החיפוש אחר אושר מוחלט בלתי מושג, אושר מוחלט. ומאושר הוא מי שהפסיק לחפש את האושר. זה כמו מישהו רעב, אם אכל הוא כבר שבע, לא יחפש יותר אוכל.
גם אדם שמצא את ההבנה של האושר המוחלט יפסיק לחפש, כי הסבל של האדם לא נובע מכך שטוב או רע לאדם, או מכך שיש לו או אין לו את מה שהוא רוצה.
האושר של האדם נובע מכך, שהוא יוכל להכיל בתוכו גם את זה שהוא לא רוצה את המציאות.
גם אדם מאושר יש דברים שהוא רוצה או לא רוצה, הוא חי חיים רגילים, אלא שהאדם המאושר טוב לו גם כשהוא מרוצה וטוב לו גם כשהוא לא מרוצה.
והסבל אצל האדם הלא מאושר, זה שהוא לא רוצה את המציאות כפי שהיא, פעם הוא רוצה, ופעם הוא לא רוצה, הסבל נוצר בגלל הנפרדות.
גם אם היה לאדם רק רע, ותמיד רע, הוא לא היה רוצה יותר טוב כי ממילא הכל רע, וגם הוא לא היה פוחד מהרע, ואם הכל טוב מה שלא יהיה במציאות, האדם יחווה את זה כטוב, אז גם כאן כבר אין סבל, העניין לחוות את זה או את זה באופן מושלם.
כשאדם מאושר באמת הכל אצלו אחד, וזה לא אומר שאין לו רצונות שונים, הוא פשוט חווה את האחדות וגם את הנפרדות באופן שווה.
אין הבדל לאדם המאושר בין החוויה של ההנאה לחוויה שלא טוב לו, הוא לא בורח מהמציאות ומתחבר למציאות וליהנות ממנה כפי שהיא. וההארה היא המקום שהכל מתאחד.
ככל שהאדם יגדיל את השכל שלו, הוא ימצא קווי דמיון בין הדברים, בין השיטות השונות, לא משנה אם הוא יראה את זה כרע או כטוב, העניין שהוא מודע שכל הדברים גם אם נראים שונים ורחוקים ולא קשורים, הם מאותו השורש, ואז קווי הדמיון מתחברים לאותו המקור.
ככל שהאדם מבדיל בין דברים, הוא רחוק יותר מההארה, וככל שהאדם מוצא קווי דמיון, ובצורה זהה, אם הוא מבין כיצד דבר ודבר קרובים ומאוחדים, ידע שהוא קרוב להארה. ויותר יחווה את האחדות למרות שחי בנפרדות. ההארה היא החיבור לשורש של המציאות.
הדרך של האדם להגיע לאחדות זה על ידי שהאדם מחפש את הסיבה של כל דבר, עליו לשאול, מה הסיבה של כל מחשבה או רגש שעולים בו, למה דבר זה או אחר פועלים או נעשים בצורה כזו או אחרת? למצוא את האחדות בין דברים שונים, פשוט לשאול למה ההוא אומר ככה והשני אומר אחרת? ואם אדם ישאל מספיק פעמים, יגיע לנקודה של אחדות שכל הדעות שווים, וכך גם אם יחקור את הרצונות שלו, יגלה שהם בסופו של דבר מאותו המקור.
כמו כן גם אם אדם יחקור את החומר, ויבדוק את מקור מימד הזמן ומרחב המקום, הוא יגלה שכל האירועים נמצאים באותו המקום ובאותו הזמן.
וכשאדם בודק לעומק, הוא יגיע לשאלה, האם זה באמת משנה? ומה הסיבה שזה משנה?
ומי שיתמיד לחקור את הדברים לעומקם, הוא יגלה איך הדברים זהים אחד לשני, ובסופו של דבר הוא מגיע לתפישת מציאות כזו, שאין לו הפרדה בין הנפרדות לבין האחדות וזו ההארה.
האושר המיוחל, להפסיק את החיפוש אחר אושר מוחלט בלתי מושג, אושר מוחלט. ומאושר הוא מי שהפסיק לחפש את האושר. זה כמו מישהו רעב, אם אכל הוא כבר שבע, לא יחפש יותר אוכל.
גם אדם שמצא את ההבנה של האושר המוחלט יפסיק לחפש, כי הסבל של האדם לא נובע מכך שטוב או רע לאדם, או מכך שיש לו או אין לו את מה שהוא רוצה.
האושר של האדם נובע מכך, שהוא יוכל להכיל בתוכו גם את זה שהוא לא רוצה את המציאות.
גם אדם מאושר יש דברים שהוא רוצה או לא רוצה, הוא חי חיים רגילים, אלא שהאדם המאושר טוב לו גם כשהוא מרוצה וטוב לו גם כשהוא לא מרוצה.
והסבל אצל האדם הלא מאושר, זה שהוא לא רוצה את המציאות כפי שהיא, פעם הוא רוצה, ופעם הוא לא רוצה, הסבל נוצר בגלל הנפרדות.
גם אם היה לאדם רק רע, ותמיד רע, הוא לא היה רוצה יותר טוב כי ממילא הכל רע, וגם הוא לא היה פוחד מהרע, ואם הכל טוב מה שלא יהיה במציאות, האדם יחווה את זה כטוב, אז גם כאן כבר אין סבל, העניין לחוות את זה או את זה באופן מושלם.
כשאדם מאושר באמת הכל אצלו אחד, וזה לא אומר שאין לו רצונות שונים, הוא פשוט חווה את האחדות וגם את הנפרדות באופן שווה.
אין הבדל לאדם המאושר בין החוויה של ההנאה לחוויה שלא טוב לו, הוא לא בורח מהמציאות ומתחבר למציאות וליהנות ממנה כפי שהיא. וההארה היא המקום שהכל מתאחד.
ככל שהאדם יגדיל את השכל שלו, הוא ימצא קווי דמיון בין הדברים, בין השיטות השונות, לא משנה אם הוא יראה את זה כרע או כטוב, העניין שהוא מודע שכל הדברים גם אם נראים שונים ורחוקים ולא קשורים, הם מאותו השורש, ואז קווי הדמיון מתחברים לאותו המקור.
ככל שהאדם מבדיל בין דברים, הוא רחוק יותר מההארה, וככל שהאדם מוצא קווי דמיון, ובצורה זהה, אם הוא מבין כיצד דבר ודבר קרובים ומאוחדים, ידע שהוא קרוב להארה. ויותר יחווה את האחדות למרות שחי בנפרדות. ההארה היא החיבור לשורש של המציאות.
הדרך של האדם להגיע לאחדות זה על ידי שהאדם מחפש את הסיבה של כל דבר, עליו לשאול, מה הסיבה של כל מחשבה או רגש שעולים בו, למה דבר זה או אחר פועלים או נעשים בצורה כזו או אחרת? למצוא את האחדות בין דברים שונים, פשוט לשאול למה ההוא אומר ככה והשני אומר אחרת? ואם אדם ישאל מספיק פעמים, יגיע לנקודה של אחדות שכל הדעות שווים, וכך גם אם יחקור את הרצונות שלו, יגלה שהם בסופו של דבר מאותו המקור.
כמו כן גם אם אדם יחקור את החומר, ויבדוק את מקור מימד הזמן ומרחב המקום, הוא יגלה שכל האירועים נמצאים באותו המקום ובאותו הזמן.
וכשאדם בודק לעומק, הוא יגיע לשאלה, האם זה באמת משנה? ומה הסיבה שזה משנה?
ומי שיתמיד לחקור את הדברים לעומקם, הוא יגלה איך הדברים זהים אחד לשני, ובסופו של דבר הוא מגיע לתפישת מציאות כזו, שאין לו הפרדה בין הנפרדות לבין האחדות וזו ההארה.
050-3331-331