איך אפשר להחזיר התרגשות והתחדשות לשגרה היומית?

אליעד כהן מתייחס למצב שבו אדם חש כי שגרת יומו הפכה משעממת ואינה מעוררת בו יותר התרגשות והנאה. באמצעות דוגמה של אדם הנוסע יום - יום לעבודה באותו מסלול, מסביר אליעד כיצד ההתלהבות הראשונית מדבר מסוים דועכת עם הזמן והופכת לשעמום, ואף לסלידה. בתחילת הדרך, אותו אדם נהנה מהנוף ומהתנועה, אך ככל שהדרך הפכה מוכרת ושגרתית, הוא איבד את התחושה החיובית ואף החל לשנוא את המסלול ואת הנסיעה לעבודה.

הפתרונות שאליעד מציג כדי להחזיר את תחושת הריגוש מחולקים למספר גישות שונות:

• לנסוע בדרך חדשה או אחרת מהדרך הרגילה, כדי לחוות מחדש את תחושת ההתחדשות. אפשר לעשות זאת על ידי נסיעה בדרך ארוכה יותר, איטית יותר, מהירה יותר, או פשוט במסלול שונה מהרגיל.
• לנסות להתבונן בצורה עמוקה יותר בכל מה שקורה בדרך לעבודה. גם אם המסלול מוכר, עדיין מתרחשים בדרך אירועים חדשים. האדם יכול להתבונן בפרטים קטנים, שלא הבחין בהם בעבר, וכך לחוות התחדשות בתוך המוכר והרגיל.
• ליצור מצב מלאכותי של שכחה, כלומר, לנסות להתנתק רגשית ומנטלית מהזיכרונות של הדרך, וכך לחוות את הדרך כאילו היא חדשה לגמרי. אליעד מסביר ששכחה מכוונת כזאת היא מורכבת ביותר, משום שאי אפשר לשכוח דברים בקלות - למשל, לא ניתן לשכוח כיצד ללכת או לחשב אחד ועוד אחד. אך יש אפשרות ליצור הפרדה פנימית בין ההכרה הרגילה לבין החוויה המיידית, וכך לחוות מחדש משהו שכבר מוכר.

האם ניתן ליהנות שוב מדברים שאהבנו בעבר?

אליעד כהן מביא דוגמה נוספת על חידה שילד הצליח לפתור בעבר ונהנה מכך. כאשר הוא מתבגר, אם יתבקש לפתור שוב את אותה החידה, הוא כבר לא יחווה את אותה התרגשות. זאת משום שההנאה תלויה במילוי החיסרון שהיה קיים בפעם הראשונה. ברגע שהחיסרון התמלא, קשה מאוד ליצור שוב את החיסרון הדרוש כדי להתרגש מחדש מאותו הדבר בדיוק.

דוגמה נוספת שאליעד נותן היא רכיבה על אופניים. הוא שואל האם אפשר שוב ליהנות מהרכיבה כפי שנהנינו בילדות, לאחר שהצלחנו לראשונה לרכוב בלי ליפול. התשובה היא שההנאה מההצלחה הראשונה כבר לא תחזור, כיוון שהחוויה כבר ידועה מראש והאתגר הראשוני כבר לא קיים. למרות זאת, אפשר ליהנות מדברים אחרים הקשורים לאותה פעולה - כמו נופים חדשים, מסלולים שונים, או אתגרים חדשים הקשורים לרכיבה.

איך אפשר ליצור התחדשות וריגוש בלי לוותר על ההרגל?

כדי להחזיר את התחושה של ההתלהבות וההתרגשות ממשהו שכבר התרגלנו אליו, אליעד מציע ליצור הפסקה זמנית בפעילות. הוא מסביר שאם אותו אדם יפסיק לתקופה מסוימת לנסוע בדרך הרגילה שלו, תהיה לו האפשרות להתגעגע אליה ולחזור אליה בהתלהבות מחודשת לאחר זמן. כך, הפסקה והתרחקות מהדבר המוכר יכולות ליצור שוב את החיסרון שיגרום להתרגשות כאשר חוזרים אליו.

דוגמה נוספת היא על המלך ששכח שהוא עבד, שמוזכרת בשיחה כדוגמה לכך ששכחה מוחלטת יכולה ליצור ריגוש מחודש. אולם אליעד מציין שבמציאות היומיומית קשה לבצע "שכחה" שכזו באופן מוחלט, ולכן ניתן לנסות רק הפסקה או התרחקות זמנית, שתיצור חוויה מחודשת ואותנטית יותר כאשר חוזרים לדבר המוכר.

כיצד להשתמש בהתבוננות עמוקה כדי לחדש את ההנאה?

לדברי אליעד, גם בדרך המוכרת ביותר יש אינספור דברים חדשים. הוא ממליץ לאדם לתרגל התבוננות עמוקה בכל רגע בדרך - להסתכל על אנשים, על רכבים, על הנוף, על מזג האוויר, ולמצוא את החידוש והעניין בכל פרט קטן שטרם נבחן. כאשר אדם מתבונן באמת, הוא מגלה שכל רגע הוא ייחודי וחדש. זאת מכיוון שבמציאות מתרחשים כל הזמן דברים חדשים, גם אם האדם אינו מבחין בכך באופן מיידי.

אליעד מדגיש כי הריגוש נובע מהחוויה של מילוי חיסרון והפיכת הלא מוכר למוכר. לכן, המפתח להתרגשות תמידית הוא למצוא כל הזמן נקודות קטנות של חיסרון וחידוש, גם בתוך השגרה הקבועה והמוכרת. זו הדרך שבה ניתן לשמר תחושת התחדשות והנאה מתמדת, בלי שגרה משעממת.