אם אין בחירה חופשית אז מה צריך לעשות, איך להחליט כשאין בחירה חופשית
מה המשמעות של אין בחירה חופשית ומה עושים עם זה?
אליעד כהן מסביר בהרצאה שלו את השאלה המהותית שנוגעת לבחירה חופשית. אנשים רבים שואלים את עצמם: "אם אין לי באמת בחירה חופשית, אז מה אני אמור לעשות?". לדברי אליעד, שאלה כזאת נובעת מחוסר הבנה בסיסי של הרעיון "אין בחירה חופשית". הוא נותן דוגמה ברורה ופשוטה מאוד: אדם קם בבוקר ומתחיל לתהות מה הוא אמור לעשות אם אין לו בחירה. אליעד מסביר כי עצם השאלה הזאת מראה שהאדם לא הבין לעומק את הרעיון של היעדר בחירה. הרי אם הייתה לאדם הבנה אמיתית וברורה שהוא לא מחליט שום דבר, הוא בכלל לא היה שואל את השאלה הזאת מלכתחילה.
איך אפשר להבין שאין בחירה חופשית באמצעות הדוגמה של האבן?
כדי להמחיש את העניין בצורה יותר מוחשית, אליעד משתמש בדוגמה של אבן. הוא מתאר מצב שבו האבן כביכול אומרת לעצמה: "אוקיי, הבנתי שאני לא יכולה לזוז, אז לאן אני צריכה ללכת?". אליעד מדגיש שהשאלה הזאת חסרת משמעות לחלוטין, כי האבן באמת לא יכולה לזוז, וכך גם לא יכולה לשאול שאלה כזו. באותה מידה, אדם שמבין שאין לו בחירה חופשית באמת, לא ישאל את עצמו לאן הוא צריך ללכת או מה הוא צריך לעשות, בדיוק כמו שהאבן לא תשאל זאת.
למה בכלל מתעוררת השאלה "מה לעשות" כשמבינים שאין בחירה חופשית?
אליעד מסביר שהסיבה שאדם שואל את השאלה הזאת היא בגלל שהוא עדיין לא הפנים באמת שהוא לא מחליט שום דבר. לפי אליעד, כל שאלה של "מה אני צריך לעשות עכשיו?" מבטאת למעשה את האמונה הסמויה של האדם בכך שהוא חושב שהוא מחליט משהו. כי אם באמת הייתה קיימת הבנה מוחלטת שהוא אינו מחליט, אז לא הייתה שום שאלה. השאלה מתעוררת רק במקום שבו האדם עדיין לא השלים עם כך שאין לו באמת שום שליטה או השפעה על מהלך חייו.
האם האדם באמת יכול לשאול שאלה כשהוא מבין שאין לו בחירה חופשית?
אליעד מסביר נקודה חשובה נוספת: אדם שמבין לעומק שאין לו בחירה חופשית לא יכול לשאול שאלות כמו "מה אני צריך לעשות?", כי שאלות כאלה מניחות מראש שהוא זה שמחליט מה לעשות או שיש לו יכולת להחליט. אם הוא היה מבין עד הסוף שאין לו שום יכולת החלטה, הוא לא היה יכול אפילו להעלות את השאלה הזאת במוחו. אדם כזה היה מתייחס לכל דבר כאילו הוא קורה מעצמו, מבלי לתהות או לשקול מה עליו לעשות.
כיצד נפתרת הסתירה בין הבנת האין - בחירה לבין שאלות המעשיות של החיים?
אליעד מבהיר שהסתירה הזאת קיימת רק לכאורה. למעשה, אדם שעדיין שואל מה עליו לעשות, בעצם לא הגיע להבנה האמיתית שאין בחירה חופשית. ההבנה האמיתית היא הבנה עמוקה וברורה שלא מאפשרת שום ספק או שאלות מעין אלה. אם אדם מבין לחלוטין שאין לו כל יכולת שליטה על הדברים, אז כל השאלות המעשיות, היומיומיות, פשוט לא קיימות מבחינתו.
לסיכום, אליעד כהן טוען שהשאלה "אם אין לי בחירה חופשית, מה אני אמור לעשות?" היא עצמה ביטוי לחוסר הבנה של המושג "אין בחירה חופשית". הבנה אמיתית ושלמה של רעיון זה מסלקת כל אפשרות לשאול שאלות כאלה, בדיוק כמו שאבן שלא יכולה לזוז, לעולם לא תשאל "לאן אני צריכה ללכת?".
אליעד כהן מסביר בהרצאה שלו את השאלה המהותית שנוגעת לבחירה חופשית. אנשים רבים שואלים את עצמם: "אם אין לי באמת בחירה חופשית, אז מה אני אמור לעשות?". לדברי אליעד, שאלה כזאת נובעת מחוסר הבנה בסיסי של הרעיון "אין בחירה חופשית". הוא נותן דוגמה ברורה ופשוטה מאוד: אדם קם בבוקר ומתחיל לתהות מה הוא אמור לעשות אם אין לו בחירה. אליעד מסביר כי עצם השאלה הזאת מראה שהאדם לא הבין לעומק את הרעיון של היעדר בחירה. הרי אם הייתה לאדם הבנה אמיתית וברורה שהוא לא מחליט שום דבר, הוא בכלל לא היה שואל את השאלה הזאת מלכתחילה.
איך אפשר להבין שאין בחירה חופשית באמצעות הדוגמה של האבן?
כדי להמחיש את העניין בצורה יותר מוחשית, אליעד משתמש בדוגמה של אבן. הוא מתאר מצב שבו האבן כביכול אומרת לעצמה: "אוקיי, הבנתי שאני לא יכולה לזוז, אז לאן אני צריכה ללכת?". אליעד מדגיש שהשאלה הזאת חסרת משמעות לחלוטין, כי האבן באמת לא יכולה לזוז, וכך גם לא יכולה לשאול שאלה כזו. באותה מידה, אדם שמבין שאין לו בחירה חופשית באמת, לא ישאל את עצמו לאן הוא צריך ללכת או מה הוא צריך לעשות, בדיוק כמו שהאבן לא תשאל זאת.
למה בכלל מתעוררת השאלה "מה לעשות" כשמבינים שאין בחירה חופשית?
אליעד מסביר שהסיבה שאדם שואל את השאלה הזאת היא בגלל שהוא עדיין לא הפנים באמת שהוא לא מחליט שום דבר. לפי אליעד, כל שאלה של "מה אני צריך לעשות עכשיו?" מבטאת למעשה את האמונה הסמויה של האדם בכך שהוא חושב שהוא מחליט משהו. כי אם באמת הייתה קיימת הבנה מוחלטת שהוא אינו מחליט, אז לא הייתה שום שאלה. השאלה מתעוררת רק במקום שבו האדם עדיין לא השלים עם כך שאין לו באמת שום שליטה או השפעה על מהלך חייו.
האם האדם באמת יכול לשאול שאלה כשהוא מבין שאין לו בחירה חופשית?
אליעד מסביר נקודה חשובה נוספת: אדם שמבין לעומק שאין לו בחירה חופשית לא יכול לשאול שאלות כמו "מה אני צריך לעשות?", כי שאלות כאלה מניחות מראש שהוא זה שמחליט מה לעשות או שיש לו יכולת להחליט. אם הוא היה מבין עד הסוף שאין לו שום יכולת החלטה, הוא לא היה יכול אפילו להעלות את השאלה הזאת במוחו. אדם כזה היה מתייחס לכל דבר כאילו הוא קורה מעצמו, מבלי לתהות או לשקול מה עליו לעשות.
כיצד נפתרת הסתירה בין הבנת האין - בחירה לבין שאלות המעשיות של החיים?
אליעד מבהיר שהסתירה הזאת קיימת רק לכאורה. למעשה, אדם שעדיין שואל מה עליו לעשות, בעצם לא הגיע להבנה האמיתית שאין בחירה חופשית. ההבנה האמיתית היא הבנה עמוקה וברורה שלא מאפשרת שום ספק או שאלות מעין אלה. אם אדם מבין לחלוטין שאין לו כל יכולת שליטה על הדברים, אז כל השאלות המעשיות, היומיומיות, פשוט לא קיימות מבחינתו.
לסיכום, אליעד כהן טוען שהשאלה "אם אין לי בחירה חופשית, מה אני אמור לעשות?" היא עצמה ביטוי לחוסר הבנה של המושג "אין בחירה חופשית". הבנה אמיתית ושלמה של רעיון זה מסלקת כל אפשרות לשאול שאלות כאלה, בדיוק כמו שאבן שלא יכולה לזוז, לעולם לא תשאל "לאן אני צריכה ללכת?".
- האם יש בחירה חופשית?
- איך להבין שאין לי שליטה על החיים?
- מה לעשות כשמבינים שאין בחירה חופשית?
- האם האדם באמת מחליט?
- איך להפסיק לשאול שאלות?