מה היה קורה אילו האדם היה יודע את כל העתיד מראש?

אליעד כהן דן בשאלה מה היה קורה אילו האדם היה יודע מראש את כל מה שעתיד להתרחש בחייו. אליעד מסביר שהרצון לדעת את העתיד נובע מהשאיפה לוודאות ולשליטה, אך הוא טוען שאם האדם היה באמת יודע בדיוק מה יקרה בעתיד ברמת פרטי פרטים מוחלטת, הוא למעשה היה מאבד את כל חוויית החיים שלו.

לדוגמה, הוא מתאר מצב שבו אדם רוצה לדעת מה יקרה לו בעתיד, ולכן הוא הולך להתייעץ עם מישהו שיגלה לו את עתידו. נניח שאותו אדם אכן מקבל מפה מדויקת לחלוטין של כל האירועים, לא באופן כללי ("בעוד שנה תתחתן"), אלא בפירוט מלא - בדיוק עם מי יתחתן, כמה ילדים יהיו לו, ומה יהיו כל האירועים בחייו באופן מדויק. במצב כזה, החיים למעשה מאבדים ממשמעותם, משום שהחוויה העיקרית של האדם היא ההתמודדות עם חוסר הוודאות ועם הספקות. אליעד מדגיש שבמצב של ידיעה מוחלטת לגבי העתיד, לא תהיה עוד שום תחושה של הפתעה, של ציפייה או של התרגשות.

מדוע חוסר הוודאות והספקות חשובים לחוויית החיים?

אליעד כהן מסביר שחוסר וודאות וספקות הם מרכיבים חיוניים בחיים. הוא נותן כדוגמה מצב שבו מישהו יוצא לדייט עם בחורה, ומישהו אומר לו בוודאות מוחלטת שהוא יתחתן איתה ויהיו להם שלושה ילדים. במצב כזה, אותו אדם כבר לא יכול להתרגש מהמפגש, או לחוות אותו בצורה מלאה. אין לו עוד מקום לשאלות כגון "האם נצליח?", "האם היא מתאימה לי?", או "איך תיראה מערכת היחסים?". אם התוצאה הסופית כבר ידועה מראש ובטוחה לחלוטין, האדם כבר לא יטרח להשקיע מאמץ בחוויות עצמן, והחוויה כולה תהפוך למיותרת.

במצב שבו יש ספקות, חוסר ודאות ואפשרות לכישלון, האדם חווה את החיים בצורה משמעותית יותר. הספק גורם לו לחשוב, להרגיש, לחוות את ההתרגשות ולהיות מעורב רגשית ומנטלית בחוויה. המתח והעניין שבדרך אל התוצאה נובעים דווקא מאי הידיעה - מהאפשרות להיכשל, מהסיכוי להצליח ומכך שאין שום הבטחה מראש להצלחה ודאית. אליעד מסביר שהחיים עצמם הם המסע, ואם המסע ידוע מראש עד הפרט האחרון, הוא כבר אינו מסע - הוא רק צפייה באירועים צפויים מראש.

האם כדאי לרצות לדעת את העתיד או שעדיף להישאר באי - ידיעה?

אליעד כהן מבהיר שבאופן פרדוקסלי, למרות שהרבה אנשים שואפים לדעת את עתידם מראש, ידיעה מלאה כזו למעשה פוגעת בהם. דווקא חוסר הוודאות, החשש מהעתיד והספק לגבי מה שיקרה נותנים משמעות, עומק, וריגוש לחיים. כאשר האדם נמצא במצב של אי - ידיעה, הוא מתאמץ, הוא בוחר, הוא מתלבט, הוא חווה רגשות שונים. ידיעת העתיד מראש היתה מבטלת את כל אלה, ובכך בעצם היתה מבטלת את מהות החיים עצמם.

לדבריו של אליעד, על האדם להבין כי עצם חוסר הוודאות היא מקור ההנאה מהחיים. דווקא בגלל שאיננו יודעים מה יקרה לנו מחר, או כיצד תסתיים מערכת יחסים מסוימת, או האם נצליח במשימה מסוימת - אנו חווים סיפוק רב יותר כאשר מגיעה התוצאה.

החיים ללא ספקות וחוסר וודאות הם חיים נטולי משמעות, לפי הסברו של אליעד, משום שהם הופכים לסרט ידוע מראש שאין צורך אמיתי להשתתף בו. הידיעה המוחלטת של העתיד משולה לצפייה חוזרת בסרט שכבר ראית, שאין בה שום ריגוש אמיתי או הפתעה חדשה.

מה הקשר בין חוסר וודאות להתפתחות אישית ולצמיחה רוחנית?

אליעד מדגיש שהספק וחוסר הוודאות מהווים בסיס הכרחי להתפתחות אישית ולצמיחה רוחנית. כאשר יש ספק, האדם חייב לחקור, ללמוד ולהתפתח. הוא לא יכול להישאר במקום שבו הוא יודע הכל בוודאות, ולכן הוא נאלץ לצאת מאזור הנוחות שלו, להתנסות בדברים חדשים, לחשוב בצורה יצירתית, להתמודד עם קשיים, ולהתגבר עליהם. דווקא האתגרים, הכישלונות, והספקות הם אלה שמפתחים את האדם והופכים אותו למי שהוא.

לעומת זאת, אילו האדם היה יודע הכל מראש, הוא לא היה צריך לחקור, ללמוד, להתנסות או לגדול מבחינה אישית. הוא היה פשוט מתקיים בצורה מכאנית, ללא שום שינוי, וללא צורך לצמוח. האדם צריך את הספק והחוסר וודאות בשביל שיתאפשר לו להתפתח ולהיות במצב מתמיד של למידה, גילוי ועניין.

אליעד מסכם שאמנם הרצון הטבעי הוא לרצות לדעת ולהיות בטוח, אך דווקא החוסר וודאות הוא זה שמעניק לחיים משמעות וערך אמיתיים. האדם צריך להבין שחוסר הידיעה אינו מכשול - אלא דווקא הזדמנות להתפתחות, לצמיחה, ולחוויה מלאה יותר של החיים.