אושר = אחדות. אחדות בין הרצון / תודעה של האדם, לבין המציאות.
אמת = אחדות. אחדות בין תפיסת האדם את המציאות לבין מה שהיא באמת.
ככל שהאדם מחפש יותר את האמת, כך הוא מבין יותר את המציאות כפי מה שהיא באמת.
ככל שהאדם מבין יותר את המציאות כפי מה שהיא באמת, כך דעתו של האדם מתאחדת עם המציאות, נוצרת הסכמה והבנה ונוצר אושר.
אם היה האדם יודע את הסיבה הטובה באמת שבגללה המציאות היא כפי שהיא בכל רגע, הרי שהיה האדם מבין כי המציאות היא מושלמת בשלמות שאין שלמות אחריה, בכל רגע בפני עצמו.
אושר = הבנה שלמה של המציאות.
כאשר האדם חושב שהמציאות צריכה להיות אחרת ממה שהיא, עליו לזכור כי מאחר שהוא עצמו חלק מהמציאות, הרי שגם המחשבה שלו כי המציאות צריכה להיות אחרת, גם היא עצמה חלק מהמציאות.
דהיינו, המציאות עצמה מודעת למחשבה של האדם כי היא יכולה להיות אחרת, כי המחשבה של האדם עצמו היא חלק מהמציאות. ובכל זאת המציאות היא כפי שהיא.
המחשבה של האדם כי המציאות הייתה יכולה להיות טובה יותר אילו היא הייתה בצורה כלשהי, המחשבה הזאת מתאפשרת על ידי המציאות עצמה. ובכל זאת המציאות היא כפי שהיא.
כך שעל האדם לחקור כל הזמן לעומק את הסיבה האמיתית מדוע המציאות היא כפי שהיא כרגע. מדוע המציאות בכל רגע היא כפי שהיא ולא אחרת.
באותה המידה בדיוק שהמציאות היא בצורה הספציפית שלה כרגע, באותה המידה בדיוק היא הייתה גם יכולה להיות אחרת כרגע. אז מדוע באמת היא כרגע כפי שהיא? מהי הסיבה האמיתית?
כאשר האדם מגיע לסיבה כלשהי, עדיין עליו לשאול על הסיבה עצמה, מדוע היא עצמה כפי שהיא, מדוע הסיבה עצמה אינה אחרת? מה הסיבה של הסיבה עצמה? וכולי.
כאשר האדם מגיע לסיבה הראשונה של כל הסיבות, הסיבה שאינה צריכה סיבה, אז בעצם מגיע האדם להבנה שלמה של המציאות, ואז האדם רואה את השלמות שבמציאות, את הטוב האמיתי שבמציאות.
כי מאחר שהאדם מבין מדוע באמת המציאות היא כפי...
אמת = אחדות. אחדות בין תפיסת האדם את המציאות לבין מה שהיא באמת.
ככל שהאדם מחפש יותר את האמת, כך הוא מבין יותר את המציאות כפי מה שהיא באמת.
ככל שהאדם מבין יותר את המציאות כפי מה שהיא באמת, כך דעתו של האדם מתאחדת עם המציאות, נוצרת הסכמה והבנה ונוצר אושר.
אם היה האדם יודע את הסיבה הטובה באמת שבגללה המציאות היא כפי שהיא בכל רגע, הרי שהיה האדם מבין כי המציאות היא מושלמת בשלמות שאין שלמות אחריה, בכל רגע בפני עצמו.
אושר = הבנה שלמה של המציאות.
כאשר האדם חושב שהמציאות צריכה להיות אחרת ממה שהיא, עליו לזכור כי מאחר שהוא עצמו חלק מהמציאות, הרי שגם המחשבה שלו כי המציאות צריכה להיות אחרת, גם היא עצמה חלק מהמציאות.
דהיינו, המציאות עצמה מודעת למחשבה של האדם כי היא יכולה להיות אחרת, כי המחשבה של האדם עצמו היא חלק מהמציאות. ובכל זאת המציאות היא כפי שהיא.
המחשבה של האדם כי המציאות הייתה יכולה להיות טובה יותר אילו היא הייתה בצורה כלשהי, המחשבה הזאת מתאפשרת על ידי המציאות עצמה. ובכל זאת המציאות היא כפי שהיא.
כך שעל האדם לחקור כל הזמן לעומק את הסיבה האמיתית מדוע המציאות היא כפי שהיא כרגע. מדוע המציאות בכל רגע היא כפי שהיא ולא אחרת.
באותה המידה בדיוק שהמציאות היא בצורה הספציפית שלה כרגע, באותה המידה בדיוק היא הייתה גם יכולה להיות אחרת כרגע. אז מדוע באמת היא כרגע כפי שהיא? מהי הסיבה האמיתית?
כאשר האדם מגיע לסיבה כלשהי, עדיין עליו לשאול על הסיבה עצמה, מדוע היא עצמה כפי שהיא, מדוע הסיבה עצמה אינה אחרת? מה הסיבה של הסיבה עצמה? וכולי.
כאשר האדם מגיע לסיבה הראשונה של כל הסיבות, הסיבה שאינה צריכה סיבה, אז בעצם מגיע האדם להבנה שלמה של המציאות, ואז האדם רואה את השלמות שבמציאות, את הטוב האמיתי שבמציאות.
כי מאחר שהאדם מבין מדוע באמת המציאות היא כפי...
050-3331-331