הבנה ושעמום. מי שיתבונן בעניין יראה, כי שעמום נוצר, או כאשר הדברים קלים מידי, או כאשר הם קשים מידי. כאשר האדם קורא משהו ולא מבין אותו בכלל, הדבר הזה משעמם אותו. מצד שני אם האדם קורא משהו שהוא כבר יודע אותו היטב, גם אז הדבר הזה יוצר שעמום.

כאשר האדם מבין איזה משהו, הדבר הזה יוצר חיבור בינו לבין הדבר שאותו הוא מבין. מצד שני גם כאשר האדם לא מבין איזה משהו, גם זה יוצר אצל האדם תחושה של סקרנות ורצון להבין, שגם היא יוצרת סוג של חיבור.

נמצא אם כן, כי כדי שמשהו יהיה מעניין עבור האדם, לשם כך עליו להיות מצד אחד, קל מובן וברור, כדי ליצור נקודת אחיזה והזדהות בין האדם לבין הדבר. אך מהצד השני צריכה להיות גם נקודה של ריחוק, דהיינו, צריך גם שלא הכל יהיה מובן בשלמות ושגם יהיה קושי כלשהו שאיתו צריך להתמודד, כדי שיהיה לאדם עניין בדבר.

וכאשר האדם מגיע למצב, שבו הוא גם מבין את הדבר, אך גם מהצד השני לא מבין אותו בשלמות, על ידי זה נוצר חיבור ועניין בין האדם לבין הדבר.