איך לחוות שאין מקום ומה זה אומר?

אליעד כהן מסביר בהרצאתו את הנושא של "העדר חוויית מקום" ומציג דרכים להבנת החוויה של "אין מקום". אליעד מתחיל בדוגמה שבה אדם סובל ממצב קשה, למשל, שריפה. נניח שהאדם נשרף לאט - לאט, ולכן הוא חווה סבל מתמשך, ונמצא במצוקה. כעת אליעד מעלה שאלה מעניינת: מה היה קורה אם לא היה בכלל מושג של מקום, כלומר, שהמציאות עצמה לא היתה קיימת במרחב כלשהו. במקרה כזה, לא היתה שריפה, לא היה כאב, לא הייתה בעיה, ואף לא הייתה תחושה של בעיה, מכיוון שאותו אדם לא היה קיים, לא היו תחושות, לא היה גוף, ולא היה מקום.

אליעד מדגיש שכדי להבין את הרעיון לעומק, צריך לא רק לחשוב עליו בשכל, אלא ממש לחוות אותו. אליעד מסביר שהתודעה האנושית מוגבלת בתפיסתה, מכיוון שהיא תמיד מוגבלת במסגרת "יש מקום". השכל של האדם רגיל לחשוב תמיד על מציאות שבה יש מקום, ולכן הוא מתקשה לתפוס או לדמיין מצב של חוסר מוחלט במקום. אליעד טוען שהיכולת לחוות "אין מקום" היא יכולת שקיימת באדם באופן עקרוני, אבל הוא לא משתמש בה או לא מודע אליה. הוא נותן דוגמה של אנשים בעבר שלא ידעו שקיימת אפשרות ליצור חשמל, אבל לאחר שנחשפו לדרך, פתאום נפתחה בפניהם האפשרות הזו.

מדוע השכל מתקשה לחוות שאין מקום?

אליעד מסביר שהשכל האנושי רגיל לחשוב במונחים של "יש מקום". כל השאלות שהשכל שואל מניחות מראש את קיומו של מקום, זמן, יש ואין. לכן, כדי להגיע להבנה עמוקה של "אין מקום", האדם חייב להשתחרר מההנחות הבסיסיות של השכל. כלומר, התודעה חייבת להתעלות מעל התפיסה הרגילה שלה.

אליעד כהן מציע דרך לחוות את "האין מקום", והיא באמצעות חקירה עצמית. האדם צריך לשאול את עצמו שאלות כמו: האם באמת יש מקום? האם המקום הוא אובייקטיבי או שהוא רק רעיון שהשכל שלי יצר? ככל שהאדם יתמיד ויתעמק בשאלות האלו, הוא יגיע למצב שבו התפיסה הרגילה שלו מתערערת, והוא יוכל להבין באופן עמוק יותר שאין באמת הבדל בין "יש" ו"אין", או בין מקום לחוסר מקום.

אליעד גם משתמש בדוגמה מוחשית נוספת של אדם שסובל מבעיה כלשהי, ומסביר שאם אותו אדם היה מבין את רעיון האחדות, כלומר, שאין הפרדה בין טוב לרע ובין קיום לחוסר קיום, אז לא הייתה לו אפשרות לסבול. כי סבל נוצר מתוך התפיסה של "יש בעיה" ו"אני שסובל". כאשר אין הבדל בין "אני" ו"לא אני", ממילא אין אפשרות לחוות שום בעיה או סבל.

איך אפשר לדעת אם באמת יש מקום או אין מקום?

אליעד מסביר שכדי לבדוק האם יש או אין מקום באופן אובייקטיבי, צריך להתבונן בזה באופן עצמאי ולא רק להסתמך על מה שהשכל הרגיל אומר. הוא טוען שהשכל הרגיל לא יכול לתת תשובה חד - משמעית בנושא, כי הוא מראש פועל מתוך ההנחה של קיום מקום. רק כאשר האדם יבחן לעומק את ההנחות הבסיסיות של התודעה שלו, הוא יוכל לגלות את התשובה האמיתית לגבי קיום המקום.

מה המשמעות של הבנת האחדות ושלילת המקום?

אליעד מסביר שברגע שאדם מבין את האחדות באופן מוחלט, הוא מבין שכל הדברים שיש בעולם הם רק ביטויים שונים של מציאות אחת ויחידה. למשל, גם אם מישהו חושב שיש טוב ורע, הוא סובל בגלל התפיסה השגויה שלו. ברגע שאותו אדם יבין לעומק את רעיון האחדות, הוא יראה שאין באמת הבדל בין טוב ורע, בין חיים ומוות, בין בעיה וחוסר בעיה, וממילא לא תהיה לו שום בעיה.

אליעד מוסיף שאם האדם יצליח להבין את הדבר המעניין ביותר, את הבסיס שממנו כל הדברים בעולם מתפצלים, כל דבר אחר יהיה לו מובן. הוא מסביר שכל הדברים בעולם הם ביטויים שונים של אותו דבר בסיסי ועמוק. כאשר האדם יבין בשלמות את הדבר המעניין ביותר - כלומר, את רעיון האחדות ושלילת המקום - הוא יבין באופן מושלם את כל שאר הדברים שנראים לו כנפרדים.

למה קשה להבין את הרעיון של אין מקום בשכל הרגיל?

אליעד מדגיש שהשכל הרגיל מוגבל לתפיסות של ניגודים והבחנות. התודעה הרגילה תמיד רואה ניגודים, תמיד עושה הפרדות בין "יש" ל"אין", "אני" ו"לא אני". מסיבה זו קשה לאדם לחוות בשכלו מצב שבו אין בכלל מקום ואין הפרדה בין דבר לדבר אחר. רק כאשר האדם יסכים לחקור את השורשים העמוקים של תפיסת המציאות שלו, הוא יוכל להיפטר מהמגבלה הזאת ולהגיע להבנה ברורה וחדה של האחדות והיעדר המקום.