מהי תסמונת שטוקהולם ואיך היא משפיעה על האדם?

בהרצאה, אליעד כהן דיבר על תופעה פסיכולוגית שנקראת "תסמונת שטוקהולם", שבה אדם שנחטף ומועבר תחת התעללות מצד החוטפים מתחיל להזדהות איתם, ואף לפתח רגשות חיבה כלפי מי שעושה לו רע. הוא הסביר את התופעה באמצעות דוגמאות שונות, אחת מהן היא סיפורו של אדם שנחטף על ידי החמאס ומתחיל להזדהות עם החוטפים במקום לשנוא אותם. אליעד עוסק בשאלה איך אדם מגיע למצב כזה ומבאר את סיבות ההתפתחות של התסמונת.

הוא מתאר את החשיבה האנושית בשני אופנים: "יכול להיות יותר טוב" ו - "יכול להיות יותר גרוע". בראיה של "יכול להיות יותר טוב", אדם לא מרוצה מהמקום שבו הוא נמצא ורוצה לשפר את מצבו. לעומת זאת, בראיה של "יכול להיות יותר גרוע", אדם מרגיש תחושת תודה על המצב הנוכחי רק כי הוא לא גרוע יותר. במצב של חטיפה, זה יכול לגרום לאדם שמחטף אותו להתחיל להזדהות עם החוטף, במיוחד אם החוטף עושה "הקלות" על ידי מתן אוכל או מים לאחר שהאדם חווה התעללות פיזית או נפשית. אם אדם מרגיש כי יכול היה להיות הרבה יותר גרוע, הוא עשוי להרגיש הכרת תודה לחוטף על כך שהוא לא גרם לו נזק חמור יותר.

אליעד מוסיף כי אחד הלקחים העיקריים שאפשר להפיק מהתסמונת הזאת הוא שחשיבה של "יכול להיות יותר גרוע" עלולה למנוע מאדם לשאוף לשיפור המצב. במקום להילחם במצב, הוא מתפייס עם הסבל ויוצר קשר רגשי עם הגורם שמכאיב לו, רק בגלל שיכול להיות גרוע יותר. הסיבה להיווצרות תסמונת שטוקהולם היא, אם כן, כי לאדם יש נטייה להסתפק במצב הקיים, במקום לשאוף לשינוי חיובי ומיטיב.

איך זה קשור לתרבות היהודית?

בהרצאה, אליעד גם מתייחס לתסמונת שטוקהולם בהקשר של העם היהודי, שמזדהה עם אלוהים למרות שהעם סבל עשרות שנים בעבדות במצרים. הוא מציין כי העם היהודי לקח את ההתנסות הקשה הזו כ"מתנה" או "חסד", מתוך המחשבה כי המצב יכול היה להיות הרבה יותר גרוע, ולכן יש להרגיש תודה לאלוהים על שחרורו. אליעד מציין שהיו יכולים להימנע מהשעבוד במצרים, אך העם היהודי התפייס עם ההתנסות ההיסטורית הזאת, מה שמעיד על תסמונת שטוקהולם לאומית.

מהי הדרך הנכונה להתמודד עם סבל?

אליעד מדבר גם על הדרך בה ניתן להתמודד עם סבל - אחת האפשרויות היא להסתכל על הסבל ולחשוב ש"יכול להיות יותר גרוע", וכך לשפוט את המצב בעיניים של תודה על כך שהוא לא גרוע יותר. אפשרות אחרת היא לחשוב "יכול להיות יותר טוב", כך שמי שמתמודד עם קשיים יבקש שינוי אמיתי. הוא מציין שחשיבה שמבוססת על "יכול להיות יותר גרוע" לא תוביל לתוצאה טובה, מאחר שהיא מונעת מהאדם לשאוף לשינוי אמיתי ולטוב יותר.

האם זהו פתרון זמני או קבע?

אליעד מציין כי למרות שחשיבה של "יכול להיות יותר גרוע" עשויה לגרום לאדם להרגיש טוב יותר בטווח הקצר, היא למעשה מונעת ממנו להתקדם ולהשתפר. המחשבה הזו מביאה אותו להרגיש שהמצב טוב יותר, אך האמת היא שהוא תקוע במצבו, כל עוד הוא לא שואף לשינוי אמיתי ולמציאות טובה יותר. אליעד מקשר את זה לחשיבה של ווינריות לעומת לוזריות, שבה הווינר תמיד שואף לשיפור המצב, בעוד שלוזר מסתפק במצב הנתון, רק כי המצב "יכול להיות יותר גרוע".

מה אנחנו יכולים ללמוד מזה?

סיכום עיקרי מההרצאה הוא החשיבות של שינוי המחשבה. אליעד מציע לא לקבל את המצב כפי שהוא, אלא תמיד לשאוף לשיפור. כשאדם מקבל את הסבל ומזדהה עם החוטף שלו מתוך המחשבה "יכול להיות יותר גרוע", הוא מונע מעצמו את האפשרות לחיות חיים טובים יותר. רק דרך השאיפה למקום טוב יותר ניתן לשנות את המצב הקיים ולהשיג תוצאות חיוביות.