איך לנתח שאלה? האם יש שאלות לא נכונות?

אליעד כהן מסביר כיצד לגשת לניתוח שאלות, ולבדוק אם כל שאלה שנשאלת היא בכלל שאלה נכונה והגיונית או שיש שאלות לא נכונות שאינן הגיוניות בכלל. ההסבר שלו מתחיל מכך שכל שאלה שנשאלת מבוססת על הנחות יסוד מסוימות. ללא הנחות יסוד אין אפשרות לשאול שאלה, כי כל שאלה בנויה על הנחות יסוד. כדי להבין האם השאלה נכונה והגיונית, יש לנתח את הנחות היסוד שלה.

לדוגמה, כאשר מישהו שואל "כמה זה אחד ועוד אחד?" יש להבין תחילה מהן הנחות היסוד שעומדות מאחורי השאלה. אליעד מדגים, שאם לא הייתה קיימת אפשרות אחרת לתשובה מלבד "שתיים", השאלה לא הייתה נשאלת כלל. כלומר, העובדה שאדם בכלל שואל "כמה זה אחד ועוד אחד?" מעידה שבהכרח הוא מניח שיש יותר מתשובה אפשרית אחת לשאלה. אם האדם היה חושב שקיימת רק תשובה אפשרית אחת, לא הייתה לו שום סיבה לשאול מלכתחילה. השאלה קיימת רק כאשר יש ספק או אפשרות למספר תשובות.

אליעד מדגיש שאם נשאלת השאלה "כמה זה אחד ועוד אחד?" משתמע מכך שהשואל חושב שקיימת יותר מתשובה אפשרית אחת. אך מצד שני, שאלה כמו "האם אחד ועוד אחד שווה שלוש?" נשמעת בלתי הגיונית, כי לכאורה כולם מסכימים שאחד ועוד אחד שווה שתיים. אבל גם כאן אליעד אומר שאפשר לנתח את השאלה על ידי בדיקת המושגים שמרכיבים אותה.

איך לבדוק אם שאלה היא הגיונית או לא?

כדי לנתח האם השאלה "האם אחד ועוד אחד שווה שלוש?" היא הגיונית או לא, אליעד מציע דרך מעשית: יש לבחון אם השואל באמת מתכוון למה שהוא אומר או שהוא רק משחק עם המילים. דוגמה שהוא נותן היא של ילד קטן ששואל כמה זה אחד ועוד אחד. כאשר ילד שואל את השאלה הזאת, הוא כנראה מתכוון באמת לשאול, אך הוא כנראה לא יודע כיצד לקרוא לתוצאה. אם הילד יראה סוכרייה אחת, ולאחר מכן יראה עוד סוכרייה, הוא ידע בוודאות להבדיל בין ערימה של סוכרייה אחת לבין ערימה של שתי סוכריות או שלוש סוכריות, גם אם הוא לא ידע את השמות המדויקים שלהן. כלומר, הילד מכיר היטב את ההבדל בין הכמויות. הוא לא יטעה ויחשוב שערימה של שתיים היא ערימה של שלוש.

אליעד מסביר שהבעיה במקרה הזה היא לא שהילד אינו מבין את המושגים הבסיסיים של "אחד" או "ועוד אחד", אלא שהוא לא יודע איך קוראים לתוצאה של החיבור. כלומר, הוא מחפש את השם של המושג הזה. ולכן השאלה שלו היא בעצם "איך קוראים לתוצאה של אחד ועוד אחד?" ולא באמת "כמה זה".

האם יש שאלות שאי אפשר לשאול בכלל?

אליעד מביא דוגמה נוספת לשאלה שאינה יכולה להיות הגיונית, כגון "איך פיל גדול יכול להיכנס לכוס קטנה?". אם הפיל גדול מאוד והכוס קטנה מאוד, אין שום דרך לדמיין את הפיל נכנס לתוך הכוס, ולכן אין דרך לחשוב על זה בצורה הגיונית. לכן, מי שישאל שאלה כזו לא יכול באמת להתכוון אליה ברצינות, כי זו לא באמת שאלה שאפשר לשאול בצורה הגיונית. אם בכל זאת מישהו ישאל אותה ברצינות, זה אומר שהוא חושב שיש בעיה בלוגיקה או שהלוגיקה שלו מוטעית, כי בתוך הלוגיקה הרגילה זה בלתי אפשרי לחלוטין.

מה גורם לשאלה להיות הגיונית?

אליעד כהן מסביר ששאלה הופכת להיות הגיונית רק כאשר יש לה מספר תשובות אפשריות. כאשר אדם אומר "אני לא יודע את התשובה", המשמעות היא שבהכרח קיימות כמה אפשרויות לתשובה. אין דבר כזה תשובה אחת בלבד שהיא בלתי ניתנת לספק, כי אחרת לא הייתה נשאלת שאלה כלל.

לדוגמה, אם ילד קטן שואל כמה זה אחד ועוד אחד, הוא כנראה שואל כי יש לו מספר תשובות אפשריות בראש (אולי שתיים, אולי שלוש, אולי מספר אחר). במצב כזה יש להבין היטב מה הוא מתכוון לשאול: האם הוא באמת אינו יודע כמה זה אחד ועוד אחד, או שאינו יודע...