הבנה, חוסר הבנה, הבנה שלמה, הבנה חלקית, חיפוש הבנה, שאלות פנימה, שאלות החוצה, רצון לדעת, לא רוצה לדעת
למה האדם מחפש הבנה?
הרצאתו של אליעד כהן עוסקת בשאלה מדוע האדם מחפש הבנה ומנסה להבין דברים. אליעד פותח באמירה שלכל חיפוש יש מכנה משותף - בין אם האדם קורא לזה "הארה", "אמת", או פשוט "להיות שלם עם עצמו". השורה התחתונה היא שבסופו של דבר האדם תמיד מחפש למלא חיסרון מסוים. כאשר האדם אומר "אני רוצה להבין", פירוש הדבר שהוא חווה שחסר לו משהו - חסרה לו הבנה.
מה מניע את הרצון להבין?
הרצון להבין נובע מחוויה של חיסרון או אי - ידיעה. למשל, כאשר אדם רואה עלה נופל ולא מבין מדוע הוא נפל, הוא חווה חוסר הבנה. חוסר הבנה זה יוצר בו רצון לדעת. אם לא היה מבחין בעלה, לא היה מתעורר הרצון להבין את סיבת נפילתו. כך גם בשאלות קיומיות כמו "למה אני חי?" או "למה אני כאן?". כל שאלה כזו יוצרת תחושה של חיסרון בהבנה.
איך מתבטאת חוויית החיסרון בחיי היום יום?
החיסרון מתבטא במצבים יומיומיים פשוטים, כמו למשל כשיתוש עוקץ אדם והוא שואל "למה היתוש עקץ אותי?". עצם השאלה מבטאת חוסר הבנה, ומעידה שהאדם חווה שמשהו חסר לו. אם האדם לא היה יודע בכלל על קיומו של יתוש או על האפשרות שהוא עוקץ, לא הייתה מתעוררת אצלו השאלה. זה אומר שכדי שתהיה שאלה, חייבת להיות לפחות הבנה חלקית.
מדוע ההבנה תמיד חלקית?
הסיבה שהאדם תמיד חווה חוסר הבנה היא שהוא תמיד מבין דברים בצורה חלקית. למשל, אדם יודע שהוא נמצא בבית ולא בים, כי חסרים לו גלים וחול. ההבנה החלקית יוצרת חוסר הבנה ומכאן הרצון להבין עוד. אליעד מסביר שכדי שתהיה לאדם שאלה כלשהי, הוא צריך לדעת משהו - אך באופן חלקי בלבד. אילו היה יודע הכל, לא הייתה לו שום שאלה. ואילו לא היה יודע שום דבר, גם לא היו מתעוררות שאלות, כי הוא לא היה מודע לשום חיסרון.
מהי הדרך להשתחרר מהרצון להבין?
אליעד מציג שלוש דרכים להשתחרר מהרצון להבין:
כיצד להתמודד עם שאלות פנימיות כמו "למה אני מרגיש כעס"?
במקום לשאול את עצמו "למה אני מרגיש כעס?", אליעד מציע לאדם לשאול: "למה אני בכלל שואל את השאלה הזאת? למה חשוב לי להבין למה אני כועס?". כך, במקום לחפש תשובות חיצוניות לתחושת הכעס, האדם בודק מדוע בכלל הוא מתעניין בכך, מה שמביא אותו לניתוק הדרגתי מהאחיזה שלו באותה הבנה חלקית.
מה גורם לאדם להמשיך לחפש תשובות?
האדם ממשיך לחפש תשובות כי הוא מאמין לאמונות בסיסיות שמכתיבות לו שהוא חייב להבין, כמו למשל שהוא חייב לנעול את דלת הבית בלילה כדי שלא יגנבו לו. אך אם האדם היה שואל את עצמו מדוע באמת חשוב לו שהדלת תהיה נעולה, הוא היה מבין שזו רק אמונה שהוא מחזיק בה. אליעד מדגיש שהמטרה אינה להפסיק לנעול את הדלת, אלא להגיע למצב שבו לא באמת אכפת...
הרצאתו של אליעד כהן עוסקת בשאלה מדוע האדם מחפש הבנה ומנסה להבין דברים. אליעד פותח באמירה שלכל חיפוש יש מכנה משותף - בין אם האדם קורא לזה "הארה", "אמת", או פשוט "להיות שלם עם עצמו". השורה התחתונה היא שבסופו של דבר האדם תמיד מחפש למלא חיסרון מסוים. כאשר האדם אומר "אני רוצה להבין", פירוש הדבר שהוא חווה שחסר לו משהו - חסרה לו הבנה.
מה מניע את הרצון להבין?
הרצון להבין נובע מחוויה של חיסרון או אי - ידיעה. למשל, כאשר אדם רואה עלה נופל ולא מבין מדוע הוא נפל, הוא חווה חוסר הבנה. חוסר הבנה זה יוצר בו רצון לדעת. אם לא היה מבחין בעלה, לא היה מתעורר הרצון להבין את סיבת נפילתו. כך גם בשאלות קיומיות כמו "למה אני חי?" או "למה אני כאן?". כל שאלה כזו יוצרת תחושה של חיסרון בהבנה.
איך מתבטאת חוויית החיסרון בחיי היום יום?
החיסרון מתבטא במצבים יומיומיים פשוטים, כמו למשל כשיתוש עוקץ אדם והוא שואל "למה היתוש עקץ אותי?". עצם השאלה מבטאת חוסר הבנה, ומעידה שהאדם חווה שמשהו חסר לו. אם האדם לא היה יודע בכלל על קיומו של יתוש או על האפשרות שהוא עוקץ, לא הייתה מתעוררת אצלו השאלה. זה אומר שכדי שתהיה שאלה, חייבת להיות לפחות הבנה חלקית.
מדוע ההבנה תמיד חלקית?
הסיבה שהאדם תמיד חווה חוסר הבנה היא שהוא תמיד מבין דברים בצורה חלקית. למשל, אדם יודע שהוא נמצא בבית ולא בים, כי חסרים לו גלים וחול. ההבנה החלקית יוצרת חוסר הבנה ומכאן הרצון להבין עוד. אליעד מסביר שכדי שתהיה לאדם שאלה כלשהי, הוא צריך לדעת משהו - אך באופן חלקי בלבד. אילו היה יודע הכל, לא הייתה לו שום שאלה. ואילו לא היה יודע שום דבר, גם לא היו מתעוררות שאלות, כי הוא לא היה מודע לשום חיסרון.
מהי הדרך להשתחרר מהרצון להבין?
אליעד מציג שלוש דרכים להשתחרר מהרצון להבין:
- לדעת הכל - כשאדם מבין הכל לחלוטין, אין לו שאלות ואין חוסר.
- לא לדעת שום דבר - אדם שלא יודע כלום, אינו מודע לשום חיסרון.
- להגיע למצב שבו האדם לא מגדיר את הדברים כ"טוב" או "רע", ולכן אין לו שום מוטיבציה להבין.
כיצד להתמודד עם שאלות פנימיות כמו "למה אני מרגיש כעס"?
במקום לשאול את עצמו "למה אני מרגיש כעס?", אליעד מציע לאדם לשאול: "למה אני בכלל שואל את השאלה הזאת? למה חשוב לי להבין למה אני כועס?". כך, במקום לחפש תשובות חיצוניות לתחושת הכעס, האדם בודק מדוע בכלל הוא מתעניין בכך, מה שמביא אותו לניתוק הדרגתי מהאחיזה שלו באותה הבנה חלקית.
מה גורם לאדם להמשיך לחפש תשובות?
האדם ממשיך לחפש תשובות כי הוא מאמין לאמונות בסיסיות שמכתיבות לו שהוא חייב להבין, כמו למשל שהוא חייב לנעול את דלת הבית בלילה כדי שלא יגנבו לו. אך אם האדם היה שואל את עצמו מדוע באמת חשוב לו שהדלת תהיה נעולה, הוא היה מבין שזו רק אמונה שהוא מחזיק בה. אליעד מדגיש שהמטרה אינה להפסיק לנעול את הדלת, אלא להגיע למצב שבו לא באמת אכפת...
- למה האדם רוצה להבין?
- מה גורם לחיפוש רוחני?
- כיצד להשתחרר מהרצון לדעת?
- איך להפסיק לשאול שאלות?
- מה זה חוסר ידיעה מוחלט?
- למה חשוב להטיל ספק בשאלות?
אליעד: עכשיו אנחנו מנסים לחקור, מה גורם לה לרצות להבין. היא טענה שהיא כבר לא מחפשת הארה, אלא רק רוצה להבין.
הרעיון הוא שלא משנה מה תגדירי שאת מחפשת, אם את מחפשת משהו, זה עדיין אותו הדבר. אחד קורא לחיפוש הארה, השני הבנה, ואחר קורא לזה אמת. אבל בסוף אתה מחפש משהו.
אז שאלנו, למה את רוצה להבין? ואמרת שאת לא יודעת למה את רוצה להבין. אז בואי נבדוק, למה את רוצה להבין? ובמקום זה נשאל, מה זה לרצות להבין?
אני רוצה להבין, פירושו, אני ישות קיימת, שחווה שחסרה לי הבנה. אני חווה חיסרון של הבנה. אז מה מניע את הרצון להבין? חווית החיסרון של ההבנה. כמו למשל אדם שחווה שחסר לו ילדים, ירצה ילדים. אדם שחווה שחסרה לו הבנה, ירצה הבנה.
למשל את הולכת ברחוב, ורואה עלה נופל, ואת לא מבינה מדוע העלה נפל, ואז את חווה חיסרון, כי את לא מבינה. אם כשהעלה היה נופל, לא היית רואה שהעלה נופל, ולא הייתה צצה לך השאלה, למה הוא נופל? ובכלל כל השאלות, למה אני חיה? מה אני עושה? למה קמתי בבוקר? - למעשה כל השאלות שלך גורמות לך לחוויה של חוסר הבנה.
אפילו למשל שעוקץ אותך יתוש, את שואלת, למה עקץ אותי, זה בגלל שאת חווה חוסר הבנה.
אם למשל עקץ אותך יתוש, ואת לא שואלת, למה עקץ אותך יתוש, אבל אם את יודעת שעקץ אותך יתוש, הרי שאלת, מה עקץ אותי? ואז הבנת שזה יתוש. למעשה רצית להבין, מה עקץ אותך.
שאלה: אבל יתוש אני יודעת מה הוא, חרק שעוקץ.
אליעד: אבל האם יש דברים שאת לא יודעת? האם את יודעת הכל?
האם את סופרמן?
שאלה: לא.
אליעד: חשבתי שתגידי שאת לא יודעת. אולי את סופרמן ואת רק בשביתה.
כול דבר שאת לא יודעת, יוצר אצלך חוויה של חיסרון ידיעה. למשל את הולכת ברחוב, ושומעת אנשים מדברים סינית, ורוצה לדעת מה הם דברו, זה יוצר אצלך חוויה של חיסרון, שאת לא יודעת משהו. הרצון שלך להבנה, נובע מכך שאת חווה חוסר הבנה. אולי אפילו מבחינתך לא אכפת לך לא להבין, ואת רק רוצה למלא את החיסרון. אבל את לא מסוגלת להיות בחוויה של, אני לא מבינה. ולכן את רוצה את ההבנה.
מצד השכל, כדי שאני ארצה משהו, אני צריך לחוות שהוא חסר לי.
אני רוצה להבין, כי אני חווה שאני לא מבינה. כשאת אומרת, אני לא מבינה משהו, פירושו שאת רוצה להבין, כי יש לך חיסרון.
למשל את בים עכשיו? לא, למה? כי חסר לך את הגלים, את החול וכו'. זאת אומרת, שאדם אומר שהוא לא בים, אז הוא אומר שחסר לו את הצורה של הגלים, של החול וכו'. פירושו, שאם אתה אומר, אני לא משהו, פירושו שזה חסר לי. כי אם לא היה חסר לי הים, פירושו שאני בים.
כך שאדם שאומר שהוא לא מבין, אז למעשה הוא אומר שחסרה לו ההבנה.
עכשיו נשאל, מה זה חסרה לי הבנה? במה זה תלוי? למה אני חווה שיש משהו שאני לא מבינה? התשובה, כי את מבינה דברים באופן חלקי. אם היית מבינה הכל בשלמות, אז לא הייתה לך חוסר הבנה, ולא היית רוצה להבין.
במה זה תלוי שתביני דברים בצורה חלקית? בזה שאת מבינה משהו. כדי שלאדם תהיה שאלה, הוא צריך להיות בטוח במשהו, הוא צריך לדעת משהו. אם אני למשל מוחק לך את כל מה שאת יודעת, האם יכולה להיות לך שאלה? לא.
כדי שלאדם תהיה שאלה, הוא צריך לדעת משהו, ולדעת אותו באופן חלקי. זאת אומרת, שהרצון, אני רוצה להבין, נובע מכך שיש דברים שאני כבר מבינה באופן חלקי.
ואם אני חווה דברים חלקית, אז תמיד אני יחווה חוסר הבנה, ותמיד אני ארצה להבין. אם אני חווה הארה חלקית, אז אני יחווה חוסר הארה, ואז ארצה הארה. אבל אם אתה לא יודע מה היא הארה, אז איך תרצה הארה? כך שאם לא תדע שום דבר, ולא תדע מה זה לדעת, אז גם לא תרצה לדעת.
כך שכול זמן שאת יודעת דברים בצורה חלקית, את תחווי שיש דברים שאת לא יודעת, ואז יהיה לך רצון לדעת.
אז מה עושים? או שמוצאים דרך לדעת הכל, או לא לדעת שום דבר. הכי טוב זה לא להגדיר מטרה, אלא לחפש את האמת. ואיך מחפשים את האמת? על ידי זה ששואלים שאלות.
שאלות, זה לקחת את מה שאני כבר יודעת, ולבדוק אם זה נכון או לא נכון.
יש שני סוגי שאלות, יש אני יודעת משהו, ואני יודעת אותו באופן חלקי, ואיך אני יודעת יותר. לדוגמא, אדם יודע שהוא בודד, אז יש לו שתי אפשרויות, אפשרות אחת, אני בודד ולכן אחפש זוגיות. ואפשרות שנייה היא לשאול, למה אני בודד? אולי אני לא בודד בכלל?
אפשרות אחת זה להאמין למה שאני יודע, למשל רע לי ואני מאמין לזה, אז אנסה לפתור את הרע. אפשרות שנייה לשאול, אולי לא רע לי? מי אמר שרע לי?
אצלך למשל את יודעת משהו, ואז יש שתי שאלות אפשריות, למשל גנבו לך את הנעליים. איזה מחשבה תעבור לך בראש, היכן הנעלים שלי? זה אומר שאת קודם כל מאמינה שיש לך נעליים, מאמינה שאת צריכה נעליים, מאמינה שבלי נעליים לא תוכלי לחזור הביתה, ועכשיו את מחפשת תשובות.
אבל יש אופציה הפוכה. כאשר את רואה שגנבו לך את הנעליים, תשאלי, אולי אני לא צריכה את הנעליים. כלומר, יש לך אמונות שאומרות לך ללכת לחפש את הנעליים, אבל אולי את לא צריכה לחפש את הנעליים, אולי זה טוב שאין לך נעליים? אז תגידי, מה פתאום בלי נעליים, עד כאן, טוב, אז אם מאמינה שאת צריכה נעליים, אז לכי לחפש את הנעליים, ואז את מחפשת ולא מוצאת.
מה אני רוצה להגיד, ברגע שאת יודעת משהו, למשל במשך היום קופצות לך הרבה שאלות, למה אני מגיבה ככה? למה אמרתי לאמא שלי ככה? למה אני חושבת ככה? הרבה הרבה שאלות, מה צריך לעשות? לעצור, להגיד בואי ננסה להבין משהו אחר, לדוגמא, למשל חווית כעס, ואז את שואלת, למה אני חווה כעס? את צריכה לעשות סטופ, לא רוצה לדעת למה אני חווה כעס, אני רוצה להבין, למה אני בכלל שואלת, למה אני חווה כעס? במקום לשאול למה אני חווה כעס, לשאול למה אני בכלל רוצה לדעת למה אני חווה כעס.
השכל מביא לאדם אמונות, ואז האדם מאמין לשכל ונלחץ, ואז הוא מחפש פיתרון. כמו למשל שהאדם מאמין לתחושה שהוא רעב, ומה קורה? הוא משמין. אם הוא לא בודק את התחושה שהוא רעב, אז הוא סתם אוכל.
ומה שאני מציע הוא, לקחת את כל השאלות ולבדוק מהיכן הם באות. לא לחפש להם תשובות. לשאול, האם השאלה נכונה.
האדם בראש שלו בנה עולם שלם, ומנסה להתמודד איתו, מלא מחשבות, אבל מי אמר שהמחשבות האלה נכונות? אולי הן לא נכונות, אולי אני לא קיים, אולי לא? ישר השכל מזדהה ואומר, מה זאת אומרת? מה השתגעת? השכל אומר, אם תפקפק בי אז תשתגע. אבל אולי זה הפוך? אולי עכשיו אתה משוגע ובכלל אין בעיה?
אני מציע לשאול שאלות, למה? זה כמו שיש חומה, והשאלות זה כמו מכה בפטיש, שמכה על החומה, עד שהחומה נופלת.
איזה שאלות לשאול? כתוב בספר, אולי ההפך נכון? אולי ההפך נכון? למה? כאשר האדם חווה שרע לו, זה אומר שהוא חווה צמצום, הוא בטוח במשהו, שזה טוב וזה רע. ומה צריך לעשות, לשאול, אולי ההפך נכון? אולי זה לא טוב, אולי זה לא רע? והשאלות מביאות אותו לחוסר ידיעה מוחלט.
אם האדם שואל, מספיק פעמים את השאלה, אולי לא? אולי לא? אולי לא? הוא מקבל סחרחורת ולא יודע שום דבר. ואז אין לו שאלה.
שאלה: אבל אני לא יודעת מה לשאול.
אליעד: את אומרת שאת לא יודעת מה לשאול, זאת אומרת שאת מאמינה שאת צריכה לשאול.
איך תדעי מה חסר לך? שתדעי מה את רוצה. מה את רוצה?
שאלה: להבין.
אליעד: אז חסר לך להבין. חסרה לך הבנה. ולמה חסרה לך הבנה? כי את בחורה חכמה שחושבת שמבינה כל מיני דברים, ואם את מבינה כל מיני דברים, אז רצוי שתשאלי כל מיני שאלות.
אבל אם אדם אומר, שהוא לא מבין שום דבר, בשום נושא, לא יודע מי אני, מה אני, איך אני? לא יודע מה אני יודע ולא יודע מה אני לא יודע, לא יודע כלום, אז אם אתה לא יודע כלום, אז אין שאלה.
בחוויה שלך את מבינה שיש כאן שולחן, ואת לא מבינה שיש פה פיל. אז אם את חכמה ומבינה שיש פה שולחן ואין פה פיל, אולי זה בדיוק להפך, ולכן תמשיכי לשאול שאלות.
אבל אם את לא היית חכמה, ולא היית מבינה שאת מבינה, היית מבינה שיש כאן שולחן, אבל לא יודעת מה זה שולחן, וגם לא יודעת מה זה פיל, הרי בסוף, אין הבדל בין יש שולחן לאין פיל, כי יש ואין זה אחד, אז אם את רואה את זה, אז את לא מבינה בכלל שאת רואה שיש שולחן.
מה זה אומר, יש שלחן, הרי אין הבדל בין יש לאין, האם אני באמת מבין שיש שולחן? לא מבין, כי אין הבדל בין יש לאין. אז אם אני לא מבין אם יש שולחן, אז גם אין לי שאלה. אני יכול לשאול שאלות, אבל זה לא באמת שאלות.
יתכן שאין לאן להתקדם, אבל אם את רוצה להתקדם, את צריכה שיהיה לך חיסרון, תבדקי מה את רוצה, וזה מה שחסר לך.
למשל את רוצה לאכול, ואת אוכלת, זה אומר שחסרה לך תחושה של שובע. כל רצון זה חיסרון.
במקום לשאול שאלות איך להבין דברים חדשים, תשאלי, למה אני רוצה להבין? איזה אמונה יש לי שגורמת לי לרצות להבין?
שאלה: שאלתי את זה ואני לא יודעת.
אליעד: יפה, את זה תנסי להבין. במשך היום את לא מבינה הרבה דברים, אם תצליחי לקחת את כל הדברים שאת לא מבינה, ולחוות שלא חשוב לך להבין אותם, זה ישחרר אותך מהרצון להבין.
שאלה: יש לי בראש הבנה שאני צריכה לשאול שאלות כדי להבין.
אליעד: לשאול שאלות לא כדי להבין, אלא לשאול שאלות כדי לברר את האמת, ואז לגלות שאין מה להבין.
את עושה תירגולת, כאשר מישהו מדבר איתך, את שואלת את עצמך, האם הבנתי אותו במאה אחוז? והשאלה הנוספת היא, האם אני רוצה להבין את זה? אם קופץ לך רצון, אני רוצה להבין את זה, תשאלי, למה אני רוצה להבין את זה? כל...
הרעיון הוא שלא משנה מה תגדירי שאת מחפשת, אם את מחפשת משהו, זה עדיין אותו הדבר. אחד קורא לחיפוש הארה, השני הבנה, ואחר קורא לזה אמת. אבל בסוף אתה מחפש משהו.
אז שאלנו, למה את רוצה להבין? ואמרת שאת לא יודעת למה את רוצה להבין. אז בואי נבדוק, למה את רוצה להבין? ובמקום זה נשאל, מה זה לרצות להבין?
אני רוצה להבין, פירושו, אני ישות קיימת, שחווה שחסרה לי הבנה. אני חווה חיסרון של הבנה. אז מה מניע את הרצון להבין? חווית החיסרון של ההבנה. כמו למשל אדם שחווה שחסר לו ילדים, ירצה ילדים. אדם שחווה שחסרה לו הבנה, ירצה הבנה.
למשל את הולכת ברחוב, ורואה עלה נופל, ואת לא מבינה מדוע העלה נפל, ואז את חווה חיסרון, כי את לא מבינה. אם כשהעלה היה נופל, לא היית רואה שהעלה נופל, ולא הייתה צצה לך השאלה, למה הוא נופל? ובכלל כל השאלות, למה אני חיה? מה אני עושה? למה קמתי בבוקר? - למעשה כל השאלות שלך גורמות לך לחוויה של חוסר הבנה.
אפילו למשל שעוקץ אותך יתוש, את שואלת, למה עקץ אותי, זה בגלל שאת חווה חוסר הבנה.
אם למשל עקץ אותך יתוש, ואת לא שואלת, למה עקץ אותך יתוש, אבל אם את יודעת שעקץ אותך יתוש, הרי שאלת, מה עקץ אותי? ואז הבנת שזה יתוש. למעשה רצית להבין, מה עקץ אותך.
שאלה: אבל יתוש אני יודעת מה הוא, חרק שעוקץ.
אליעד: אבל האם יש דברים שאת לא יודעת? האם את יודעת הכל?
האם את סופרמן?
שאלה: לא.
אליעד: חשבתי שתגידי שאת לא יודעת. אולי את סופרמן ואת רק בשביתה.
כול דבר שאת לא יודעת, יוצר אצלך חוויה של חיסרון ידיעה. למשל את הולכת ברחוב, ושומעת אנשים מדברים סינית, ורוצה לדעת מה הם דברו, זה יוצר אצלך חוויה של חיסרון, שאת לא יודעת משהו. הרצון שלך להבנה, נובע מכך שאת חווה חוסר הבנה. אולי אפילו מבחינתך לא אכפת לך לא להבין, ואת רק רוצה למלא את החיסרון. אבל את לא מסוגלת להיות בחוויה של, אני לא מבינה. ולכן את רוצה את ההבנה.
מצד השכל, כדי שאני ארצה משהו, אני צריך לחוות שהוא חסר לי.
אני רוצה להבין, כי אני חווה שאני לא מבינה. כשאת אומרת, אני לא מבינה משהו, פירושו שאת רוצה להבין, כי יש לך חיסרון.
למשל את בים עכשיו? לא, למה? כי חסר לך את הגלים, את החול וכו'. זאת אומרת, שאדם אומר שהוא לא בים, אז הוא אומר שחסר לו את הצורה של הגלים, של החול וכו'. פירושו, שאם אתה אומר, אני לא משהו, פירושו שזה חסר לי. כי אם לא היה חסר לי הים, פירושו שאני בים.
כך שאדם שאומר שהוא לא מבין, אז למעשה הוא אומר שחסרה לו ההבנה.
עכשיו נשאל, מה זה חסרה לי הבנה? במה זה תלוי? למה אני חווה שיש משהו שאני לא מבינה? התשובה, כי את מבינה דברים באופן חלקי. אם היית מבינה הכל בשלמות, אז לא הייתה לך חוסר הבנה, ולא היית רוצה להבין.
במה זה תלוי שתביני דברים בצורה חלקית? בזה שאת מבינה משהו. כדי שלאדם תהיה שאלה, הוא צריך להיות בטוח במשהו, הוא צריך לדעת משהו. אם אני למשל מוחק לך את כל מה שאת יודעת, האם יכולה להיות לך שאלה? לא.
כדי שלאדם תהיה שאלה, הוא צריך לדעת משהו, ולדעת אותו באופן חלקי. זאת אומרת, שהרצון, אני רוצה להבין, נובע מכך שיש דברים שאני כבר מבינה באופן חלקי.
ואם אני חווה דברים חלקית, אז תמיד אני יחווה חוסר הבנה, ותמיד אני ארצה להבין. אם אני חווה הארה חלקית, אז אני יחווה חוסר הארה, ואז ארצה הארה. אבל אם אתה לא יודע מה היא הארה, אז איך תרצה הארה? כך שאם לא תדע שום דבר, ולא תדע מה זה לדעת, אז גם לא תרצה לדעת.
כך שכול זמן שאת יודעת דברים בצורה חלקית, את תחווי שיש דברים שאת לא יודעת, ואז יהיה לך רצון לדעת.
אז מה עושים? או שמוצאים דרך לדעת הכל, או לא לדעת שום דבר. הכי טוב זה לא להגדיר מטרה, אלא לחפש את האמת. ואיך מחפשים את האמת? על ידי זה ששואלים שאלות.
שאלות, זה לקחת את מה שאני כבר יודעת, ולבדוק אם זה נכון או לא נכון.
יש שני סוגי שאלות, יש אני יודעת משהו, ואני יודעת אותו באופן חלקי, ואיך אני יודעת יותר. לדוגמא, אדם יודע שהוא בודד, אז יש לו שתי אפשרויות, אפשרות אחת, אני בודד ולכן אחפש זוגיות. ואפשרות שנייה היא לשאול, למה אני בודד? אולי אני לא בודד בכלל?
אפשרות אחת זה להאמין למה שאני יודע, למשל רע לי ואני מאמין לזה, אז אנסה לפתור את הרע. אפשרות שנייה לשאול, אולי לא רע לי? מי אמר שרע לי?
אצלך למשל את יודעת משהו, ואז יש שתי שאלות אפשריות, למשל גנבו לך את הנעליים. איזה מחשבה תעבור לך בראש, היכן הנעלים שלי? זה אומר שאת קודם כל מאמינה שיש לך נעליים, מאמינה שאת צריכה נעליים, מאמינה שבלי נעליים לא תוכלי לחזור הביתה, ועכשיו את מחפשת תשובות.
אבל יש אופציה הפוכה. כאשר את רואה שגנבו לך את הנעליים, תשאלי, אולי אני לא צריכה את הנעליים. כלומר, יש לך אמונות שאומרות לך ללכת לחפש את הנעליים, אבל אולי את לא צריכה לחפש את הנעליים, אולי זה טוב שאין לך נעליים? אז תגידי, מה פתאום בלי נעליים, עד כאן, טוב, אז אם מאמינה שאת צריכה נעליים, אז לכי לחפש את הנעליים, ואז את מחפשת ולא מוצאת.
מה אני רוצה להגיד, ברגע שאת יודעת משהו, למשל במשך היום קופצות לך הרבה שאלות, למה אני מגיבה ככה? למה אמרתי לאמא שלי ככה? למה אני חושבת ככה? הרבה הרבה שאלות, מה צריך לעשות? לעצור, להגיד בואי ננסה להבין משהו אחר, לדוגמא, למשל חווית כעס, ואז את שואלת, למה אני חווה כעס? את צריכה לעשות סטופ, לא רוצה לדעת למה אני חווה כעס, אני רוצה להבין, למה אני בכלל שואלת, למה אני חווה כעס? במקום לשאול למה אני חווה כעס, לשאול למה אני בכלל רוצה לדעת למה אני חווה כעס.
השכל מביא לאדם אמונות, ואז האדם מאמין לשכל ונלחץ, ואז הוא מחפש פיתרון. כמו למשל שהאדם מאמין לתחושה שהוא רעב, ומה קורה? הוא משמין. אם הוא לא בודק את התחושה שהוא רעב, אז הוא סתם אוכל.
ומה שאני מציע הוא, לקחת את כל השאלות ולבדוק מהיכן הם באות. לא לחפש להם תשובות. לשאול, האם השאלה נכונה.
האדם בראש שלו בנה עולם שלם, ומנסה להתמודד איתו, מלא מחשבות, אבל מי אמר שהמחשבות האלה נכונות? אולי הן לא נכונות, אולי אני לא קיים, אולי לא? ישר השכל מזדהה ואומר, מה זאת אומרת? מה השתגעת? השכל אומר, אם תפקפק בי אז תשתגע. אבל אולי זה הפוך? אולי עכשיו אתה משוגע ובכלל אין בעיה?
אני מציע לשאול שאלות, למה? זה כמו שיש חומה, והשאלות זה כמו מכה בפטיש, שמכה על החומה, עד שהחומה נופלת.
איזה שאלות לשאול? כתוב בספר, אולי ההפך נכון? אולי ההפך נכון? למה? כאשר האדם חווה שרע לו, זה אומר שהוא חווה צמצום, הוא בטוח במשהו, שזה טוב וזה רע. ומה צריך לעשות, לשאול, אולי ההפך נכון? אולי זה לא טוב, אולי זה לא רע? והשאלות מביאות אותו לחוסר ידיעה מוחלט.
אם האדם שואל, מספיק פעמים את השאלה, אולי לא? אולי לא? אולי לא? הוא מקבל סחרחורת ולא יודע שום דבר. ואז אין לו שאלה.
שאלה: אבל אני לא יודעת מה לשאול.
אליעד: את אומרת שאת לא יודעת מה לשאול, זאת אומרת שאת מאמינה שאת צריכה לשאול.
איך תדעי מה חסר לך? שתדעי מה את רוצה. מה את רוצה?
שאלה: להבין.
אליעד: אז חסר לך להבין. חסרה לך הבנה. ולמה חסרה לך הבנה? כי את בחורה חכמה שחושבת שמבינה כל מיני דברים, ואם את מבינה כל מיני דברים, אז רצוי שתשאלי כל מיני שאלות.
אבל אם אדם אומר, שהוא לא מבין שום דבר, בשום נושא, לא יודע מי אני, מה אני, איך אני? לא יודע מה אני יודע ולא יודע מה אני לא יודע, לא יודע כלום, אז אם אתה לא יודע כלום, אז אין שאלה.
בחוויה שלך את מבינה שיש כאן שולחן, ואת לא מבינה שיש פה פיל. אז אם את חכמה ומבינה שיש פה שולחן ואין פה פיל, אולי זה בדיוק להפך, ולכן תמשיכי לשאול שאלות.
אבל אם את לא היית חכמה, ולא היית מבינה שאת מבינה, היית מבינה שיש כאן שולחן, אבל לא יודעת מה זה שולחן, וגם לא יודעת מה זה פיל, הרי בסוף, אין הבדל בין יש שולחן לאין פיל, כי יש ואין זה אחד, אז אם את רואה את זה, אז את לא מבינה בכלל שאת רואה שיש שולחן.
מה זה אומר, יש שלחן, הרי אין הבדל בין יש לאין, האם אני באמת מבין שיש שולחן? לא מבין, כי אין הבדל בין יש לאין. אז אם אני לא מבין אם יש שולחן, אז גם אין לי שאלה. אני יכול לשאול שאלות, אבל זה לא באמת שאלות.
יתכן שאין לאן להתקדם, אבל אם את רוצה להתקדם, את צריכה שיהיה לך חיסרון, תבדקי מה את רוצה, וזה מה שחסר לך.
למשל את רוצה לאכול, ואת אוכלת, זה אומר שחסרה לך תחושה של שובע. כל רצון זה חיסרון.
במקום לשאול שאלות איך להבין דברים חדשים, תשאלי, למה אני רוצה להבין? איזה אמונה יש לי שגורמת לי לרצות להבין?
שאלה: שאלתי את זה ואני לא יודעת.
אליעד: יפה, את זה תנסי להבין. במשך היום את לא מבינה הרבה דברים, אם תצליחי לקחת את כל הדברים שאת לא מבינה, ולחוות שלא חשוב לך להבין אותם, זה ישחרר אותך מהרצון להבין.
שאלה: יש לי בראש הבנה שאני צריכה לשאול שאלות כדי להבין.
אליעד: לשאול שאלות לא כדי להבין, אלא לשאול שאלות כדי לברר את האמת, ואז לגלות שאין מה להבין.
את עושה תירגולת, כאשר מישהו מדבר איתך, את שואלת את עצמך, האם הבנתי אותו במאה אחוז? והשאלה הנוספת היא, האם אני רוצה להבין את זה? אם קופץ לך רצון, אני רוצה להבין את זה, תשאלי, למה אני רוצה להבין את זה? כל...
050-3331-331