... יקומים מקבילים, הזיכרון האנושי, סיבתיות, חלומות, ניסים,
תודעת על, טוב אמיתי, אמת יוצרת סבל כיצד להפוך ... הקיר. אבל ההסבר לפי התורה הקוונטית הוא שכל האירועים הללו נוצרים כזיכרון ברגע ההתבוננות. האדם פתאום מקבל
תודעה שיש בה רצף של עבר, כאילו תמיד היה פה קיר, ... בראש? שאלה שהופנתה לאליעד עסקה במשמעות של עבר. לפי ההסבר, עבר הוא בסך הכל תמונה או זיכרון שהאדם חווה כרגע
בתודעה. הוא מתואר כמו תמונת עומק בציור: הציור עצמו ... מסוימת נראה שכולם רואים את אותו הדבר. 2. הסבר אחר טוען שהאדם בכלל לא יכול להוכיח שאחרים קיימים או שיש להם
תודעה. ייתכן שכל הסובבים הם חלק מהדמיון שלו, כמו ... למשל, לא מבטיחה שכולנו רואים את אותו הגוון אדום, אלא רק שקבענו לאותו גוון שם זהה. למה חשוב להבין שהכל נמצא
בתודעה שלי? אליעד טוען שכאשר האדם חווה את המציאות ... שהדברים הם מאוד ממשיים ואי אפשר לערער עליהם. אבל אם האדם מבין שכל מה שהוא חווה, כולל האנשים סביבו, הם חלק
מהתודעה שלו, אז הוא מבין שיש הרבה פחות ממשות לחוויה החיצונית. ממש כמו בחלום: אפשר לראות המון דמויות ואירועים, אבל ברגע שנזכרים שהכל מתרחש
בתודעה של החולם, האחיזה של החולם במציאות החלומית נחלשת. איך חלום ממחיש את
התודעה שלנו? החלום משמש דוגמה לכך שכל מה שהאדם ... הדמיון שלו. זו המחשה לכך שבמציאות הערה גם כן ייתכן שהכל מתרחש בתוך האדם עצמו, והאחרים לאו דווקא קיימים מחוץ
לתודעה שלו. כיצד מתקשר הפחד לאבד את החוויות ואת הזהות? כאשר מציגים לאדם את האפשרות שהזמן לא קיים כרצף, או שכל העבר והעתיד נוצרים כרגע
בתודעתו, הוא עלול לחשוש לאבד את תחושת היציבות. ... אנשים ואומר הם רואים שולחן, אבל מנקודת המבט שלו, גם זה חלק מהתפיסה האישית שלו. ייתכן שהאנשים הם דמויות בתוך
תודעתו, כמו בחלום. כאשר חולמים, נדמה גם שאחרים ... הקוונטיות מצביעות על כך שכל המציאות אינה כה מוצקה ומוחלטת כפי שנדמה. הזמן, המקום וההפרדות בין הדברים הם
בתודעה של האדם, ונובעים מצמצום של האין סוף. האדם ... אמיתי בין האני הקטן לאין סוף. גם הרעיונות של סיבתיות ואי סיבתיות, או בחירה וחוסר בחירה, מתרחשים בסופו של דבר
בתודעה של האדם. כאשר מבינים זאת, נוצרת חוויה ... מסתכלת על אימא שלך, את אומרת זאת אימא שלי, עכשיו נוצרה המציאות הקודמת שיצרה את אימא שלך עכשיו. כרגע נוצרה בך
תודעה שיש בה זיכרון של העבר. שאלה: מה זה עבר? ... עם חוויית הזמן, האדם מניח הנחות, הולך ברחוב ורואה את הבית וחושב שאתמול גם ראה אותו, אבל זה כרגע נוצר לך
בתודעה, שאומרת לך שכרגע יש פה בית ושגם אתמול ראית ... אתה מבחינתך אומר כולנו מסתכלים ורואים שולחן, אבל זה לא, אתה רואה אנשים שרואים שולחן. אתה אדם, נכון? ויש לך
תודעה? כן, אתה יודע שיש לך
תודעה? כן, אתה אומר אני קיים, ההוא למשל דומם, ... נראים כמו בני אדם? מה אני בא לומר? אתה אומר אבל הם דומים לי, הן נמצאים באותו גוף כמוני, אז כנראה שגם להם יש
תודעה כמוני, כאילו מה? זאת ההוכחה שלך? האם בגלל שהם מדברים כמוך זה אומר שיש להם
תודעה כמוך? אתה למעשה שואל איך זה שכולנו רואים את ... מסכימים שהשולחן נמצא במחשבה של האדם, האדם חושב את השולחן, אם הוא לא היה חושב את השולחן, השולחן לא היה קיים
התודעה שלו. זאת אומרת שהשולחן הוא פחות ממשי, הוא לא ... כי אם אתה עוצם עיניים ומדמיין שולחן או נוגע בשולחן זה למעשה אותו דבר. אבל עדיין הממשות של השולחן חזקה
בתודעה שלך, למה? כי אתה אומר שכולם חושבים שיש כאן ... שלך יש פה הבדל בין לפני ואחרי. אנחנו בתפיסה שלנו חווים הבדל בין היש לאין, יש זה דבר אחד והאין זה הניגוד שלו.
התודעה של אדם חווה הבדל בין היש לאין, ואז ממילא היש ... בתפיסת יקום כזאת אין בכלל טעם לדבר על יצירת עולם, כי יצירת עולם פירושו שינוי מאין ליש. רק כאשר האדם נמצא
בתודעה שהוא מבדיל בין יש לאין, אז עולה בתוכו שאלה ... אז אין לפני ואחרי. ממה נובע הזמן והמקום? מההפרדה של היש והאין. כול הנושא על המאמץ של ליצור משהו מכלום הוא רק
בתודעה שלנו, שיש בה הפרדה בין יש לאין. אבל השאלה לא ... אין הפרדה בין היש לאין. זה בכלל דבר אחד, אין כאן בכלל מאמץ, ולכן אין בכלל שאלה כמה מאמץ צריך כדי ליצור עולם.
בתודעה שלך זה נוצר אבל מצד האמת זה לא נוצר. שאלה: ... ואת אלוהים, זה למעשה מצד האמת שתי צורות שונות של משהו אחד, יש משהו שלישי גדול יותר. אם הוא מקביל אליך אז
התודעה שלו
והתודעה שלך עשויות מאותו הדבר, יש שורש אחד שהכל נובע ... עצמך, אתה יודע מה צריך לכתוב בתעודת זהות, מי אתה? אלוהים. אתה כאלוהים בוחר לצמצם את הכל, לצמצם את עצמך בגוף,
בתודעה מסוימת, אבל אתה עדיין אלוהים. שאלה: אני לא ... יש מישהו שחולם את הכל, שהוא במקרה גם את, האני שלך והאני שלי זה אותו הדבר, זה אותו אני, גם האני של השולחן,
התודעה של השולחן, שלי שלך ושלו זה אותו אחד, יש אחד ... את זה. פשוט תסתכל לתוכך, כשאתה אומר את המילה אני, מי זה אני? אני הולך, אני רוצה, מי זה? למשל האצבע הזאת יש לה
תודעה והיא אומרת אני הלכתי, אני זזתי, אבל מי זה? ...