9:57אמת משוגעת - חיפוש האמת ורעיונות משוגעים - מה לעשות?
מה לעשות כשחיפוש האמת מביא לרעיונות משוגעים?
אליעד כהן מסביר מה צריך האדם לעשות כאשר במהלך חיפוש האמת הוא מגיע לרעיונות מוזרים ומשונים. ראשית, הוא מדגיש שהאדם צריך לשאול שאלות ולחקור לעומק כל דבר שהוא פוגש בדרך. אסור לאדם לקבל דבר כמובן מאליו, והוא חייב תמיד להטיל ספק ולשאול: "למה זה ככה?", "אולי זה ההפך?", "מי אמר שזה נכון?". גישה כזו, שבה האדם מפקפק בכל דבר, יכולה באופן טבעי להוביל אותו לכל מיני רעיונות מוזרים, אשר עלולים לעורר בו פחד או אי נוחות.
אך אליעד מדגיש שאין צורך לפחד כלל מהרעיונות האלו, משום שפחד לא יביא תועלת כלשהי. למעשה, לא לפחד זה תנאי הכרחי להמשך החקירה. אדם שמפחד לא יכול לחפש את האמת לעומקה, כי פחד מצמצם את יכולת החשיבה והבירור. לכן, השלב הראשון הוא לא לפחד כלל, לא משנה כמה מוזרים הרעיונות נראים לאדם עצמו.
האם מותר להגיד "אני לא יודע" כשמחפשים את האמת?
הנקודה השנייה שמבהיר אליעד היא שאין שום בושה לומר "אני לא יודע". אדם שחוקר את האמת לעומקה יגיע בשלב מסוים למצבים בהם אינו יודע או מבין, וזה לגמרי תקין להודות בכך. להפך, להגיד "אני לא יודע" כאשר האדם באמת אינו בטוח באינסוף אחוזים במשהו, זה בדיוק חלק מחיפוש האמת האמיתית. האדם צריך להיות כן עם עצמו ולהבין שאם הוא לא בטוח עד הסוף, אז נכון יותר להגיד "אני לא יודע" מאשר לטעון שהוא כן יודע ולשקר לעצמו.
הצרה של האדם, אומר אליעד, איננה שהוא לא יודע, אלא שהוא משקר לעצמו. אדם שמשקר לעצמו וחושב שהוא יודע בוודאות, למרות שתיאורטית קיימת אפשרות של ההפך, בעצם חי בשקר, וזה מה שגורם לסבל ולבלבול. אליעד מביא דוגמה פשוטה: אדם רואה שולחן מולו ואומר "יש כאן שולחן". מבחינה סובייקטיבית הוא אכן אומר אמת, כי הוא באמת רואה שולחן. אך ברמה עמוקה יותר, הוא עדיין משקר, כי הוא לא באמת יודע באופן מוחלט שהשולחן קיים. הקיום של השולחן מבוסס על התפיסה האנושית המוגבלת, על השכל והחושים שלו, ולכן אינו מוחלט לחלוטין.
מה המשמעות של "אני קיים" ואיך זה קשור לאמת מוחלטת?
אליעד מעמיק את הרעיון הזה בדוגמה נוספת: הביטוי "אני קיים". כאשר אדם אומר לעצמו "אני קיים", יש לכך משמעות רק משום שהוא מסוגל לחשוב על האפשרות ההפוכה - "אני לא קיים". אילולא האפשרות לחשוב "אני לא קיים", לביטוי "אני קיים" לא היתה שום משמעות. כך, בעצם, כל אמירה של האדם נשענת על אפשרות הפוכה, וכל עוד האדם מסוגל לחשוב על ההפך של דבר כלשהו, הדבר הזה אינו מוחלט אצלו. גם אם האדם אומר אמת אובייקטיבית, כמו למשל שהוא קיים, כל עוד הוא מסוגל לדמיין אפשרות הפוכה, הוא לא יכול להיות בטוח בדבר בצורה מוחלטת ואבסולוטית.
לכן, האדם צריך להכיר בכך שגם אם הוא אומר את האמת מבחינה אובייקטיבית, אין הדבר אומר שהוא יודע את האמת בצורה מוחלטת. על האדם להכיר בכך ולהיות כן עם עצמו - לא לשקר לעצמו שהוא יודע משהו בוודאות כשהוא באמת לא בטוח בכך לחלוטין.
מה לעשות אם מתברר שהמציאות היא משוגעת?
אליעד מבהיר שאם אדם מגיע לרעיונות מוזרים ומגלה שהמציאות באמת מוזרה, אז עדיף לו לקבל ולהבין את המוזרות של המציאות מאשר לחיות בשקרים שנראים נורמליים. אם המציאות מוזרה, הרי האדם עצמו הוא המשוגע אם הוא מתעקש להמשיך לחשוב בצורה שגויה על המציאות. אם הרעיונות המוזרים שהתגלו בחיפוש הם נכונים - על האדם להבין ולשנות את דרך החשיבה שלו, ולא לנסות לשנות את המציאות עצמה.
למעשה, המרחק בין החכם הגדול ביותר למשוגע הגדול ביותר הוא קטן מאוד, כי שניהם לא מובנים על ידי האדם הממוצע. השכל הגדול ביותר, לפעמים נראה לאדם כמשוגע מרוב שהוא מורכב ומתקדם. בבית משוגעים, מי שנורמלי עלול להיראות משוגע, ולהפך. כך שהאדם חייב לחפש את האמת ללא חשש משיגעון, מוזרות או אי נורמליות.
כיצד לחפש את האמת בלי אינטרסים?
ההמלצה של אליעד היא לחפש את האמת בצורה מוחלטת, בלי שום אינטרס אישי, דעות קדומות או הנחות מוקדמות. האדם חייב להיות נאמן לאמת כפי שהיא, ולבחון כל דבר רק על פי הקריטריון של אמת או שקר, לא משנה אם זה נשמע מוזר או הגיוני. אסור שהמוזרות או הנורמליות תשפיע על חיפוש האמת. כאשר האדם מחפש את האמת ללא פשרות, הוא יקבל לבסוף את "השכל של המציאות", יהפוך לחכם אמיתי ולא יהיה משוגע שחושב שהוא חכם.
המציאות, אומר אליעד, היא החכמה האמיתית, והאדם חייב להתיישר לפיה, ולא להיפך. אם המציאות נורמלית - האדם יבין אותה, ואם לא - הוא פשוט יתאים את עצמו אליה. המטרה היחידה והעיקרית היא לחפש ולמצוא את האמת ללא תלות במוזרות שלה.
אליעד כהן מסביר מה צריך האדם לעשות כאשר במהלך חיפוש האמת הוא מגיע לרעיונות מוזרים ומשונים. ראשית, הוא מדגיש שהאדם צריך לשאול שאלות ולחקור לעומק כל דבר שהוא פוגש בדרך. אסור לאדם לקבל דבר כמובן מאליו, והוא חייב תמיד להטיל ספק ולשאול: "למה זה ככה?", "אולי זה ההפך?", "מי אמר שזה נכון?". גישה כזו, שבה האדם מפקפק בכל דבר, יכולה באופן טבעי להוביל אותו לכל מיני רעיונות מוזרים, אשר עלולים לעורר בו פחד או אי נוחות.
אך אליעד מדגיש שאין צורך לפחד כלל מהרעיונות האלו, משום שפחד לא יביא תועלת כלשהי. למעשה, לא לפחד זה תנאי הכרחי להמשך החקירה. אדם שמפחד לא יכול לחפש את האמת לעומקה, כי פחד מצמצם את יכולת החשיבה והבירור. לכן, השלב הראשון הוא לא לפחד כלל, לא משנה כמה מוזרים הרעיונות נראים לאדם עצמו.
האם מותר להגיד "אני לא יודע" כשמחפשים את האמת?
הנקודה השנייה שמבהיר אליעד היא שאין שום בושה לומר "אני לא יודע". אדם שחוקר את האמת לעומקה יגיע בשלב מסוים למצבים בהם אינו יודע או מבין, וזה לגמרי תקין להודות בכך. להפך, להגיד "אני לא יודע" כאשר האדם באמת אינו בטוח באינסוף אחוזים במשהו, זה בדיוק חלק מחיפוש האמת האמיתית. האדם צריך להיות כן עם עצמו ולהבין שאם הוא לא בטוח עד הסוף, אז נכון יותר להגיד "אני לא יודע" מאשר לטעון שהוא כן יודע ולשקר לעצמו.
הצרה של האדם, אומר אליעד, איננה שהוא לא יודע, אלא שהוא משקר לעצמו. אדם שמשקר לעצמו וחושב שהוא יודע בוודאות, למרות שתיאורטית קיימת אפשרות של ההפך, בעצם חי בשקר, וזה מה שגורם לסבל ולבלבול. אליעד מביא דוגמה פשוטה: אדם רואה שולחן מולו ואומר "יש כאן שולחן". מבחינה סובייקטיבית הוא אכן אומר אמת, כי הוא באמת רואה שולחן. אך ברמה עמוקה יותר, הוא עדיין משקר, כי הוא לא באמת יודע באופן מוחלט שהשולחן קיים. הקיום של השולחן מבוסס על התפיסה האנושית המוגבלת, על השכל והחושים שלו, ולכן אינו מוחלט לחלוטין.
מה המשמעות של "אני קיים" ואיך זה קשור לאמת מוחלטת?
אליעד מעמיק את הרעיון הזה בדוגמה נוספת: הביטוי "אני קיים". כאשר אדם אומר לעצמו "אני קיים", יש לכך משמעות רק משום שהוא מסוגל לחשוב על האפשרות ההפוכה - "אני לא קיים". אילולא האפשרות לחשוב "אני לא קיים", לביטוי "אני קיים" לא היתה שום משמעות. כך, בעצם, כל אמירה של האדם נשענת על אפשרות הפוכה, וכל עוד האדם מסוגל לחשוב על ההפך של דבר כלשהו, הדבר הזה אינו מוחלט אצלו. גם אם האדם אומר אמת אובייקטיבית, כמו למשל שהוא קיים, כל עוד הוא מסוגל לדמיין אפשרות הפוכה, הוא לא יכול להיות בטוח בדבר בצורה מוחלטת ואבסולוטית.
לכן, האדם צריך להכיר בכך שגם אם הוא אומר את האמת מבחינה אובייקטיבית, אין הדבר אומר שהוא יודע את האמת בצורה מוחלטת. על האדם להכיר בכך ולהיות כן עם עצמו - לא לשקר לעצמו שהוא יודע משהו בוודאות כשהוא באמת לא בטוח בכך לחלוטין.
מה לעשות אם מתברר שהמציאות היא משוגעת?
אליעד מבהיר שאם אדם מגיע לרעיונות מוזרים ומגלה שהמציאות באמת מוזרה, אז עדיף לו לקבל ולהבין את המוזרות של המציאות מאשר לחיות בשקרים שנראים נורמליים. אם המציאות מוזרה, הרי האדם עצמו הוא המשוגע אם הוא מתעקש להמשיך לחשוב בצורה שגויה על המציאות. אם הרעיונות המוזרים שהתגלו בחיפוש הם נכונים - על האדם להבין ולשנות את דרך החשיבה שלו, ולא לנסות לשנות את המציאות עצמה.
למעשה, המרחק בין החכם הגדול ביותר למשוגע הגדול ביותר הוא קטן מאוד, כי שניהם לא מובנים על ידי האדם הממוצע. השכל הגדול ביותר, לפעמים נראה לאדם כמשוגע מרוב שהוא מורכב ומתקדם. בבית משוגעים, מי שנורמלי עלול להיראות משוגע, ולהפך. כך שהאדם חייב לחפש את האמת ללא חשש משיגעון, מוזרות או אי נורמליות.
כיצד לחפש את האמת בלי אינטרסים?
ההמלצה של אליעד היא לחפש את האמת בצורה מוחלטת, בלי שום אינטרס אישי, דעות קדומות או הנחות מוקדמות. האדם חייב להיות נאמן לאמת כפי שהיא, ולבחון כל דבר רק על פי הקריטריון של אמת או שקר, לא משנה אם זה נשמע מוזר או הגיוני. אסור שהמוזרות או הנורמליות תשפיע על חיפוש האמת. כאשר האדם מחפש את האמת ללא פשרות, הוא יקבל לבסוף את "השכל של המציאות", יהפוך לחכם אמיתי ולא יהיה משוגע שחושב שהוא חכם.
המציאות, אומר אליעד, היא החכמה האמיתית, והאדם חייב להתיישר לפיה, ולא להיפך. אם המציאות נורמלית - האדם יבין אותה, ואם לא - הוא פשוט יתאים את עצמו אליה. המטרה היחידה והעיקרית היא לחפש ולמצוא את האמת ללא תלות במוזרות שלה.
- איך לדעת את האמת?
- האם מותר להודות באי - ידיעה?
- איך להתמודד עם רעיונות משוגעים?
- האם המציאות מוזרה?
- חיפוש האמת ללא אינטרסים
- מה ההבדל בין חכם למשוגע?
- איך לחפש אמת מוחלטת?
אמת משוגעת - חיפוש האמת - ורעיונות משוגעים, מה לעשות?
מה צריך לעשות האדם, שבמהלך חיפוש האמת שלו, הוא נתקל ברעיונות משונים?
ומה שצריך לעשות, זה לשאול שאלות, לא להאמין לכלום, לבדוק, לשאול למה זה כך?
אולי זה אחרת? האם זה באמת כך? וכל החקירות האלו יכולות להביא לכל מיני רעיונות משונים.
ולהמשיך ולשאול, האדם יגיע באיזשהו שלב גם למצב שהוא לא יודע, וזה ממש בסדר להגיד אני לא יודע, אני לא מבין. עדיף להגיד את האמת שאתה לא מבין מאשר לשקר ולשים את הביטחון במשהו שאינו נכון, ושיקרי.
וכל בני האדם, רובם ככולם, גם אם הם אומרים את האמת, הם משקרים, ונתבונן.
נאמר שאדם יש לפניו שולחן, והוא אומר, יש כאן שולחן! האם הוא משקר?
באמת הסוביקטיבית יש מצידו שולחן, לכן אמר את האמת.
אך ברמה נוספת זה לא מוחלט, כי זה תלוי בשכל האנושי, בתפישה של השכל שלך.
ברמה הפשוטה האדם אינו משקר, אך כל עוד זה לא מוחלט, שלא יגיד בוודאות ובביטחון שזה מוחלט.
לדוגמה ישאלו אדם האם הוא קיים? מן הסתם יענה, ברור שאני קיים! אך האם זו האמת?
כיוון שאם יש קיום, יש אני, ממש באותה המידה זה נותן וודאות גם למצב ההפוך, אני לא קיים!
כי ללא קיים אין שום משמעות לכן קיים, ולהיפך.
כשאדם מיחס משמעות לאני קיים, היא נגזרת מכך שיש אפשרות שהוא לא קיים.
אחרת הוא לא היה אומר אני קיים.
ויגידו את זה לאדם, והוא יגיד אני קיים, מה זאת אומרת שאני לא קיים?
והרעיון הוא, מוזר, אבל יתכן שזה אמיתי, כי האמת קיימת בכל מקרה.
ועדיף לחיות עם אמת מוזרה, ולהבין את המוזרות של המציאות, עדיף להבין אותה, מאשר לחיות בשקר.
ואם הרעיונות האלו אינם נכונים, אז תחקור עד הסוף, ולפחות תדע שזה לא נכון הרעיונות הללו.
אבל אם תחקור ותבין שהם כן נכונים, אז תדע את האמת.
ואם המציאות היא אכן "מוזרה", זה אומר שאתה הוא המשוגע, ושחשבת תמיד באופן שגוי
על כן, אם גילית שהמציאות היא שונה ממה שחשבת, עליך להיות עכשיו כנה, ולשנות את החשיבה שלך, לא את המציאות.
האם עדיף לך להניח כל הזמן הנחות שקריות בנוגע למציאות? או להבין את האמת.
ובן אדם צריך לא לפחד, כי יש שכל כל כך גדול, ויכול להיות חכם כל כך גדול, שנדמה לך שהוא משוגע. אבל אתה כל כך משוגע, שאתה חושב שהחכם האמיתי הוא המשוגע.
המשוגע הכי גדול, והחכם הכי גדול, המרחק ביניהם דק, כי את שניהם לא מבינים.
ואת האמת צריך לחפש בכל מחיר, ולחפש את האמת בלי אינטרס ברמה מוחלטת, ללא פשרות
ואם את הלא יודע תגיד אני לא יודע, ואז לבסוף האדם שיחפש באמת, יקבל את השכל האמיתי של המציאות, ואז יהיה חכם אמיתי, ולא משנה אם היא נראית נורמאלית או לא. האמת היא האמת.
המציאות היא החכמה האמיתית וצריך איתה לישר את הקו, ואם היא נורמאלית תבין אותה, ואם לא, תיישר איתה את הקו. העיקר שתחפש את האמת, בלי שיקולים של מוזר או לא מוזר.
מה צריך לעשות האדם, שבמהלך חיפוש האמת שלו, הוא נתקל ברעיונות משונים?
ומה שצריך לעשות, זה לשאול שאלות, לא להאמין לכלום, לבדוק, לשאול למה זה כך?
אולי זה אחרת? האם זה באמת כך? וכל החקירות האלו יכולות להביא לכל מיני רעיונות משונים.
ולהמשיך ולשאול, האדם יגיע באיזשהו שלב גם למצב שהוא לא יודע, וזה ממש בסדר להגיד אני לא יודע, אני לא מבין. עדיף להגיד את האמת שאתה לא מבין מאשר לשקר ולשים את הביטחון במשהו שאינו נכון, ושיקרי.
וכל בני האדם, רובם ככולם, גם אם הם אומרים את האמת, הם משקרים, ונתבונן.
נאמר שאדם יש לפניו שולחן, והוא אומר, יש כאן שולחן! האם הוא משקר?
באמת הסוביקטיבית יש מצידו שולחן, לכן אמר את האמת.
אך ברמה נוספת זה לא מוחלט, כי זה תלוי בשכל האנושי, בתפישה של השכל שלך.
ברמה הפשוטה האדם אינו משקר, אך כל עוד זה לא מוחלט, שלא יגיד בוודאות ובביטחון שזה מוחלט.
לדוגמה ישאלו אדם האם הוא קיים? מן הסתם יענה, ברור שאני קיים! אך האם זו האמת?
כיוון שאם יש קיום, יש אני, ממש באותה המידה זה נותן וודאות גם למצב ההפוך, אני לא קיים!
כי ללא קיים אין שום משמעות לכן קיים, ולהיפך.
כשאדם מיחס משמעות לאני קיים, היא נגזרת מכך שיש אפשרות שהוא לא קיים.
אחרת הוא לא היה אומר אני קיים.
ויגידו את זה לאדם, והוא יגיד אני קיים, מה זאת אומרת שאני לא קיים?
והרעיון הוא, מוזר, אבל יתכן שזה אמיתי, כי האמת קיימת בכל מקרה.
ועדיף לחיות עם אמת מוזרה, ולהבין את המוזרות של המציאות, עדיף להבין אותה, מאשר לחיות בשקר.
ואם הרעיונות האלו אינם נכונים, אז תחקור עד הסוף, ולפחות תדע שזה לא נכון הרעיונות הללו.
אבל אם תחקור ותבין שהם כן נכונים, אז תדע את האמת.
ואם המציאות היא אכן "מוזרה", זה אומר שאתה הוא המשוגע, ושחשבת תמיד באופן שגוי
על כן, אם גילית שהמציאות היא שונה ממה שחשבת, עליך להיות עכשיו כנה, ולשנות את החשיבה שלך, לא את המציאות.
האם עדיף לך להניח כל הזמן הנחות שקריות בנוגע למציאות? או להבין את האמת.
ובן אדם צריך לא לפחד, כי יש שכל כל כך גדול, ויכול להיות חכם כל כך גדול, שנדמה לך שהוא משוגע. אבל אתה כל כך משוגע, שאתה חושב שהחכם האמיתי הוא המשוגע.
המשוגע הכי גדול, והחכם הכי גדול, המרחק ביניהם דק, כי את שניהם לא מבינים.
ואת האמת צריך לחפש בכל מחיר, ולחפש את האמת בלי אינטרס ברמה מוחלטת, ללא פשרות
ואם את הלא יודע תגיד אני לא יודע, ואז לבסוף האדם שיחפש באמת, יקבל את השכל האמיתי של המציאות, ואז יהיה חכם אמיתי, ולא משנה אם היא נראית נורמאלית או לא. האמת היא האמת.
המציאות היא החכמה האמיתית וצריך איתה לישר את הקו, ואם היא נורמאלית תבין אותה, ואם לא, תיישר איתה את הקו. העיקר שתחפש את האמת, בלי שיקולים של מוזר או לא מוזר.