מה לעשות כשחיפוש האמת מביא לרעיונות משוגעים?

אליעד כהן מסביר מה צריך האדם לעשות כאשר במהלך חיפוש האמת הוא מגיע לרעיונות מוזרים ומשונים. ראשית, הוא מדגיש שהאדם צריך לשאול שאלות ולחקור לעומק כל דבר שהוא פוגש בדרך. אסור לאדם לקבל דבר כמובן מאליו, והוא חייב תמיד להטיל ספק ולשאול: "למה זה ככה?", "אולי זה ההפך?", "מי אמר שזה נכון?". גישה כזו, שבה האדם מפקפק בכל דבר, יכולה באופן טבעי להוביל אותו לכל מיני רעיונות מוזרים, אשר עלולים לעורר בו פחד או אי נוחות.

אך אליעד מדגיש שאין צורך לפחד כלל מהרעיונות האלו, משום שפחד לא יביא תועלת כלשהי. למעשה, לא לפחד זה תנאי הכרחי להמשך החקירה. אדם שמפחד לא יכול לחפש את האמת לעומקה, כי פחד מצמצם את יכולת החשיבה והבירור. לכן, השלב הראשון הוא לא לפחד כלל, לא משנה כמה מוזרים הרעיונות נראים לאדם עצמו.

האם מותר להגיד "אני לא יודע" כשמחפשים את האמת?

הנקודה השנייה שמבהיר אליעד היא שאין שום בושה לומר "אני לא יודע". אדם שחוקר את האמת לעומקה יגיע בשלב מסוים למצבים בהם אינו יודע או מבין, וזה לגמרי תקין להודות בכך. להפך, להגיד "אני לא יודע" כאשר האדם באמת אינו בטוח באינסוף אחוזים במשהו, זה בדיוק חלק מחיפוש האמת האמיתית. האדם צריך להיות כן עם עצמו ולהבין שאם הוא לא בטוח עד הסוף, אז נכון יותר להגיד "אני לא יודע" מאשר לטעון שהוא כן יודע ולשקר לעצמו.

הצרה של האדם, אומר אליעד, איננה שהוא לא יודע, אלא שהוא משקר לעצמו. אדם שמשקר לעצמו וחושב שהוא יודע בוודאות, למרות שתיאורטית קיימת אפשרות של ההפך, בעצם חי בשקר, וזה מה שגורם לסבל ולבלבול. אליעד מביא דוגמה פשוטה: אדם רואה שולחן מולו ואומר "יש כאן שולחן". מבחינה סובייקטיבית הוא אכן אומר אמת, כי הוא באמת רואה שולחן. אך ברמה עמוקה יותר, הוא עדיין משקר, כי הוא לא באמת יודע באופן מוחלט שהשולחן קיים. הקיום של השולחן מבוסס על התפיסה האנושית המוגבלת, על השכל והחושים שלו, ולכן אינו מוחלט לחלוטין.

מה המשמעות של "אני קיים" ואיך זה קשור לאמת מוחלטת?

אליעד מעמיק את הרעיון הזה בדוגמה נוספת: הביטוי "אני קיים". כאשר אדם אומר לעצמו "אני קיים", יש לכך משמעות רק משום שהוא מסוגל לחשוב על האפשרות ההפוכה - "אני לא קיים". אילולא האפשרות לחשוב "אני לא קיים", לביטוי "אני קיים" לא היתה שום משמעות. כך, בעצם, כל אמירה של האדם נשענת על אפשרות הפוכה, וכל עוד האדם מסוגל לחשוב על ההפך של דבר כלשהו, הדבר הזה אינו מוחלט אצלו. גם אם האדם אומר אמת אובייקטיבית, כמו למשל שהוא קיים, כל עוד הוא מסוגל לדמיין אפשרות הפוכה, הוא לא יכול להיות בטוח בדבר בצורה מוחלטת ואבסולוטית.

לכן, האדם צריך להכיר בכך שגם אם הוא אומר את האמת מבחינה אובייקטיבית, אין הדבר אומר שהוא יודע את האמת בצורה מוחלטת. על האדם להכיר בכך ולהיות כן עם עצמו - לא לשקר לעצמו שהוא יודע משהו בוודאות כשהוא באמת לא בטוח בכך לחלוטין.

מה לעשות אם מתברר שהמציאות היא משוגעת?

אליעד מבהיר שאם אדם מגיע לרעיונות מוזרים ומגלה שהמציאות באמת מוזרה, אז עדיף לו לקבל ולהבין את המוזרות של המציאות מאשר לחיות בשקרים שנראים נורמליים. אם המציאות מוזרה, הרי האדם עצמו הוא המשוגע אם הוא מתעקש להמשיך לחשוב בצורה שגויה על המציאות. אם הרעיונות המוזרים שהתגלו בחיפוש הם נכונים - על האדם להבין ולשנות את דרך החשיבה שלו, ולא לנסות לשנות את המציאות עצמה.

למעשה, המרחק בין החכם הגדול ביותר למשוגע הגדול ביותר הוא קטן מאוד, כי שניהם לא מובנים על ידי האדם הממוצע. השכל הגדול ביותר, לפעמים נראה לאדם כמשוגע מרוב שהוא מורכב ומתקדם. בבית משוגעים, מי שנורמלי עלול להיראות משוגע, ולהפך. כך שהאדם חייב לחפש את האמת ללא חשש משיגעון, מוזרות או אי נורמליות.

כיצד לחפש את האמת בלי אינטרסים?

ההמלצה של אליעד היא לחפש את האמת בצורה מוחלטת, בלי שום אינטרס אישי, דעות קדומות או הנחות מוקדמות. האדם חייב להיות נאמן לאמת כפי שהיא, ולבחון כל דבר רק על פי הקריטריון של אמת או שקר, לא משנה אם זה נשמע מוזר או הגיוני. אסור שהמוזרות או הנורמליות תשפיע על חיפוש האמת. כאשר האדם מחפש את האמת ללא פשרות, הוא יקבל לבסוף את "השכל של המציאות", יהפוך לחכם אמיתי ולא יהיה משוגע שחושב שהוא חכם.

המציאות, אומר אליעד, היא החכמה האמיתית, והאדם חייב להתיישר לפיה, ולא להיפך. אם המציאות נורמלית - האדם יבין אותה, ואם לא - הוא פשוט יתאים את עצמו אליה. המטרה היחידה והעיקרית היא לחפש ולמצוא את האמת ללא תלות במוזרות שלה.