9:00שכל ואושר - אין שכל אין דאגות - מה הקשר בין שכל לבין אושר?
מה הקשר בין שכל לבין אושר?
אליעד כהן עוסק בשאלה המרכזית, מהו הקשר בין השכל לבין האושר, תוך שימוש במשפט המוכר "אין שכל אין דאגות". משפט זה, לדברי אליעד כהן, נחשב לאחד המשפטים המפורסמים ביותר בעולם, והוא מכיל חלק מסוים של אמת לצד חלק מסוים של שקר. ההיגיון הפשוט אומר שמי שאין לו שכל, כמו ילד קטן או אדם משוגע, יש לו פחות דאגות משום שהוא פחות מודע למציאות סביבו. עם זאת, הוא מדגיש כי גם אדם משוגע וגם הומלס מוטרדים מדברים מסוימים, גם אם מדובר בטרדות שונות מאלו של האדם הרגיל. היצור היחיד שאין לו טרדות כלל הוא אבן, פשוט משום שאין לה שכל כלל.
האם באמת מי שאין לו שכל הוא מאושר?
למרות שלמי שאין לו שכל יש פחות דאגות מסוימות, אליעד מסביר שלא השכל הוא הגורם לאושר או לסבל, אלא המאבק והקונפליקט בין השכל לבין חוסר השכל. כלומר, האושר האמיתי יכול להתקיים בשני מצבי קיצון בלבד: או במצב של חוסר שכל מוחלט, שבו האדם אינו מסוגל להבדיל בין טוב לרע כלל ולכן לא יכול לסבול, או במצב שבו האדם מבין את המציאות בשלמותה ויודע שהכל אחד. בשני מצבים אלו, האדם לא מוטרד ולא סובל משום שהוא אינו מבחין בין טוב לרע או שהוא מבין שהכל הוא טוב באותה מידה.
מדוע נוצרת תחושת סבל אצל האדם?
תחושת הסבל, על פי אליעד כהן, נוצרת כאשר לאדם יש שכל חלקי. כאשר האדם מסוגל להבחין בין טוב לרע, הוא מתחיל לרצות לשנות את המציאות, לשפר אותה, מה שיוצר סכסוך פנימי וקונפליקט מתמשך. האדם חווה סבל משום שהוא אינו יכול לקבל את המציאות כמו שהיא, והוא נמצא במאבק תמידי עם הרצון שלו למציאות טובה יותר. לכן, הסבל האמיתי מגיע מהניסיון של האדם להבין את המציאות באופן חלקי, ולא במלואה.
כיצד לנקוט עמדה ברורה בנוגע לשכל?
אליעד כהן מדגיש שעל האדם לנקוט עמדה ברורה ולא לזגזג בין שני קצוות הסקאלה: או שהוא בוחר להבין את המציאות במלואה, או שהוא מחליט שלא להבין אותה כלל. אם האדם מחליט להבין את המציאות, עליו ללכת עם זה עד הסוף, להשקיע את כל מאמציו ולא לנוח עד שהוא משיג הבנה מלאה של המציאות. לחלופין, אם הוא בוחר לוותר על ההבנה, עליו לוותר לגמרי ולא לנסות להבין שום דבר, לא לדאוג ממה שיהיה מחר ולא לעסוק בשאלות הקיומיות של חייו.
לדוגמה, אם לאדם יש חרדות, אליעד כהן מסביר כי האדם יכול לבחור להתמודד עם החרדות עד שהן ייפתרו לגמרי, או לבחור לוותר לחלוטין על הרצון לפתור אותן. אבל אסור לו להישאר באמצע, כי זה מה שיוצר את תחושת הסבל והקושי. הזיגזוג בין רצון להבין לבין ויתור יוצר את חוסר הנחת הפנימי.
כיצד להגיע לשלמות אמיתית?
על מנת להגיע לתחושת השלמות, על האדם לא רק להגיד במילים שהכל טוב, אלא להרגיש את זה באמת מבפנים. אם האדם רוצה לנקוט בגישה שהכל טוב, עליו להגיע למצב שבו הוא באמת לא יכול להבדיל בין טוב לרע. אם האדם מחליט שהכל רע, עליו לחיות את זה עד הסוף, בלי שום העדפה למשהו ספציפי שיהיה פחות רע. במצב כזה, גם אין יותר מה לצפות למשהו טוב יותר, ולכן ממילא מגיע האדם לתחושת שלמות של חוסר אכפתיות.
לעומת זאת, אליעד כהן מציין שהאדם יכול לבחור גם בזיגזוג בין טוב לרע, אך עליו לדעת שאם הוא בוחר בדרך הזו, הוא לא יוכל לחוות שלמות אמיתית. לכן, מי שרוצה שלמות אמיתית חייב לבחור עמדה חד - משמעית וללכת איתה עד הסוף.
האם כדאי להשתמש בשכל או לא?
לסיכום, אליעד כהן מבהיר שהאושר אינו תלוי בשאלה אם יש לאדם שכל או אין לו שכל. אם האדם מחליט לא להשתמש בשכל, אסור לו לדאוג כלל משום דבר, לא לעתיד ולא לעבר, והוא צריך לחיות את חייו בלי שאלות ובלי דאגות. אם הוא מחליט להשתמש בשכל, עליו להשתמש בו עד הסוף, ולהבין את משמעות החיים והמציאות במלואה. אסור לאדם להישאר באמצע, כיוון שזה בדיוק מה שגורם לסבל.
אליעד כהן מדגיש את החשיבות של הכנות העצמית ושל נקיטת עמדה ברורה ביחס לשימוש בשכל. או שהאדם בוחר ללכת עם השכל עד הסוף, או שהוא מחליט לוותר עליו לגמרי. רק בצורה כזאת, הוא יכול להגיע לתחושת אושר אמיתית ולחיים שלמים ללא סבל מיותר.
אליעד כהן עוסק בשאלה המרכזית, מהו הקשר בין השכל לבין האושר, תוך שימוש במשפט המוכר "אין שכל אין דאגות". משפט זה, לדברי אליעד כהן, נחשב לאחד המשפטים המפורסמים ביותר בעולם, והוא מכיל חלק מסוים של אמת לצד חלק מסוים של שקר. ההיגיון הפשוט אומר שמי שאין לו שכל, כמו ילד קטן או אדם משוגע, יש לו פחות דאגות משום שהוא פחות מודע למציאות סביבו. עם זאת, הוא מדגיש כי גם אדם משוגע וגם הומלס מוטרדים מדברים מסוימים, גם אם מדובר בטרדות שונות מאלו של האדם הרגיל. היצור היחיד שאין לו טרדות כלל הוא אבן, פשוט משום שאין לה שכל כלל.
האם באמת מי שאין לו שכל הוא מאושר?
למרות שלמי שאין לו שכל יש פחות דאגות מסוימות, אליעד מסביר שלא השכל הוא הגורם לאושר או לסבל, אלא המאבק והקונפליקט בין השכל לבין חוסר השכל. כלומר, האושר האמיתי יכול להתקיים בשני מצבי קיצון בלבד: או במצב של חוסר שכל מוחלט, שבו האדם אינו מסוגל להבדיל בין טוב לרע כלל ולכן לא יכול לסבול, או במצב שבו האדם מבין את המציאות בשלמותה ויודע שהכל אחד. בשני מצבים אלו, האדם לא מוטרד ולא סובל משום שהוא אינו מבחין בין טוב לרע או שהוא מבין שהכל הוא טוב באותה מידה.
מדוע נוצרת תחושת סבל אצל האדם?
תחושת הסבל, על פי אליעד כהן, נוצרת כאשר לאדם יש שכל חלקי. כאשר האדם מסוגל להבחין בין טוב לרע, הוא מתחיל לרצות לשנות את המציאות, לשפר אותה, מה שיוצר סכסוך פנימי וקונפליקט מתמשך. האדם חווה סבל משום שהוא אינו יכול לקבל את המציאות כמו שהיא, והוא נמצא במאבק תמידי עם הרצון שלו למציאות טובה יותר. לכן, הסבל האמיתי מגיע מהניסיון של האדם להבין את המציאות באופן חלקי, ולא במלואה.
כיצד לנקוט עמדה ברורה בנוגע לשכל?
אליעד כהן מדגיש שעל האדם לנקוט עמדה ברורה ולא לזגזג בין שני קצוות הסקאלה: או שהוא בוחר להבין את המציאות במלואה, או שהוא מחליט שלא להבין אותה כלל. אם האדם מחליט להבין את המציאות, עליו ללכת עם זה עד הסוף, להשקיע את כל מאמציו ולא לנוח עד שהוא משיג הבנה מלאה של המציאות. לחלופין, אם הוא בוחר לוותר על ההבנה, עליו לוותר לגמרי ולא לנסות להבין שום דבר, לא לדאוג ממה שיהיה מחר ולא לעסוק בשאלות הקיומיות של חייו.
לדוגמה, אם לאדם יש חרדות, אליעד כהן מסביר כי האדם יכול לבחור להתמודד עם החרדות עד שהן ייפתרו לגמרי, או לבחור לוותר לחלוטין על הרצון לפתור אותן. אבל אסור לו להישאר באמצע, כי זה מה שיוצר את תחושת הסבל והקושי. הזיגזוג בין רצון להבין לבין ויתור יוצר את חוסר הנחת הפנימי.
כיצד להגיע לשלמות אמיתית?
על מנת להגיע לתחושת השלמות, על האדם לא רק להגיד במילים שהכל טוב, אלא להרגיש את זה באמת מבפנים. אם האדם רוצה לנקוט בגישה שהכל טוב, עליו להגיע למצב שבו הוא באמת לא יכול להבדיל בין טוב לרע. אם האדם מחליט שהכל רע, עליו לחיות את זה עד הסוף, בלי שום העדפה למשהו ספציפי שיהיה פחות רע. במצב כזה, גם אין יותר מה לצפות למשהו טוב יותר, ולכן ממילא מגיע האדם לתחושת שלמות של חוסר אכפתיות.
לעומת זאת, אליעד כהן מציין שהאדם יכול לבחור גם בזיגזוג בין טוב לרע, אך עליו לדעת שאם הוא בוחר בדרך הזו, הוא לא יוכל לחוות שלמות אמיתית. לכן, מי שרוצה שלמות אמיתית חייב לבחור עמדה חד - משמעית וללכת איתה עד הסוף.
האם כדאי להשתמש בשכל או לא?
לסיכום, אליעד כהן מבהיר שהאושר אינו תלוי בשאלה אם יש לאדם שכל או אין לו שכל. אם האדם מחליט לא להשתמש בשכל, אסור לו לדאוג כלל משום דבר, לא לעתיד ולא לעבר, והוא צריך לחיות את חייו בלי שאלות ובלי דאגות. אם הוא מחליט להשתמש בשכל, עליו להשתמש בו עד הסוף, ולהבין את משמעות החיים והמציאות במלואה. אסור לאדם להישאר באמצע, כיוון שזה בדיוק מה שגורם לסבל.
אליעד כהן מדגיש את החשיבות של הכנות העצמית ושל נקיטת עמדה ברורה ביחס לשימוש בשכל. או שהאדם בוחר ללכת עם השכל עד הסוף, או שהוא מחליט לוותר עליו לגמרי. רק בצורה כזאת, הוא יכול להגיע לתחושת אושר אמיתית ולחיים שלמים ללא סבל מיותר.
- אין שכל אין דאגות?
- איך להיות מאושר באמת?
- למה אני סובל?
- איך להתמודד עם חרדות?
- מהי שלמות פנימית?
- להבין את המציאות או לוותר?
הקשר שבין השכל לבין האושר. האם אין שכל אין דאגות? מהי האמת? ועוד.
נדבר כאן על הקשר שיש בין שכל לבין אושר, מה הקשר שבין שכל לבין אושר?
אחד המשפטים הגדולים בעולם, "אין שכל אין דאגות" ואחד השקרים הגדולים בעולם שיש בו מן האמת, שלמי שאין שכל אין לו דאגות.
ויש קשר בין שכל ואושר. בדיוק כמו שיש קשר לבין אושר ואין שכל. ולא בזה תלוי האושר
לא משנה אם יש או אין לך שכל, האושר תלוי בשילוב של השכל וחוסר השכל, מה זאת אומרת?
שאם לאדם לא יהיה שכל בכלל ואם לאדם יהיה שכל בשלמות, הוא יהיה מאושר באמת.
ומי שיסתכל באמת, גם להכי משוגע וגם להומלס יש טרדות.
ולמי אין בכלל טרדות, לאבן. ולמה אין לאבן טרדות? כי היא אין לה שכל בכלל.
ומהצד השני למציאות אין שום טרדות, המציאות כמציאות אינה מוטרדת ממשהו.
והאושר אינו או יש שכל או לא, אלא שהסבל של האדם הוא בגלל התגוששות השכל ואין שכל.
ומי שיתבונן, למי שאין שכל בכלל, הוא מאושר, כי הוא לא מבין.
ואם היה מבין את המציאות בשלמות, גם אז לא היו לו שום טרדות, כי היה מבין את המציאות.
אבל הסבל מתחיל, כשאדם אינו מבין את המציאות כפי שהיא, ומתחיל להבדיל בין טוב לרע, וזה אומר סכסוך בין שכל לבין שכל, ואם לא היה שכל בכלל, לא היה מבדיל ממילא בין טוב ורע, ואז הכל טוב.
וזה שמבין את המציאות באופן מוחלט ומבין שהכל אחד ולכן זה טוב.
וישנה אפשרות להגיד אני מנסה להבין את המציאות עד הסוף באופן מוחלט, ולא לוותר ואז תהיה תשובה, או שלהחליט שלא לנסות בכלל להבין את המציאות, ואז באמת לא לנסות להבין שום דבר וללכת עם זה עד הסוף, אבל לא לזגזג בין לנסות להבין או לא לנסות להבין בכלל, כי זה הוא הדבר היוצר את הסבל.
בן אדם צריך לבחור באמת, לנקוט עמדה, או להבין או לא להבין.
נגיד שיש חרדות, תפתור את זה עד הסוף, עד שלא יהיו לך יותר חרדות, אל תוותר, או שאל תנסה בכלל להבין ולנסות לשנות.
ועכשיו אם נקטת עמדה של הטוב, לך עם זה עד הסוף, עד שיהיה בפנימיות גם כן את ההבנה שאכן הכל טוב, לא רק במילים מתוך החלטה, מתוך שהגעת לשם באמת, אל תגיד זה טוב וזה רע.
וכך גם לגבי הרע, אם החלטת שהכל רע, לך עם זה עד הסוף, אל תגיד פתאום זה טוב, ואם תלך עם הרע בקיצוניות עד הסוף, גם אז לא יכול להיות יותר רע, כי אין הבדלה לטוב, ואין ציפייה לשום טוב, ואז גם כן הכל ממילא לא משנה וטוב.
אם אדם רוצה לזגזג ולהגיד פעם זה טוב ופעם זה רע, גם זה בסדר, אבל אז שלא יגיד שהוא רוצה לחוות שלמות, כי בשלמות, אין זיגזג.
אבל אי אפשר גם להיות בנפרדות ולרצות להבין את האחדות.
וזה בסדר לא להשתמש בשכל, אבל אז זה אומר לא להיות מוטרד ממה שיהיה מחר, ולא לשאול שאלות, ולא לדאוג מכלום, כי אין ממה, כאשר שאין שכל.
או שתנסה עם השכל להבין עד הסוף.
ויש להבין שהאושר אינו תלוי בשום דבר, כי באושר יש גם דבר והיפוכו, ואפשר גם לזגזג וגם לא לזגזג, ובו זמנית להרגיש טוב, ולהרגיש רע, ולהרגיש ולדעת שאף על פי כן הכל טוב.
אבל אם הולכים על פרספקטיבה של הנפרדות, האושר לא תלוי אם יש לך חרדה, או אין לך חרדה, האושר תלוי בכך שתנקוט עמדה, רוצה להבין, זה אומר שלא תנוח ולא תשקוט, עד שתבין את המציאות, ואם התייאשת והרמת ידיים, תרים ידיים עד הסוף, כי זה שלא הבנת זה לא אומר שאי אפשר להבין, החשוב הוא לנקוט עמדה אחת, ללכת איתה, ואז יגיע האדם ממילא לאושר.
נדבר כאן על הקשר שיש בין שכל לבין אושר, מה הקשר שבין שכל לבין אושר?
אחד המשפטים הגדולים בעולם, "אין שכל אין דאגות" ואחד השקרים הגדולים בעולם שיש בו מן האמת, שלמי שאין שכל אין לו דאגות.
ויש קשר בין שכל ואושר. בדיוק כמו שיש קשר לבין אושר ואין שכל. ולא בזה תלוי האושר
לא משנה אם יש או אין לך שכל, האושר תלוי בשילוב של השכל וחוסר השכל, מה זאת אומרת?
שאם לאדם לא יהיה שכל בכלל ואם לאדם יהיה שכל בשלמות, הוא יהיה מאושר באמת.
ומי שיסתכל באמת, גם להכי משוגע וגם להומלס יש טרדות.
ולמי אין בכלל טרדות, לאבן. ולמה אין לאבן טרדות? כי היא אין לה שכל בכלל.
ומהצד השני למציאות אין שום טרדות, המציאות כמציאות אינה מוטרדת ממשהו.
והאושר אינו או יש שכל או לא, אלא שהסבל של האדם הוא בגלל התגוששות השכל ואין שכל.
ומי שיתבונן, למי שאין שכל בכלל, הוא מאושר, כי הוא לא מבין.
ואם היה מבין את המציאות בשלמות, גם אז לא היו לו שום טרדות, כי היה מבין את המציאות.
אבל הסבל מתחיל, כשאדם אינו מבין את המציאות כפי שהיא, ומתחיל להבדיל בין טוב לרע, וזה אומר סכסוך בין שכל לבין שכל, ואם לא היה שכל בכלל, לא היה מבדיל ממילא בין טוב ורע, ואז הכל טוב.
וזה שמבין את המציאות באופן מוחלט ומבין שהכל אחד ולכן זה טוב.
וישנה אפשרות להגיד אני מנסה להבין את המציאות עד הסוף באופן מוחלט, ולא לוותר ואז תהיה תשובה, או שלהחליט שלא לנסות בכלל להבין את המציאות, ואז באמת לא לנסות להבין שום דבר וללכת עם זה עד הסוף, אבל לא לזגזג בין לנסות להבין או לא לנסות להבין בכלל, כי זה הוא הדבר היוצר את הסבל.
בן אדם צריך לבחור באמת, לנקוט עמדה, או להבין או לא להבין.
נגיד שיש חרדות, תפתור את זה עד הסוף, עד שלא יהיו לך יותר חרדות, אל תוותר, או שאל תנסה בכלל להבין ולנסות לשנות.
ועכשיו אם נקטת עמדה של הטוב, לך עם זה עד הסוף, עד שיהיה בפנימיות גם כן את ההבנה שאכן הכל טוב, לא רק במילים מתוך החלטה, מתוך שהגעת לשם באמת, אל תגיד זה טוב וזה רע.
וכך גם לגבי הרע, אם החלטת שהכל רע, לך עם זה עד הסוף, אל תגיד פתאום זה טוב, ואם תלך עם הרע בקיצוניות עד הסוף, גם אז לא יכול להיות יותר רע, כי אין הבדלה לטוב, ואין ציפייה לשום טוב, ואז גם כן הכל ממילא לא משנה וטוב.
אם אדם רוצה לזגזג ולהגיד פעם זה טוב ופעם זה רע, גם זה בסדר, אבל אז שלא יגיד שהוא רוצה לחוות שלמות, כי בשלמות, אין זיגזג.
אבל אי אפשר גם להיות בנפרדות ולרצות להבין את האחדות.
וזה בסדר לא להשתמש בשכל, אבל אז זה אומר לא להיות מוטרד ממה שיהיה מחר, ולא לשאול שאלות, ולא לדאוג מכלום, כי אין ממה, כאשר שאין שכל.
או שתנסה עם השכל להבין עד הסוף.
ויש להבין שהאושר אינו תלוי בשום דבר, כי באושר יש גם דבר והיפוכו, ואפשר גם לזגזג וגם לא לזגזג, ובו זמנית להרגיש טוב, ולהרגיש רע, ולהרגיש ולדעת שאף על פי כן הכל טוב.
אבל אם הולכים על פרספקטיבה של הנפרדות, האושר לא תלוי אם יש לך חרדה, או אין לך חרדה, האושר תלוי בכך שתנקוט עמדה, רוצה להבין, זה אומר שלא תנוח ולא תשקוט, עד שתבין את המציאות, ואם התייאשת והרמת ידיים, תרים ידיים עד הסוף, כי זה שלא הבנת זה לא אומר שאי אפשר להבין, החשוב הוא לנקוט עמדה אחת, ללכת איתה, ואז יגיע האדם ממילא לאושר.