הספר להיות אלוהים - חווית הרצון, כצורה ולא כצורך - לחוות את החסר, מתוך בחירה
למה הרצון של האדם כל כך אכזרי?
הרצון של האדם מוגדר על ידי אליעד כאכזרי ביותר, וזאת משום שמהותו היא יצירת חווית חיסרון מתמדת. בכל פעם שהאדם רוצה משהו, הוא למעשה חווה שחסר לו דבר מה, והרצון הוא זה שמזכיר לו ללא הרף את אותו החסר. למשל, כאשר אדם אומר "אני רוצה להיות בריא", הרצון מיד יוצר תחושת חיסרון של בריאות. ככל שהרצון חזק יותר, כך החיסרון מורגש באופן חזק וכואב יותר.
איך אפשר להפסיק לסבול מהרצון?
אליעד מציע אפשרות אחרת להתמודד עם הסבל שמייצר הרצון. במקום להזדהות באופן אישי ורגשי עם הרצון, האדם יכול לראות את הרצון כצורה בלבד, ולא כצורך אישי. הכוונה היא להתבונן על הרצון כישות נפרדת ולא כחלק מהותי ובלתי נפרד מהאדם. למשל, האדם יכול לומר לעצמו: "יש כאן רצון, ויש כאן אותי, אלו שתי צורות נפרדות. הרצון הזה הוא לא בהכרח שלי, אלא של המציאות, ולכן אם המציאות לא מתאימה לרצון, זה לא אומר שמשהו בי פגום או חסר".
מה פירוש לראות את הרצון כצורה של המציאות?
כאשר האדם מבין שהתודעה שלו, הרצון שלו, וגם הדבר שהוא רוצה, הם בסך הכל צורות שונות של מציאות אחת, הוא לא חווה עוד את הרצון כחיסרון אישי. במקום זאת, הוא רואה את הרצון כביטוי של אותה מציאות מאוחדת. באופן זה, הרצון אינו נתפס עוד כבעיה או כסיבה לסבל, אלא כעוד דרך של המציאות להתבטא. כך, גם אם הרצון לא מתמלא, האדם כבר לא סובל מכך, כי הוא מבין שאין לו הזדהות אישית עם הרצון עצמו.
מהי חוויית האחדות וכיצד היא קשורה לרצון?
אליעד מדגיש את חשיבות הבנת מושג האחדות, שפירושה שלמות מוחלטת, ואת הקשר שלה לרצון. אם האדם מבין שכל מה שקיים הוא ביטוי של אותה שלמות ואחדות, הוא למעשה חווה כל דבר בעולם, כולל הרצון והחיסרון עצמו, כמשהו חיובי. לדוגמה, אם האדם תופס את החיסרון כרצון של אחדות - אפילו אם הוא אינו מתמלא - הוא עדיין יכול ליהנות מכך, משום שהרצון מזכיר לו את השלמות. במילים אחרות, הרצון נתפס כעוד צורה של שלמות, ולכן גם אם המציאות מנוגדת לרצון, האדם עדיין נהנה מכך כעוד ביטוי של האחדות.
איך גאווה וענווה של אמת משפיעות על חוויית הרצון?
אליעד מסביר שכשאדם מחזיק בגאווה או בענווה של אמת, הוא חווה את עצמו כאלוהים. במצב כזה, האדם חש שיש לו שליטה מוחלטת על עצם קיומו ועל הרצון שלו. החכם האמיתי מבין שהוא זה שבוחר האם להיות קיים או לא, והאם יהיה לו רצון או לא. כשהאדם תופס את הקיום ואת הרצון כביטוי לבחירה חופשית אמיתית שלו, הוא כבר לא חווה את הרצון כמקור לסבל אלא כדבר שהוא עצמו בחר בו במודע ומתוך חופש מוחלט.
מה המשמעות של "לחוות את החסר מתוך בחירה"?
לחוות את החסר מתוך בחירה פירושו שהאדם אינו נתון עוד תחת שליטתו האכזרית של הרצון. במקום זאת, הוא חווה את החסר והרצון באופן מודע, מתוך בחירה מלאה. במצב זה האדם לא רק מפסיק לסבול מכך שהמציאות...
הרצון של האדם מוגדר על ידי אליעד כאכזרי ביותר, וזאת משום שמהותו היא יצירת חווית חיסרון מתמדת. בכל פעם שהאדם רוצה משהו, הוא למעשה חווה שחסר לו דבר מה, והרצון הוא זה שמזכיר לו ללא הרף את אותו החסר. למשל, כאשר אדם אומר "אני רוצה להיות בריא", הרצון מיד יוצר תחושת חיסרון של בריאות. ככל שהרצון חזק יותר, כך החיסרון מורגש באופן חזק וכואב יותר.
איך אפשר להפסיק לסבול מהרצון?
אליעד מציע אפשרות אחרת להתמודד עם הסבל שמייצר הרצון. במקום להזדהות באופן אישי ורגשי עם הרצון, האדם יכול לראות את הרצון כצורה בלבד, ולא כצורך אישי. הכוונה היא להתבונן על הרצון כישות נפרדת ולא כחלק מהותי ובלתי נפרד מהאדם. למשל, האדם יכול לומר לעצמו: "יש כאן רצון, ויש כאן אותי, אלו שתי צורות נפרדות. הרצון הזה הוא לא בהכרח שלי, אלא של המציאות, ולכן אם המציאות לא מתאימה לרצון, זה לא אומר שמשהו בי פגום או חסר".
מה פירוש לראות את הרצון כצורה של המציאות?
כאשר האדם מבין שהתודעה שלו, הרצון שלו, וגם הדבר שהוא רוצה, הם בסך הכל צורות שונות של מציאות אחת, הוא לא חווה עוד את הרצון כחיסרון אישי. במקום זאת, הוא רואה את הרצון כביטוי של אותה מציאות מאוחדת. באופן זה, הרצון אינו נתפס עוד כבעיה או כסיבה לסבל, אלא כעוד דרך של המציאות להתבטא. כך, גם אם הרצון לא מתמלא, האדם כבר לא סובל מכך, כי הוא מבין שאין לו הזדהות אישית עם הרצון עצמו.
מהי חוויית האחדות וכיצד היא קשורה לרצון?
אליעד מדגיש את חשיבות הבנת מושג האחדות, שפירושה שלמות מוחלטת, ואת הקשר שלה לרצון. אם האדם מבין שכל מה שקיים הוא ביטוי של אותה שלמות ואחדות, הוא למעשה חווה כל דבר בעולם, כולל הרצון והחיסרון עצמו, כמשהו חיובי. לדוגמה, אם האדם תופס את החיסרון כרצון של אחדות - אפילו אם הוא אינו מתמלא - הוא עדיין יכול ליהנות מכך, משום שהרצון מזכיר לו את השלמות. במילים אחרות, הרצון נתפס כעוד צורה של שלמות, ולכן גם אם המציאות מנוגדת לרצון, האדם עדיין נהנה מכך כעוד ביטוי של האחדות.
איך גאווה וענווה של אמת משפיעות על חוויית הרצון?
אליעד מסביר שכשאדם מחזיק בגאווה או בענווה של אמת, הוא חווה את עצמו כאלוהים. במצב כזה, האדם חש שיש לו שליטה מוחלטת על עצם קיומו ועל הרצון שלו. החכם האמיתי מבין שהוא זה שבוחר האם להיות קיים או לא, והאם יהיה לו רצון או לא. כשהאדם תופס את הקיום ואת הרצון כביטוי לבחירה חופשית אמיתית שלו, הוא כבר לא חווה את הרצון כמקור לסבל אלא כדבר שהוא עצמו בחר בו במודע ומתוך חופש מוחלט.
מה המשמעות של "לחוות את החסר מתוך בחירה"?
לחוות את החסר מתוך בחירה פירושו שהאדם אינו נתון עוד תחת שליטתו האכזרית של הרצון. במקום זאת, הוא חווה את החסר והרצון באופן מודע, מתוך בחירה מלאה. במצב זה האדם לא רק מפסיק לסבול מכך שהמציאות...
- איך להפסיק לסבול מהרצון?
- מהי חווית האחדות?
- כיצד להתנתק מהזדהות עם הרצון?
- מה משמעות לראות את הרצון כצורה?
- איך לחוות את הרצון ללא סבל?
- איך ליהנות מהחיסרון?
חלק ראשון עמוד 285
הפרק קשור לנושא, איך אתה יכול לחוות את הרצון של עצמך.
הרצון הוא אכזרי ביותר, כי הוא חווית החיסרון של האדם. אם חיסרון זאת לא בעיה, אז הרצון יזכיר לך שזאת בעיה. כל המהות של הרצון, זה שחסר, תמיד חסר לך משהו.
למשל אדם רוצה להיות בריא. האדם אומר, אני רוצה להיות בריא, זה הרצון שלי להיות בריא. הוא אומר, אני, זה אומר שהרצון הזה הוא שלו, אני רוצה אותו, ואם הרצון לא מתמלא האדם סובל.
אך יש גם אפשרות אחרת, אם האדם מבין שהוא ישות בפני עצמה, ו"רוצה" זה ישות בפני עצמה, ו"הרצון" זה ישות בפני עצמה, וכל דבר זה בפני עצמו, ואתה מבין שזה הכל אחד, יש צורה של אני, יש צורה של רוצה, הכל זה צורות, ואם אתה מתייחס ככה לרצון, אז זה לא, אני רוצה.
יש אני ויש רוצה, זה לא שהמציאות היא נגד הרצון שלי. זה לא שלהיות בריא זה הרצון שלי, ואם אני לא בריא, אז המציאות נגדי. השלי והאני זה הגאווה, אבל בכל זאת השורש של הרצון מצד האמת, זה שבאמת הרצון שלך, כי אתה אלוהים והכל שלך.
אבל מהצד שהרצון שלך, אז גם המחלה שלך. אבל אתה לא מייחס הכל לעצמך, את הרצון אתה מייחס לעצמך אבל את המחלה אתה לא מייחס לעצמך.
אבל אם תבין שהכל אחד, אתה תבין שיש "אני" ויש רצון, ואם המציאות שונה מהרצון, זאת לא הבעיה שלי אלא הבעיה של הרצון.
למשל שורפים בית, ולך לא אכפת כי זה לא הבית שלך. השאלה היא, האם אתה יכול להגיע לחוויה כזאת בקשר לרצון. יש אני ויש הרצון שלי. אם אתה נכנס לקטע אישי, ואומר, "אני" רוצה להיות בריא, אבל המציאות היא לא תמיד כמו הרצון.
אתה עומד בצד, ויכול להגיד, אני בצד של הרצון, והמציאות היא נגד הרצון שלי, ואתה גם יכול להגיד המציאות היא נגד הרצון, אבל הרצון הוא לא שלי.
יש אני, יש מציאות, יש רצון - וכל דבר זה צורה נפרדת.
ועל ידי ההבנה שהכל בשורשו אחד, האדם חווה את הרצון כצורה של מציאות, ולא כצורך אישי. זה פשוט עוד צורה. וכך האדם לא סובל, ואפילו נהנה מעוד צורה של אחדות.
אם היית מבין מה היא האחדות, וכל פעם שהיית נזכר באחדות היה לך טוב, אז כל דבר שמזכיר לך את האחדות גורם לך להרגיש טוב, אז גם כאשר אתה רואה צורה של אחדות שמלובשת ברצון, שבמקרה המציאות מנוגדת אליה, אז גם טוב לך כי זה עוד צורה של אחדות.
יש תודעה, יש מציאות, ויש רצון, ובמקרה המציאות מנוגדת לרצון. שלב ראשון שהאדם אומר שזה הרצון שלי, ואז ממילא המציאות מנוגדת אלי. במצב אחר, האדם אומר זה רצון וזה אני ואני לא קשור לרצון. ויש מצב נוסף, שבו האדם מבין מה היא אחדות, וכל דבר שמזכיר לו את האחדות, טוב לו מזה, ולמעשה כל הדברים בעולם הם ביטויים של האחדות, ואם אתה מבין זאת, אז כל דבר שמזכיר לך את האחדות עושה לך טוב.
יש מציאות, יש רצון ויש אני - אבל הוא יודע שכולם ביטויים של האחדות, ואז כשהוא רואה את הרצון נלחם במציאות, לא רק שהוא לא סובל, אלא רואה שיש פה עוד צורה של אחדות.
שאלה: מה זה צורה של אחדות?
אליעד: אחדות פירושו שלמות. אתה חווה שאתה רואה פה צורה של שלמות. זה לא הגיוני, כי צורה זה לא שלמות, אבל יש משהו שמזכיר לי את השלמות.
כשאתה מסתכל על כל מה שקיים כצורות של האחדות, כביטויים של המהות, אז קודם כל זה לא שלי, הרצון הוא צורה של השלמות.
אז יש כאן שני יתרונות, האחד שזה לא שלי, זה צורה של המהות, לא בעיה שלי. והשני, זה צורה של שלמות, אתה חווה זאת כשלמות. א' אתה לא סובל, וב' אתה גם רוצה את זה.
שימו לב שהכל סובב סביב הגאווה, אם זה בגלל הרצון שלך, אז עכשיו תסבול בגלל הרצון שלך. אם אתה מנכס את הרצון...
הפרק קשור לנושא, איך אתה יכול לחוות את הרצון של עצמך.
הרצון הוא אכזרי ביותר, כי הוא חווית החיסרון של האדם. אם חיסרון זאת לא בעיה, אז הרצון יזכיר לך שזאת בעיה. כל המהות של הרצון, זה שחסר, תמיד חסר לך משהו.
למשל אדם רוצה להיות בריא. האדם אומר, אני רוצה להיות בריא, זה הרצון שלי להיות בריא. הוא אומר, אני, זה אומר שהרצון הזה הוא שלו, אני רוצה אותו, ואם הרצון לא מתמלא האדם סובל.
אך יש גם אפשרות אחרת, אם האדם מבין שהוא ישות בפני עצמה, ו"רוצה" זה ישות בפני עצמה, ו"הרצון" זה ישות בפני עצמה, וכל דבר זה בפני עצמו, ואתה מבין שזה הכל אחד, יש צורה של אני, יש צורה של רוצה, הכל זה צורות, ואם אתה מתייחס ככה לרצון, אז זה לא, אני רוצה.
יש אני ויש רוצה, זה לא שהמציאות היא נגד הרצון שלי. זה לא שלהיות בריא זה הרצון שלי, ואם אני לא בריא, אז המציאות נגדי. השלי והאני זה הגאווה, אבל בכל זאת השורש של הרצון מצד האמת, זה שבאמת הרצון שלך, כי אתה אלוהים והכל שלך.
אבל מהצד שהרצון שלך, אז גם המחלה שלך. אבל אתה לא מייחס הכל לעצמך, את הרצון אתה מייחס לעצמך אבל את המחלה אתה לא מייחס לעצמך.
אבל אם תבין שהכל אחד, אתה תבין שיש "אני" ויש רצון, ואם המציאות שונה מהרצון, זאת לא הבעיה שלי אלא הבעיה של הרצון.
למשל שורפים בית, ולך לא אכפת כי זה לא הבית שלך. השאלה היא, האם אתה יכול להגיע לחוויה כזאת בקשר לרצון. יש אני ויש הרצון שלי. אם אתה נכנס לקטע אישי, ואומר, "אני" רוצה להיות בריא, אבל המציאות היא לא תמיד כמו הרצון.
אתה עומד בצד, ויכול להגיד, אני בצד של הרצון, והמציאות היא נגד הרצון שלי, ואתה גם יכול להגיד המציאות היא נגד הרצון, אבל הרצון הוא לא שלי.
יש אני, יש מציאות, יש רצון - וכל דבר זה צורה נפרדת.
ועל ידי ההבנה שהכל בשורשו אחד, האדם חווה את הרצון כצורה של מציאות, ולא כצורך אישי. זה פשוט עוד צורה. וכך האדם לא סובל, ואפילו נהנה מעוד צורה של אחדות.
אם היית מבין מה היא האחדות, וכל פעם שהיית נזכר באחדות היה לך טוב, אז כל דבר שמזכיר לך את האחדות גורם לך להרגיש טוב, אז גם כאשר אתה רואה צורה של אחדות שמלובשת ברצון, שבמקרה המציאות מנוגדת אליה, אז גם טוב לך כי זה עוד צורה של אחדות.
יש תודעה, יש מציאות, ויש רצון, ובמקרה המציאות מנוגדת לרצון. שלב ראשון שהאדם אומר שזה הרצון שלי, ואז ממילא המציאות מנוגדת אלי. במצב אחר, האדם אומר זה רצון וזה אני ואני לא קשור לרצון. ויש מצב נוסף, שבו האדם מבין מה היא אחדות, וכל דבר שמזכיר לו את האחדות, טוב לו מזה, ולמעשה כל הדברים בעולם הם ביטויים של האחדות, ואם אתה מבין זאת, אז כל דבר שמזכיר לך את האחדות עושה לך טוב.
יש מציאות, יש רצון ויש אני - אבל הוא יודע שכולם ביטויים של האחדות, ואז כשהוא רואה את הרצון נלחם במציאות, לא רק שהוא לא סובל, אלא רואה שיש פה עוד צורה של אחדות.
שאלה: מה זה צורה של אחדות?
אליעד: אחדות פירושו שלמות. אתה חווה שאתה רואה פה צורה של שלמות. זה לא הגיוני, כי צורה זה לא שלמות, אבל יש משהו שמזכיר לי את השלמות.
כשאתה מסתכל על כל מה שקיים כצורות של האחדות, כביטויים של המהות, אז קודם כל זה לא שלי, הרצון הוא צורה של השלמות.
אז יש כאן שני יתרונות, האחד שזה לא שלי, זה צורה של המהות, לא בעיה שלי. והשני, זה צורה של שלמות, אתה חווה זאת כשלמות. א' אתה לא סובל, וב' אתה גם רוצה את זה.
שימו לב שהכל סובב סביב הגאווה, אם זה בגלל הרצון שלך, אז עכשיו תסבול בגלל הרצון שלך. אם אתה מנכס את הרצון...
050-3331-331