רגשי נחיתות, רגשות אשמה, גאווה, יוהרה, ענווה, צניעות, שנאה עצמית, דימוי עצמי נמוך, חוסר הערכה עצמית, שונא את עצמי, לא אוהב את עצמי, חסר ביטחון עצמי, חסר הערכה עצמית, דימוי עצמי שלילי, העלאת הדימוי העצמי
למה אנשים סובלים מרגשי נחיתות וגאווה?
הנושא המרכזי שאליעד כהן מדבר עליו הוא רגשי נחיתות, רגשות אשמה, גאווה, יהירות, צניעות ושנאה עצמית. הוא מסביר שכולם נובעים מאותו מנגנון פנימי, שמבוסס על ההשוואה לאחרים. לדבריו, אותו מנגנון שמשמש להשוואה לטובה משמש גם להשוואה לרעה, ולכן מי שחווה תחושת גאווה בשל משהו שהוא טוב בו, יחווה באופן אוטומטי רגשי נחיתות בשל משהו שהוא פחות טוב בו.
אליעד מסביר באמצעות דוגמא מפורטת: אדם שמתגאה שיש לו מיליון דולר ירגיש עליון על מי שיש לו פחות כסף, אבל אם פתאום יפגוש אדם שיש לו שלושה מיליון, מיד ירגיש נחות ממנו. כך פועל אותו מנגנון: אתה טוב או רע ביחס לאחרים, ולכן אתה תמיד תלוי במישהו אחר כדי להרגיש טוב או רע עם עצמך. הוא מציין שגם אנשים מצליחים מאוד חווים לעיתים רגשי נחיתות, כי תמיד יהיה מישהו אחר טוב מהם בתחום מסוים.
מדוע לא עוזר להגיד למישהו שיש אנשים שמצבם גרוע יותר?
אליעד מדגים את חוסר התועלת של העצה הפופולרית "תסתכל על אחרים שמצבם גרוע יותר ממך". הוא מסביר שאמנם אפשר לומר לאדם "לפחות אתה לא במצב גרוע כמו אחרים, " אך זה לא באמת מנחם. הוא מדגים שאם לאדם כואב, לא יעזור לו להגיד שמישהו אחר כואב יותר, הוא עדיין יסבול. הדבר נכון גם לגבי דימוי עצמי נמוך, כי התחושה השלילית תמיד נובעת מההשוואה לאחרים, ובסוף, האדם תמיד יתמקד באלה שמצבם טוב יותר ממנו.
האם האדם אחראי לכישלונות או להצלחות שלו?
אליעד מסביר שהדרך העיקרית לפתור רגשי נחיתות וגאווה היא להבין שאין באמת בחירה חופשית. הוא מציין שכל מה שקורה לך בחיים הוא תוצאה של גורמים שאין לך שליטה אמיתית עליהם. הוא נותן דוגמה מפורטת לכך שאם מישהו הצליח לקבל עבודה או זוגיות, וזה בגלל שהייתה לו תכונה מסוימת (למשל, יותר כסף), בסופו של דבר גם התכונה הזאת (הכסף, השכל, ההצלחה) היא תוצאה של גורמים מקריים לחלוטין, כמו איפה נולדת או מי ההורים שלך. לכן אין היגיון להתגאות בזה ואין גם היגיון להרגיש רגשי נחיתות בשל כך.
הוא מפרט יותר באמצעות הדוגמה של שני אנשים שמתחרים על אותה אישה: אחד מצליח והשני לא. הוא שואל "למה הוא הצליח?", ובסופו של תהליך חקירה עמוק ומפורט מגיעים להבנה שההצלחה או הכישלון היא תוצאה מקרית לחלוטין או תוצאה של נסיבות שאין עליהן שליטה. האדם לא יכול לשלוט בזה שאדם אחר נולד עם יותר כסף או כישורים, ולכן אין סיבה להרגיש אשמה או להתגאות.
מה הסיבה האמיתית שרוב האנשים לא מצליחים להשתחרר מגאווה ונחיתות?
הסיבה האמיתית, לפי אליעד, היא האגו והטיפשות. הוא מדגים איך ילדים קטנים מתגאים בדברים טיפשיים (כמו צעצועים או הישגים קטנים) וככל שאדם יותר טיפש, כך הוא יותר עסוק בכבוד שלו. הוא מתאר את זה באופן פשוט: ככל שהאגו שלך גדול יותר, כך אתה סובל יותר מרגשי נחיתות ומרגשי גאווה.
אליעד נותן דוגמה לסיפור על אדם שחווה "ענווה מזויפת": הוא מתגאה בזה שהוא עניו, והוא אפילו אומר לעצמו שהוא יותר עניו ממשה רבנו. הוא מסביר שזה בדיוק ההפך מענווה אמיתית, וזו בעצם יהירות שמסתתרת מאחורי מסכה של ענווה.
מה הטעות של עצות פופולריות בנושא דימוי עצמי?
אליעד מבקר את העצה הנפוצה של "תזכיר לעצמך דברים שאתה טוב בהם" או "תכתוב כל יום מה אתה אוהב בעצמך". הוא טוען שעצות אלו יוצרות מעגל של גאווה ונחיתות, כי בכל פעם שאתה מתגאה שאתה טוב במשהו, אתה מזין אוטומטית את הרגשות השליליים שלך לגבי דברים אחרים. הוא מסביר שכשאתה מתגאה שאתה...
הנושא המרכזי שאליעד כהן מדבר עליו הוא רגשי נחיתות, רגשות אשמה, גאווה, יהירות, צניעות ושנאה עצמית. הוא מסביר שכולם נובעים מאותו מנגנון פנימי, שמבוסס על ההשוואה לאחרים. לדבריו, אותו מנגנון שמשמש להשוואה לטובה משמש גם להשוואה לרעה, ולכן מי שחווה תחושת גאווה בשל משהו שהוא טוב בו, יחווה באופן אוטומטי רגשי נחיתות בשל משהו שהוא פחות טוב בו.
אליעד מסביר באמצעות דוגמא מפורטת: אדם שמתגאה שיש לו מיליון דולר ירגיש עליון על מי שיש לו פחות כסף, אבל אם פתאום יפגוש אדם שיש לו שלושה מיליון, מיד ירגיש נחות ממנו. כך פועל אותו מנגנון: אתה טוב או רע ביחס לאחרים, ולכן אתה תמיד תלוי במישהו אחר כדי להרגיש טוב או רע עם עצמך. הוא מציין שגם אנשים מצליחים מאוד חווים לעיתים רגשי נחיתות, כי תמיד יהיה מישהו אחר טוב מהם בתחום מסוים.
מדוע לא עוזר להגיד למישהו שיש אנשים שמצבם גרוע יותר?
אליעד מדגים את חוסר התועלת של העצה הפופולרית "תסתכל על אחרים שמצבם גרוע יותר ממך". הוא מסביר שאמנם אפשר לומר לאדם "לפחות אתה לא במצב גרוע כמו אחרים, " אך זה לא באמת מנחם. הוא מדגים שאם לאדם כואב, לא יעזור לו להגיד שמישהו אחר כואב יותר, הוא עדיין יסבול. הדבר נכון גם לגבי דימוי עצמי נמוך, כי התחושה השלילית תמיד נובעת מההשוואה לאחרים, ובסוף, האדם תמיד יתמקד באלה שמצבם טוב יותר ממנו.
האם האדם אחראי לכישלונות או להצלחות שלו?
אליעד מסביר שהדרך העיקרית לפתור רגשי נחיתות וגאווה היא להבין שאין באמת בחירה חופשית. הוא מציין שכל מה שקורה לך בחיים הוא תוצאה של גורמים שאין לך שליטה אמיתית עליהם. הוא נותן דוגמה מפורטת לכך שאם מישהו הצליח לקבל עבודה או זוגיות, וזה בגלל שהייתה לו תכונה מסוימת (למשל, יותר כסף), בסופו של דבר גם התכונה הזאת (הכסף, השכל, ההצלחה) היא תוצאה של גורמים מקריים לחלוטין, כמו איפה נולדת או מי ההורים שלך. לכן אין היגיון להתגאות בזה ואין גם היגיון להרגיש רגשי נחיתות בשל כך.
הוא מפרט יותר באמצעות הדוגמה של שני אנשים שמתחרים על אותה אישה: אחד מצליח והשני לא. הוא שואל "למה הוא הצליח?", ובסופו של תהליך חקירה עמוק ומפורט מגיעים להבנה שההצלחה או הכישלון היא תוצאה מקרית לחלוטין או תוצאה של נסיבות שאין עליהן שליטה. האדם לא יכול לשלוט בזה שאדם אחר נולד עם יותר כסף או כישורים, ולכן אין סיבה להרגיש אשמה או להתגאות.
מה הסיבה האמיתית שרוב האנשים לא מצליחים להשתחרר מגאווה ונחיתות?
הסיבה האמיתית, לפי אליעד, היא האגו והטיפשות. הוא מדגים איך ילדים קטנים מתגאים בדברים טיפשיים (כמו צעצועים או הישגים קטנים) וככל שאדם יותר טיפש, כך הוא יותר עסוק בכבוד שלו. הוא מתאר את זה באופן פשוט: ככל שהאגו שלך גדול יותר, כך אתה סובל יותר מרגשי נחיתות ומרגשי גאווה.
אליעד נותן דוגמה לסיפור על אדם שחווה "ענווה מזויפת": הוא מתגאה בזה שהוא עניו, והוא אפילו אומר לעצמו שהוא יותר עניו ממשה רבנו. הוא מסביר שזה בדיוק ההפך מענווה אמיתית, וזו בעצם יהירות שמסתתרת מאחורי מסכה של ענווה.
מה הטעות של עצות פופולריות בנושא דימוי עצמי?
אליעד מבקר את העצה הנפוצה של "תזכיר לעצמך דברים שאתה טוב בהם" או "תכתוב כל יום מה אתה אוהב בעצמך". הוא טוען שעצות אלו יוצרות מעגל של גאווה ונחיתות, כי בכל פעם שאתה מתגאה שאתה טוב במשהו, אתה מזין אוטומטית את הרגשות השליליים שלך לגבי דברים אחרים. הוא מסביר שכשאתה מתגאה שאתה...
- איך להתמודד עם רגשי נחיתות?
- איך להשתחרר מרגשות אשמה?
- למה לא הגיוני להתגאות?
- איך להעלות את הדימוי העצמי?
- האם יש בחירה חופשית?
- איך להפסיק לשנוא את עצמי?
- מהי ענווה אמיתית?