מעשה מבן מלך שעשוי מאבנים טובות, סיפורי רבי נחמן מברסלב, פירוש סיפורי מעשיות, מעשה מבן מלך שהיה מאבנים טובות, לימוד סיפורי מעשיות בעיון, שיעור בסיפורי מעשיות, ללמוד סיפורי מעשיות
מהו הסיפור על בן המלך שעשוי מאבנים טובות?
הסיפור "מעשה מבן מלך שהיה מאבנים טובות" של רבי נחמן מברסלב מתאר בן מלך מיוחד, בן של מלך אחד שהיה כולו עשוי מאבנים טובות. במבט ראשון, לא ברור כיצד ייתכן שבן אדם יהיה עשוי מאבנים יקרות, אך על פי הפירוש הפנימי של אליעד כהן, מדובר במטפורה עמוקה המייצגת את העולם ואת המציאות שלנו. ישנו מלך המסמל את אלוהים, ישנו בן המלך המסמל את המציאות והעולם הנראה לעינינו, ועל פניו נראה הבן כאדם רגיל לחלוטין, אך בפנימיותו הוא כולו אבנים טובות. כלומר, פנימיות המציאות - אף שהיא נראית פשוטה ורגילה - מכילה למעשה שלמות ואוצרות של יופי וערך אינסופי, שרק לעיתים נדירות ניתן לראות ולהבין.
מדוע המלך רצה שיהיו לו בנים?
בסיפור מסופר על מלך שלא היו לו בנים, והחשש העיקרי שלו היה שאחרי מותו תעבור המלוכה לאנשים זרים. המלך הלך לחפש פתרונות אצל דוקטורים אך הם לא עזרו לו. הוא החליט לצוות על היהודים שיתפללו עבורו כדי שיהיו לו בנים, והם חיפשו ומצאו "צדיק גנוז" - צדיק נסתר, שלא מפרסם את עצמו ולא מוכר לציבור הרחב. למרות שהצדיק הכחיש בהתחלה את כוחו ואמר שהוא אינו יודע כיצד לסייע, לבסוף, לאחר שיחה עם המלך, הבטיח לו כי באותה שנה ייוולד לו ילד.
מדוע נולדה למלך בת בתחילה ולא בן?
המלך קיבל בתחילה בת, ילדה יפה מאוד וחכמה, היודעת את כל החכמות והשפות, ומלכים מכל העולם הגיעו לראותה. על פי אליעד, לידת הבת מסמלת את בריאת הנפרדות מהאחדות הראשונית. לפני הבריאה היה רק אלוהים (האחדות), ולאחר הבריאה נוצרה נפרדות - העולם. הבת מייצגת שכל קטן, מצב בו האדם רואה את העולם בצורה חלקית ומוגבלת. המלך שמח מאוד על הולדת הבת, אך עדיין התאווה שיהיה לו בן, כיוון שהבת לא סיפקה את הרצון העמוק שלו. גם כאשר אדם משיג את התאוות שלו, הוא עדיין נשאר עם תחושת חוסר סיפוק עמוקה ורוצה משהו מהותי יותר, אמיתי ועמוק יותר, משהו שימלא אותו לחלוטין.
מהי המשמעות של "בן שעשוי מאבנים טובות"?
כאשר המלך שוב דרש מהיהודים למצוא צדיק נוסף כדי שיתפלל עבורו, נמצא צדיק אחר, שגם הוא לא רצה להכיר בכוחותיו בהתחלה. לבסוף, הצדיק אמר למלך שעליו לאסוף את כל סוגי האבנים הטובות שיש בעולם - אבנים שמסמלות את כל סוגי השכלים והחוכמות שבעולם - ולכתוש אותן לאבקה דקה. הצדיק ערבב את האבקה הזו בתוך כוס יין, ונתן למלך ולמלכה לשתות. הצדיק הבטיח שהילד שיוולד להם יהיה כולו מאבנים טובות, כלומר, בעל כל הסגולות, החוכמות, והיכולות הנעלות שבעולם.
אליעד מסביר כי המעשה של כתישת כל האבנים הטובות מסמל תהליך שבו האדם לוקח את כל השכלים ואת כל התפיסות הקיימות בעולם, כותש אותם עד שהוא מגיע אל המהות הפנימית שלהן, ואז מתאחד איתה. כאשר האדם מצליח לעשות זאת, הוא הופך להיות "בן מלך שעשוי מאבנים טובות", כלומר, אדם הרואה את הטוב הפנימי והאמיתי של כל דבר, מעבר לחיצוניותו ולמראית העין.
מדוע הבת מלכה קינאה בבן המלך?
במציאות, נולד למלך בן שהיה יפה תואר וחכם ביותר, אך למראית עין הוא לא היה עשוי מאבנים טובות. כשהיה בן ארבע שנים, חתך עצים ובטעות נחתך באצבעו. כאשר הבת המלכה ניסתה לחבוש לו את האצבע, היא גילתה שמתחת לעורו נמצאת אבן טובה. היא הבינה שלמרות שמבחוץ הוא נראה אדם רגיל, הפנימיות שלו אכן עשויה מאבנים...
הסיפור "מעשה מבן מלך שהיה מאבנים טובות" של רבי נחמן מברסלב מתאר בן מלך מיוחד, בן של מלך אחד שהיה כולו עשוי מאבנים טובות. במבט ראשון, לא ברור כיצד ייתכן שבן אדם יהיה עשוי מאבנים יקרות, אך על פי הפירוש הפנימי של אליעד כהן, מדובר במטפורה עמוקה המייצגת את העולם ואת המציאות שלנו. ישנו מלך המסמל את אלוהים, ישנו בן המלך המסמל את המציאות והעולם הנראה לעינינו, ועל פניו נראה הבן כאדם רגיל לחלוטין, אך בפנימיותו הוא כולו אבנים טובות. כלומר, פנימיות המציאות - אף שהיא נראית פשוטה ורגילה - מכילה למעשה שלמות ואוצרות של יופי וערך אינסופי, שרק לעיתים נדירות ניתן לראות ולהבין.
מדוע המלך רצה שיהיו לו בנים?
בסיפור מסופר על מלך שלא היו לו בנים, והחשש העיקרי שלו היה שאחרי מותו תעבור המלוכה לאנשים זרים. המלך הלך לחפש פתרונות אצל דוקטורים אך הם לא עזרו לו. הוא החליט לצוות על היהודים שיתפללו עבורו כדי שיהיו לו בנים, והם חיפשו ומצאו "צדיק גנוז" - צדיק נסתר, שלא מפרסם את עצמו ולא מוכר לציבור הרחב. למרות שהצדיק הכחיש בהתחלה את כוחו ואמר שהוא אינו יודע כיצד לסייע, לבסוף, לאחר שיחה עם המלך, הבטיח לו כי באותה שנה ייוולד לו ילד.
מדוע נולדה למלך בת בתחילה ולא בן?
המלך קיבל בתחילה בת, ילדה יפה מאוד וחכמה, היודעת את כל החכמות והשפות, ומלכים מכל העולם הגיעו לראותה. על פי אליעד, לידת הבת מסמלת את בריאת הנפרדות מהאחדות הראשונית. לפני הבריאה היה רק אלוהים (האחדות), ולאחר הבריאה נוצרה נפרדות - העולם. הבת מייצגת שכל קטן, מצב בו האדם רואה את העולם בצורה חלקית ומוגבלת. המלך שמח מאוד על הולדת הבת, אך עדיין התאווה שיהיה לו בן, כיוון שהבת לא סיפקה את הרצון העמוק שלו. גם כאשר אדם משיג את התאוות שלו, הוא עדיין נשאר עם תחושת חוסר סיפוק עמוקה ורוצה משהו מהותי יותר, אמיתי ועמוק יותר, משהו שימלא אותו לחלוטין.
מהי המשמעות של "בן שעשוי מאבנים טובות"?
כאשר המלך שוב דרש מהיהודים למצוא צדיק נוסף כדי שיתפלל עבורו, נמצא צדיק אחר, שגם הוא לא רצה להכיר בכוחותיו בהתחלה. לבסוף, הצדיק אמר למלך שעליו לאסוף את כל סוגי האבנים הטובות שיש בעולם - אבנים שמסמלות את כל סוגי השכלים והחוכמות שבעולם - ולכתוש אותן לאבקה דקה. הצדיק ערבב את האבקה הזו בתוך כוס יין, ונתן למלך ולמלכה לשתות. הצדיק הבטיח שהילד שיוולד להם יהיה כולו מאבנים טובות, כלומר, בעל כל הסגולות, החוכמות, והיכולות הנעלות שבעולם.
אליעד מסביר כי המעשה של כתישת כל האבנים הטובות מסמל תהליך שבו האדם לוקח את כל השכלים ואת כל התפיסות הקיימות בעולם, כותש אותם עד שהוא מגיע אל המהות הפנימית שלהן, ואז מתאחד איתה. כאשר האדם מצליח לעשות זאת, הוא הופך להיות "בן מלך שעשוי מאבנים טובות", כלומר, אדם הרואה את הטוב הפנימי והאמיתי של כל דבר, מעבר לחיצוניותו ולמראית העין.
מדוע הבת מלכה קינאה בבן המלך?
במציאות, נולד למלך בן שהיה יפה תואר וחכם ביותר, אך למראית עין הוא לא היה עשוי מאבנים טובות. כשהיה בן ארבע שנים, חתך עצים ובטעות נחתך באצבעו. כאשר הבת המלכה ניסתה לחבוש לו את האצבע, היא גילתה שמתחת לעורו נמצאת אבן טובה. היא הבינה שלמרות שמבחוץ הוא נראה אדם רגיל, הפנימיות שלו אכן עשויה מאבנים...
- מעשה מבן מלך שהיה מאבנים טובות
- פירוש סיפורי מעשיות
- מהי המשמעות הפנימית של סיפורי רבי נחמן?
- איך לראות את הטוב במציאות?
- איך להתגבר על אמונות שליליות?
- מי הוא הצדיק הגנוז?
- מה המשמעות של כישוף בסיפורי מעשיות?
אליעד: היה בן מלך שהבן של המלך היה עשוי מאבנים טובות, איך יכול להיות בן אדם שעשוי מאבנים טובות? בסיפורי רבי נחמן הכל יכול להיות! למרות שמי שמבין מה זה אומר זה בדיוק מה שדיברנו קודם כי יש מלך שזה אלוהים ויש את הבן מלך שזה העולם וכלפי חוץ שבן המלך נראה סתם בן אדם אבל אם תסתכל בפנימיות שלו אתה תראה שהוא עשוי מאבנים טובות.
"מַעֲשֶׂה בְּמֶלֶךְ אֶחָד שֶׁלּא הָיוּ לוֹ בָּנִים
וְהָלַךְ וְעָסַק בְּדָאקְטוֹרִים [רופאים], כְּדֵי שֶׁלּא תִּהְיֶה מַלְכוּתוֹ נֶהְפֶּכֶת לְזָרִים
(אליעד: המלך לא רצה שאחרי מותו המלוכה תימסר לזר ולכן הוא רצה בנים)
וְלא הוֹעִילוּ לוֹ
וְגָזַר עַל הַיְּהוּדִים שֶׁיִּתְפַּלְּלוּ בַּעֲבוּרוֹ שֶׁיִּהְיוּ לוֹ בָּנִים
וְהָיוּ הַיְּהוּדִים מְבַקְּשִׁים וּמְחַפְּשִׂים צַדִּיק, כְּדֵי שֶׁיִּתְפַּלֵּל וְיִפְעַל שֶׁיִּהְיוּ לוֹ בָּנִים
וּבִקְּשׁוּ וּמָצְאוּ צַדִּיק גָּנוּז
(אליעד: גנוז=נסתר)
וְאָמְרוּ לוֹ שֶׁיִּתְפַּלֵּל שֶׁיִּהְיוּ לְהַמֶּלֶךְ בָּנִים
וְעָנָה שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ כְּלָל
וְהוֹדִיעוּ לְהַמֶּלֶךְ
וְשָׁלַח הַמֶּלֶךְ פְּקֻדָּתוֹ אַחֲרָיו
וְהֵבִיאוּ אוֹתוֹ לְהַמֶּלֶךְ
וְהִתְחִיל הַמֶּלֶךְ לְדַבֵּר עִמּוֹ בְּטוֹב.
הֲלא אַתָּה יוֹדֵעַ, שֶׁהַיְּהוּדִים הֵם בְּיָדִי לַעֲשׂוֹת בָּהֶם כִּרְצוֹנִי
עַל כֵּן אֲנִי מְבַקֵּשׁ מִמְּךָ בְּטוֹב שֶׁתִּתְפַּלֵּל שֶׁיִּהְיוּ לִי בָּנִים
וְהִבְטִיחַ לוֹ שֶׁיִהְיֶה לוֹ בְּאוֹתָהּ שָׁנָה וָלָד וְהָלַךְ לִמְקוֹמוֹ
וְיָלְדָה הַמַּלְכָּה בַּת
וְהָיְתָה אוֹתָהּ הַבַּת מַלְכָּה יְפַת תּאַר מְאד
וּכְשֶׁהָיְתָה בַּת אַרְבַּע שָׁנִים
הָיְתָה יְכוֹלָה כָּל הַחָכְמוֹת וּלְזַמֵּר בִּכְלֵי שִׁיר, וְהָיְתָה יוֹדַעַת כָּל הַלְּשׁוֹנוֹת
וְהָיוּ נוֹסְעִים מְלָכִים מִכָּל הַמְּדִינוֹת לִרְאוֹתָהּ
(אליעד: מי שיש לו קצת שכל מבין שהוא בעצם מדבר על אלוהים שלא היה לו בנים זה נקרא אלוהים לפני הבריאה, ואלוהים ברא את הבריאה כדי שתתגלה מלכותו בעולם, האחדות רצתה להתבטא דרך הנפרדות, ואז נולדה בת=שכל קטן / נפרדות)
וְהָיָה שִׂמְחָה גְדוֹלָה עַל הַמֶּלֶךְ
אַחַר כָּךְ נִכְסַף הַמֶּלֶךְ מְאד שֶׁיִּהְיֶה לוֹ בֵּן
כְּדֵי שֶׁלּא תִּהְיֶה מֻסֶּבֶת מַלְכוּתוֹ לְאִישׁ זָר
(אליעד: זה כמו בן אדם שיש לו תאוות והוא משיג אותן והוא מאוד שמח אבל זה לא מספק אותו, הוא אומר אני רוצה בן במובן מילוי רצון שממלא רצונך באמת)
וְגָזַר שׁוּב עַל הַיְּהוּדִים שֶׁיִּתְפַּלְּלוּ שֶׁיִּהְיֶה לוֹ בֵּן
וְהָיוּ מְבַקְּשִׁים וּמְחַפְּשִׂים אֶת הַצַּדִּיק הַנַּ"ל
וְלא מָצְאוּ אוֹתוֹ, כִּי כְּבָר נִפְטַר
וּבִקְּשׁוּ עוֹד וּמָצְאוּ עוֹד צַדִּיק גָּנוּז
וְאָמְרוּ לוֹ. שֶׁיִּתֵּן לְהַמֶּלֶךְ בֵּן
וְאָמַר שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ כְּלָל
וְהוֹדִיעוּ לְהַמֶּלֶךְ, וְאָמַר לוֹ הַמֶּלֶךְ גַּם כֵּן כַּנַּ"ל: הֲלא הַיְּהוּדִים בְּיָדִי וְכוּ' כַּנַּ"ל
אָמַר לוֹ הֶחָכָם [הַיְנוּ זֶה הַצַּדִּיק הַנַּ"ל]: תּוּכַל לַעֲשׂוֹת מַה שֶּׁאֲצַוֶּה?
אָמַר הַמֶּלֶךְ: הֵן
אָמַר לוֹ הֶחָכָם: אֲנִי צָרִיךְ שֶׁתָּבִיא כָּל הַמִּינֵי אֲבָנִים טוֹבוֹת
כִּי כָּל אֶבֶן טוֹב, יֵשׁ לוֹ סְגֻלָּה אַחֶרֶת
כִּי יֵשׁ אֵצֶל הַמְּלָכִים סֵפֶר שֶׁכָּתוּב בּוֹ כָּל מִינֵי הָאֲבָנִים טוֹבוֹת
אָמַר הַמֶּלֶךְ: אֲנִי אוֹצִיא חֲצִי מַלְכוּתִי כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה לִי בֵּן
וְהָלַךְ וְהֵבִיא לוֹ כָּל מִינֵי הָאֲבָנִים טוֹבוֹת
(אליעד: "כָּל מִינֵי הָאֲבָנִים טוֹבוֹת" - כל השכלים שבעולם)
וּלְקָחָם הֶחָכָם וֶהֱדִקָּם [פורר אותם]
וְלָקַח כּוֹס יַיִן וּנְתָנָם לְתוֹכוֹ
וְנָתַן חֲצִי הַכּוֹס לְהַמֶּלֶךְ לִשְׁתּוֹת וְחֶצְיָהּ לְהַמַּלְכָּה
וְאָמַר לָהֶם שֶׁיִּהְיֶה לָהֶם בֵּן
שֶׁיִּהְיֶה כֻּלּוֹ מֵאֲבָנִים טוֹבוֹת
וְיִהְיוּ בּוֹ כָּל הַסְּגֻלּוֹת שֶׁל כָּל הָאֲבָנִים טוֹבוֹת
(אליעד: אם בן אדם לוקח את כל השכלים כותש אותם עד שמגיע למהות אז בעצם " הבן הופך להיות מאבנים טובות")
וְהָלַךְ לִמְקוֹמוֹ וְיָלְדָה בֵּן
וְנַעֲשָׂה שִׂמְחָה גְּדוֹלָה עַל הַמֶּלֶךְ
וְהַבֵּן הַנּוֹלַד לא הָיָה מֵאֲבָנִים טוֹבוֹת
כְּשֶׁהָיָה הַבֵּן בֶּן אַרְבַּע שָׁנִים הָיָה יְפֵה תּאַר מְאד וְחָכָם גָּדוֹל בְּכָל הַחָכְמוֹת, וְהָיָה יוֹדֵעַ כָּל הַלְּשׁוֹנוֹת
וְהָיוּ נוֹסְעִים מְלָכִים לִרְאוֹתוֹ
וְהַבַּת מַלְכָּה רָאֲתָה שֶׁאֵינָהּ חֲשׁוּבָה כָּל כָּךְ
וְנִתְקַנְּאָה בּוֹ
רַק זאת הָיָה נֶחָמָתָהּ
בַּאֲשֶׁר שֶׁאוֹתוֹ הַצַּדִּיק אָמַר שֶׁיִּהְיֶה כֻּלּוֹ מֵאֲבָנִים טוֹבוֹת
טוֹב שֶׁאֵינוֹ מֵאֲבָנִים טוֹבוֹת
פַּעַם. אַחַת הָיָה הַבֶּן מֶלֶךְ מְחַתֵּךְ עֵצִים וְנִקַּף בְּאֶצְבָּעוֹ
(אליעד: "ונקף באצבעו" נחתכה לו הצורה והוא ראה את המהות, מה השכל שבדבר הוא שיש שתי תפיסות של נפרדות, אחת זה תפיסת הבת מלכה שהיא מאוד חכמה אבל לא עשויה מאבנים טובות ויש תפיסת בן המלך שהפנימיות שלה היא אבנים טובות)
וְרָצְתָה הַבַּת מַלְכָּה לִכְרךְ אֶת אֶצְבָּעוֹ
וְרָאֲתָה שָׁם אֶבֶן טוֹב
וְנִתְקַנְּאָה בּוֹ מְאד
וְעָשְׂתָה עַצְמָהּ חוֹלָה
וּבָאוּ כַּמָּה דָּאקְטוֹרִים, וְלא הָיוּ יְכוֹלִים לַעֲשׂוֹת לָהּ רְפוּאָה
וְקָרְאוּ לַמְכַשְּׁפִים
וְהָיָה שָׁם מְכַשֵּׁף
וְגִלְּתָה לוֹ הָאֱמֶת, שֶׁהִיא עָשְׂתָה עַצְמָהּ חוֹלָה כַּנַּ"ל
וְשָׁאֲלָה אוֹתוֹ אִם יוּכַל לַעֲשׂוֹת כִּשּׁוּף לְאָדָם שֶׁיִּהְיֶה מְצרָע
אָמַר: הֵן
אָמְרָה לוֹ: אוּלַי יְבַקֵּשׁ מְכַשֵּׁף שֶׁיְּבַטֵּל הַכִּשּׁוּף וְיִתְרַפֵּא
אָמַר הַמְכַשֵּׁף: אִם יַשְׁלִיכוּ הַכִּשּׁוּף אֶל הַמַּיִם, לא יוּכְלוּ לְבַטְּלוֹ עוֹד
וְעָשְָׂה כֵּן, וְהִשְׁלִיכָה הַכִּשּׁוּף אֶל הַמַּיִם
וְנַעֲשָׂה הַבֶּן מֶלֶךְ מְצרָע מְאד
[וְהָיָה לוֹ] עַל חָטְמוֹ צָרַעַת וְעַל פָּנָיו וְעַל שְׁאָר גוּפוֹ
(אליעד: הנפרדות של סם המוות קינאה בנפרדות הטובה והנפרדות הרעה עשתה כישוף כדי שהנפרדות תראה רעה בעייניך...
"מַעֲשֶׂה בְּמֶלֶךְ אֶחָד שֶׁלּא הָיוּ לוֹ בָּנִים
וְהָלַךְ וְעָסַק בְּדָאקְטוֹרִים [רופאים], כְּדֵי שֶׁלּא תִּהְיֶה מַלְכוּתוֹ נֶהְפֶּכֶת לְזָרִים
(אליעד: המלך לא רצה שאחרי מותו המלוכה תימסר לזר ולכן הוא רצה בנים)
וְלא הוֹעִילוּ לוֹ
וְגָזַר עַל הַיְּהוּדִים שֶׁיִּתְפַּלְּלוּ בַּעֲבוּרוֹ שֶׁיִּהְיוּ לוֹ בָּנִים
וְהָיוּ הַיְּהוּדִים מְבַקְּשִׁים וּמְחַפְּשִׂים צַדִּיק, כְּדֵי שֶׁיִּתְפַּלֵּל וְיִפְעַל שֶׁיִּהְיוּ לוֹ בָּנִים
וּבִקְּשׁוּ וּמָצְאוּ צַדִּיק גָּנוּז
(אליעד: גנוז=נסתר)
וְאָמְרוּ לוֹ שֶׁיִּתְפַּלֵּל שֶׁיִּהְיוּ לְהַמֶּלֶךְ בָּנִים
וְעָנָה שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ כְּלָל
וְהוֹדִיעוּ לְהַמֶּלֶךְ
וְשָׁלַח הַמֶּלֶךְ פְּקֻדָּתוֹ אַחֲרָיו
וְהֵבִיאוּ אוֹתוֹ לְהַמֶּלֶךְ
וְהִתְחִיל הַמֶּלֶךְ לְדַבֵּר עִמּוֹ בְּטוֹב.
הֲלא אַתָּה יוֹדֵעַ, שֶׁהַיְּהוּדִים הֵם בְּיָדִי לַעֲשׂוֹת בָּהֶם כִּרְצוֹנִי
עַל כֵּן אֲנִי מְבַקֵּשׁ מִמְּךָ בְּטוֹב שֶׁתִּתְפַּלֵּל שֶׁיִּהְיוּ לִי בָּנִים
וְהִבְטִיחַ לוֹ שֶׁיִהְיֶה לוֹ בְּאוֹתָהּ שָׁנָה וָלָד וְהָלַךְ לִמְקוֹמוֹ
וְיָלְדָה הַמַּלְכָּה בַּת
וְהָיְתָה אוֹתָהּ הַבַּת מַלְכָּה יְפַת תּאַר מְאד
וּכְשֶׁהָיְתָה בַּת אַרְבַּע שָׁנִים
הָיְתָה יְכוֹלָה כָּל הַחָכְמוֹת וּלְזַמֵּר בִּכְלֵי שִׁיר, וְהָיְתָה יוֹדַעַת כָּל הַלְּשׁוֹנוֹת
וְהָיוּ נוֹסְעִים מְלָכִים מִכָּל הַמְּדִינוֹת לִרְאוֹתָהּ
(אליעד: מי שיש לו קצת שכל מבין שהוא בעצם מדבר על אלוהים שלא היה לו בנים זה נקרא אלוהים לפני הבריאה, ואלוהים ברא את הבריאה כדי שתתגלה מלכותו בעולם, האחדות רצתה להתבטא דרך הנפרדות, ואז נולדה בת=שכל קטן / נפרדות)
וְהָיָה שִׂמְחָה גְדוֹלָה עַל הַמֶּלֶךְ
אַחַר כָּךְ נִכְסַף הַמֶּלֶךְ מְאד שֶׁיִּהְיֶה לוֹ בֵּן
כְּדֵי שֶׁלּא תִּהְיֶה מֻסֶּבֶת מַלְכוּתוֹ לְאִישׁ זָר
(אליעד: זה כמו בן אדם שיש לו תאוות והוא משיג אותן והוא מאוד שמח אבל זה לא מספק אותו, הוא אומר אני רוצה בן במובן מילוי רצון שממלא רצונך באמת)
וְגָזַר שׁוּב עַל הַיְּהוּדִים שֶׁיִּתְפַּלְּלוּ שֶׁיִּהְיֶה לוֹ בֵּן
וְהָיוּ מְבַקְּשִׁים וּמְחַפְּשִׂים אֶת הַצַּדִּיק הַנַּ"ל
וְלא מָצְאוּ אוֹתוֹ, כִּי כְּבָר נִפְטַר
וּבִקְּשׁוּ עוֹד וּמָצְאוּ עוֹד צַדִּיק גָּנוּז
וְאָמְרוּ לוֹ. שֶׁיִּתֵּן לְהַמֶּלֶךְ בֵּן
וְאָמַר שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ כְּלָל
וְהוֹדִיעוּ לְהַמֶּלֶךְ, וְאָמַר לוֹ הַמֶּלֶךְ גַּם כֵּן כַּנַּ"ל: הֲלא הַיְּהוּדִים בְּיָדִי וְכוּ' כַּנַּ"ל
אָמַר לוֹ הֶחָכָם [הַיְנוּ זֶה הַצַּדִּיק הַנַּ"ל]: תּוּכַל לַעֲשׂוֹת מַה שֶּׁאֲצַוֶּה?
אָמַר הַמֶּלֶךְ: הֵן
אָמַר לוֹ הֶחָכָם: אֲנִי צָרִיךְ שֶׁתָּבִיא כָּל הַמִּינֵי אֲבָנִים טוֹבוֹת
כִּי כָּל אֶבֶן טוֹב, יֵשׁ לוֹ סְגֻלָּה אַחֶרֶת
כִּי יֵשׁ אֵצֶל הַמְּלָכִים סֵפֶר שֶׁכָּתוּב בּוֹ כָּל מִינֵי הָאֲבָנִים טוֹבוֹת
אָמַר הַמֶּלֶךְ: אֲנִי אוֹצִיא חֲצִי מַלְכוּתִי כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה לִי בֵּן
וְהָלַךְ וְהֵבִיא לוֹ כָּל מִינֵי הָאֲבָנִים טוֹבוֹת
(אליעד: "כָּל מִינֵי הָאֲבָנִים טוֹבוֹת" - כל השכלים שבעולם)
וּלְקָחָם הֶחָכָם וֶהֱדִקָּם [פורר אותם]
וְלָקַח כּוֹס יַיִן וּנְתָנָם לְתוֹכוֹ
וְנָתַן חֲצִי הַכּוֹס לְהַמֶּלֶךְ לִשְׁתּוֹת וְחֶצְיָהּ לְהַמַּלְכָּה
וְאָמַר לָהֶם שֶׁיִּהְיֶה לָהֶם בֵּן
שֶׁיִּהְיֶה כֻּלּוֹ מֵאֲבָנִים טוֹבוֹת
וְיִהְיוּ בּוֹ כָּל הַסְּגֻלּוֹת שֶׁל כָּל הָאֲבָנִים טוֹבוֹת
(אליעד: אם בן אדם לוקח את כל השכלים כותש אותם עד שמגיע למהות אז בעצם " הבן הופך להיות מאבנים טובות")
וְהָלַךְ לִמְקוֹמוֹ וְיָלְדָה בֵּן
וְנַעֲשָׂה שִׂמְחָה גְּדוֹלָה עַל הַמֶּלֶךְ
וְהַבֵּן הַנּוֹלַד לא הָיָה מֵאֲבָנִים טוֹבוֹת
כְּשֶׁהָיָה הַבֵּן בֶּן אַרְבַּע שָׁנִים הָיָה יְפֵה תּאַר מְאד וְחָכָם גָּדוֹל בְּכָל הַחָכְמוֹת, וְהָיָה יוֹדֵעַ כָּל הַלְּשׁוֹנוֹת
וְהָיוּ נוֹסְעִים מְלָכִים לִרְאוֹתוֹ
וְהַבַּת מַלְכָּה רָאֲתָה שֶׁאֵינָהּ חֲשׁוּבָה כָּל כָּךְ
וְנִתְקַנְּאָה בּוֹ
רַק זאת הָיָה נֶחָמָתָהּ
בַּאֲשֶׁר שֶׁאוֹתוֹ הַצַּדִּיק אָמַר שֶׁיִּהְיֶה כֻּלּוֹ מֵאֲבָנִים טוֹבוֹת
טוֹב שֶׁאֵינוֹ מֵאֲבָנִים טוֹבוֹת
פַּעַם. אַחַת הָיָה הַבֶּן מֶלֶךְ מְחַתֵּךְ עֵצִים וְנִקַּף בְּאֶצְבָּעוֹ
(אליעד: "ונקף באצבעו" נחתכה לו הצורה והוא ראה את המהות, מה השכל שבדבר הוא שיש שתי תפיסות של נפרדות, אחת זה תפיסת הבת מלכה שהיא מאוד חכמה אבל לא עשויה מאבנים טובות ויש תפיסת בן המלך שהפנימיות שלה היא אבנים טובות)
וְרָצְתָה הַבַּת מַלְכָּה לִכְרךְ אֶת אֶצְבָּעוֹ
וְרָאֲתָה שָׁם אֶבֶן טוֹב
וְנִתְקַנְּאָה בּוֹ מְאד
וְעָשְׂתָה עַצְמָהּ חוֹלָה
וּבָאוּ כַּמָּה דָּאקְטוֹרִים, וְלא הָיוּ יְכוֹלִים לַעֲשׂוֹת לָהּ רְפוּאָה
וְקָרְאוּ לַמְכַשְּׁפִים
וְהָיָה שָׁם מְכַשֵּׁף
וְגִלְּתָה לוֹ הָאֱמֶת, שֶׁהִיא עָשְׂתָה עַצְמָהּ חוֹלָה כַּנַּ"ל
וְשָׁאֲלָה אוֹתוֹ אִם יוּכַל לַעֲשׂוֹת כִּשּׁוּף לְאָדָם שֶׁיִּהְיֶה מְצרָע
אָמַר: הֵן
אָמְרָה לוֹ: אוּלַי יְבַקֵּשׁ מְכַשֵּׁף שֶׁיְּבַטֵּל הַכִּשּׁוּף וְיִתְרַפֵּא
אָמַר הַמְכַשֵּׁף: אִם יַשְׁלִיכוּ הַכִּשּׁוּף אֶל הַמַּיִם, לא יוּכְלוּ לְבַטְּלוֹ עוֹד
וְעָשְָׂה כֵּן, וְהִשְׁלִיכָה הַכִּשּׁוּף אֶל הַמַּיִם
וְנַעֲשָׂה הַבֶּן מֶלֶךְ מְצרָע מְאד
[וְהָיָה לוֹ] עַל חָטְמוֹ צָרַעַת וְעַל פָּנָיו וְעַל שְׁאָר גוּפוֹ
(אליעד: הנפרדות של סם המוות קינאה בנפרדות הטובה והנפרדות הרעה עשתה כישוף כדי שהנפרדות תראה רעה בעייניך...